בן שמעון: "מאמנים צריכים כיום עקרונות גומי"
הכישלון אצל התל-אביביות ("אין מקום שגדול על היכולות שלי"), העימות עם לוזון ("עבר לי בראש שאני לא רוצה לעבוד שם"), השינוי החיצוני ("היו מעירים לי בקניון"), והאפשרות שיאמן את הנבחרת ("אתגר, אבל אני מחויב למכבי פ"ת"). רן בן שמעון, קצת אחרת
הראיון הזה כמעט ולא התקיים. שיחת התיאום הראשונה עם רן בן-שמעון, מאמן מכבי פתח-תקווה, נערכה ביום רביעי. שם, למרות היסוס מסוים, הוא נענה למפגש. למחרת, במקרה לגמרי, פורסמה ב"ידיעות אחרונות" החשיפה כי הוא המועמד המוביל לאימון נבחרת ישראל. על פניו, תזמון מצוין לרדת לבונקר ולתת לפגזים להשתולל בחוץ. "אני לא בטוח שנכון לי לדבר", הוא יגיד ביום ראשון בבוקר, בוקר הראיון. אבל כראות עיניכם - הראיון התקיים. ומה עם הנבחרת? זה כבר עניין אחר.
אתה אוהב להתראיין?
"לