מעשה בסרבי וגרמנייה: סיכום אליפות אוסטרליה
הראלי הארוך ביותר בטורניר, האלמנט ששראפובה חייבת לעבוד עליו, הרגע שבו ג'וקוביץ' הראה כמה הוא גדול, ההישג העצום של קרבר והמחווה הלא שכיחה של סרינה (ומה עומד מאחוריה). רגע אחרי ששבועיים של טניס הגיעו לסיומם במלבורן, התפנינו לסכם אותם
משחק חצי הגמר של אליפות אוסטרליה בין נובאק ג'וקוביץ' לרוג'ר פדרר היה אמנם ברובו במעמד צד אחד, אבל לרגע קצר הוא נתן לנו את התחושה כאילו מדובר בקרב שווה כוחות.
זה קרה במערכה הרביעית, במצב של 3:4, 15:30 לטובת האלוף הטרי. גם הנקודה הזאת התנהלה בקצב שלו, אלא שאז, באחת הפעמים הבודדות במשחק, הצליח פדרר להכות חבטת העברה מאלפת בתזמון קריטי. מהלך בטעם של פעם. המצלמה לכדה בקלוז-אפ איטי את ארשת הפנים ההמומה של הסרבי, שעד אותו שלב התהלך יחסית בנינוחות על המשטח שהפך לסלון ביתו בשנים האחרונות. ניכר היה שהוא בלחץ אמיתי בפעם הראשונה בערב הזה, ולראשונה מאז המותחן שנכפה עליו מול ז'יל סימון בשמינית.
הדקות עברו ויושבי הרוד לייבר ארנה, שקיוו לראות את האנדרדוג שלהם נחלץ מהבור, החלו להבין שההתעלות הרגעית של פדרר בערב הזה רק גרמה לג'וקוביץ' להעלות הילוך. עובדה: הנקודה המדוברת הייתה הנקודה האחרונה של "הפנומן" במשחק. במקום שהמומנטום יחליף צד בנקודת זמן חשובה במיוחד, המחזיק במושכות קיבל זריקת עידוד קטלנית ישירות לווריד. בדיוק מה שהוא היה צריך כדי לסגור עניין ולשאת עוד נאום ניצחון שנון.
הדקות האלה, שבהן ג'וקוביץ' הוציא סופית מהתמונה את מי שאמור לקרוא עליו תיגר בשנים האחרונות ולא ממש מצליח, הן גם הדקות שבסיומן הטניסאי הטוב בעולם גם זכה הלכה למעשה בתואר החמישי שלו באוסטרליה בשש השנים האחרונות. כשעשן המשחק ההוא התפזר היה קשה לברוח מהתחושה כי הגדולה האמיתית של ג'וקוביץ' - לשחק את הטניס הטוב ביותר שלו כשהוא עם גב אל הקיר והקהל מייחל לכישלון שלו – מאפיינת אותו ב-2016 יותר מתמיד, ואקטואלית לגביו גם אחרי העונה המושלמת שעבר.
מאז 2011 ג'וקוביץ' פגש את פדרר שמונה פעמים בטורנירי גרנד-סלאם. פדרר ניצח מתוכן רק פעמיים, בחצי גמר רולאן גארוס ב-2011 וב-2012 בווימבלדון. החל מ-2014 כל המפגשים בין השניים במייג'ורים הסתיימו לטובת הסרבי, ולמרות שהאחרון ביניהם נגמר בארבע מערכות הוא גם היה החד-צדדי ביותר. זו הפעם הראשונה אי פעם שפדרר זוכה בשישה משחקונים בלבד מול המדורג 1 בעולם במשחק של הטוב מחמש מערכות, והפעם הראשונה בקריירה שלו מאז 2001 שבה הוא מלקט רק שלושה משחקונים בשתי המערכות הראשונות. אז, לפני קצת פחות מ-15 שנה, היריב שעמד מולו היה אנדרה אגאסי.
נובאק ג'וקוביץ' אולי לא בן 20, אבל הוא "רק" בן 28, וכל הסימנים מראים שהוא כבר הספיק למצב את עצמו בתודעה כטניסאי גדול יותר מאגאסי המיתולוגי. אחרי האליפות הזאת והגמר שבו ניצח גם את אנדי מארי מבלי להתאמץ יתר על המידה ברור מה היעד הבא שלו: למקם את עצמו בדפי ההיסטוריה מעל פדרר.
השאלה כרגע היא רק האם הדומיננטיות העצומה שלו נכון לעכשיו תאפשר לו לסמן 'וי' על המטרה הזאת בעוד כמה שנים, והאם הצלחה במשימה הפרטית המסובכת שהציב לעצמו בפומבי, לשחק טוב יותר מב-2015 (!), תהפוך אותו לגדול מכולם. נכון לעכשיו הוא שולט בנעשה בדיוק כמו נדאל ובעיקר פדרר כשאלה היו בשיאם, מתקשה לשחזר את ההצלחה על החימר בדיוק כמו פדרר ובשונה מ"השור ממאיורקה" לא מעמיס מדי על הגוף (והברכיים) שלו בדרך לגביעים שהוא קוטף. לכן אפשר להסיק בזהירות שהמשך הנסיקה של ג'וקוביץ' תלוי רק בג'וקוביץ', וביכולת שלו להישאר בריא, לשמור על הגוף ולתחזק את עצמו לאורך זמן. ככה זה כשהיריבים שלך מתקשים לערער אותך, או לפחות לגרום לך להרגיש קצת פחות בנוח מדי פעם.
אנדי מארי אולי הפך יחד עם ג'יימי לאחים הראשונים בעידן הפתוח שמגיעים לגמר גרנד סלאם באותו טורניר, אבל יש לו סיבה טובה להרגיש מתוסכל בקו הסיום של האליפות. כאילו לא מספיקים השבועיים רבי התהפוכות שעברו עליו ברמה האישית (אשתו כורעת ללדת, חמו התמוטט במהלך המשחק של אנה איבנוביץ'), בסוף הוא נאלץ למצוא את עצמו שוב במקום השני. את הרגשות הרעים שחש במעמד טקס הסיום של גמר אשתקד על הספק-פציעה שג'וקוביץ' ספק פיברק החליפו דמעות של התרגשות (כשהתחיל לדבר על אשתו קים) וגם תחושת השלמה עם המצב הקיים, לפיו עדיין אין לו מה למכור מול יריבו המר במעמדים האלה.
לא קל להפסיד לאותו שחקן ארבע פעמים בשש השנים האחרונות, לא כל שכן כשזה קורה על אותה במה בדיוק. שתי השגיאות הכפולות שעשה מארי בשובר השוויון של המערכה האחרונה המחישו בצורה המדויקת ביותר את מה שחסר לו כרגע כדי לתת פייט משמעותי יותר לג'וקוביץ'. הוא בעצמו הבין כי על מנת להכריע אותו סוף סוף יהיה עליו "להציג רמה גבוהה לאורך זמן" (כמו שאמר ערב ההתמודדות), אלא שבפועל הוא הציג יכולת בינונית ומטה אתמול, וגם זה רק בחלק מהמשחק. סביר להניח שגם אם היה מתעלה, בכושרו הנוכחי, היה מתקשה מאוד לחולל סנסציה. כשהוא מצליח לזכות רק במעט מאוד נקודות חשובות ולאתגר את ג'וקוביץ' במעט מאוד רגעים מכריעים באמת, אפילו הגמר הקודם, שבו סירב להרים ידיים כל-כך מהר, הופך בשבילו ללא יותר מזיכרון רחוק, מעומעם ועצוב.
חשיפה: מה עבר בראשה של סרינה
עד השנה, תאמינו או לא, אנג'ליק קרבר לא עברה אפילו פעם אחת את הסיבוב הרביעי באוסטרליה; אשתקד, למעשה, היא הודחה מהטורניר בבושת פנים כבר אחרי משחק אחד. התחרות שעברה עליה הייתה משונה: בסיבוב הראשון, מול מיסאקי דואי היפנית, היא הייתה קרובה מאוד לשחזור "ההישג" מ-2015 כשמצאה את עצמה מרחק נקודה מהדחה מביכה.
מהבור הזה היא הצליחה לצאת כל הדרך אל גמר בלתי נשכח, שהיה גם הראשון בקריירה שלה. בדרך אליו היא הצליחה לרשום קאמבק אדיר מול מי שסומנה כשחקנית המרכזית שיכולה לאיים על ההגמוניה של סרינה (ויקטוריה אזרנקה) ברבע הגמר. כל-כך הרבה סיפורים קטנים בשחקנית אחת.
מול וויליאמס בגמר התחושה הייתה שהאוויר כנראה יאזול לה, בטח בהתחשב ליכולת המופלאה שהציגה סרינה בשבועיים האחרונים. היא בעצמה הודתה ש"זה הגרנד-סלאם הכי טוב שלי בשנה האחרונה", והאמירה הזאת, במבחן הבדיעבד, התבררה כנכונה להפליא גם בשטח. פרט למשחק מול קמילה ג'ורג'י בסיבוב הראשון, סרינה ניטרלה כל יריבה שנקרתה בדרכה ומעכה את שתי היריבות העיקריות שלה (לכאורה) על הכתר – אגניישקה רדוואנסקה ומריה שראפובה - בקלות מפתיעה. אלא שגם היא, אפילו היא, לא צפתה את ההופעה המדהימה של קרבר.
מעטות השחקניות שהצליחו לנצח את סרינה בגמר גרנד-סלאם; למעשה, קרבר היא הרביעית בהיסטוריה שעושה את זה. באותה נשימה, מעטים הספורטאים שמצליחים להוציא מעצמם את הכי טוב שלהם דווקא בנקודת הזמן הכי חשובה בחייהם המקצועניים. גם על זה קרבר יכולה לסמן 'וי' ענק במחברת.
במהלך המשחק המדורגת 1 בעולם, כהרגלה בקודש, נראתה מיוסרת. בסיום היא לא הייתה יכולה להוריד מעצמה את החיוך. זר אילו היה נקלע לטקס הסיום עוד היה עוד מסיק בטעות שסרינה, שזה עתה פספסה זכייה בגרנד-סלאם שני ברציפות (אחרי המעידה באליפות בארה"ב), הוסיפה ניצחון גדול נוסף לרזומה.
בסופו של דבר ההקלה הגדולה שחשה והפרגון הלא שכיח שלה ליריבתה ("אם לא אני, לפחות היא") רימזו על מה שהרגישה עמוק בפנים: יותר משזה היה יום בינוני שלי זה היה יום נדיר של שחקנית משתפרת במומנטום מדהים, ואפילו לי לא היה סיכוי לעשות מולה שום דבר. לכן, ברגע מוזר שכזה, מוטב שאחגוג יחד איתה במקום שאבכה את מר גורלי. לי יהיו עוד מספיק הזדמנויות להשתוות לשטפי גראף.
בקטנות
- אנדי מארי ודויד פרר סיפקו לנו כמה נקודות מחשמלות במהלך המשחק ביניהם ברבע הגמר, אבל על הראלי הארוך ביותר בשבועיים האחרונים חתומים דווקא ג'ון איסנר ומרסל גראנולרס. השניים נפגשו בסיבוב השני של הטורניר ובמצב של 4:4 ו-15:30 במערכה השלישית היו שותפים לנקודה בלתי נגמרת בת 42 חבטות. הספרדי המדורג 80 בעולם ניצח אותה, אבל הפסיד במשחק והודח.
- ז'יל סימון, שמתח כהוגן את ג'וקוביץ' בשלב 16 האחרונים וסיים את דרכו באליפות רק אחרי דרמה של ממש, יכול לסמן לעצמו הערה לשיפור לתחרות הבאה: בחירת הערעורים שלו. במהלך הטורניר הוא הזמין ממערכת "עין הנץ" המפורסמת לא פחות מ-24 בדיקות על מנת לקבוע האם הכדורים שהיכה/נחבטו לעברו נחתו על הקו או לא. רק בשלוש פעמים מתוכן הוא יצא צודק. אחוזי ההצלחה שלו, 12.5 בלבד, שמים אותו במקום השלישי לפני אחרון באליפות בפרמטר הזה.
- חבטת ההגשה המהירה ביותר באליפות נורתה מהמחבט/תותח של סאם גרות', שהפציץ סרב במהירות של 235 קמ"ש. אחריו ממוקם מילוש ראוניץ' המשתפר, שהפגיז חבטת הגשה פסיכית לא פחות במהירות של 234 קמ"ש. לא רק ראוניץ' וגרות' מצטיינים בחבטות הגשה אימתניות - גם לאיסנר מיודענו יש מה לומר בעניין הזה. האמריקאי הוא הטניסאי עם אחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר בתחרות (65) בכל הקשור לזכייה בנקודות אחרי הגשה שנייה.
- 21 אייסים חבטה מריה שראפובה בניצחון המרשים שלה על בלינדה בנצ'יץ' בשמינית הגמר, לא נתון שגרתי כשמדובר בשראפובה, אלא שבסיכומה של האליפות מגלים שהמדורגת 5 בעולם צריכה לעבוד עוד קצת על חבטות הפתיחה שלה כדי לנסות לדגדג את סרינה בהמשך הדרך. בחמישה משחקים במלבורן היא רשמה לחובתה לא פחות מ-24 שגיאות כפולות, הכי הרבה בטורניר הנשים. באופן מעט מפתיע, היא גם מלכת האייסים של התחרות עם 55 כאלה.
- מפח הנפש הקבוע של מארי בגמר מול ג'וקוביץ' הפך את המדורג 2 בעולם לטניסאי השני בעידן הפתוח שמפסיד חמישה משחקי גמר באותו גראנד-סלאם. האחרון שעשה משהו דומה היה מאמנו לשעבר, איבן לנדל (חמישה הפסדים בגמר אליפות ארה"ב).
לפנייה לכתב/ת 
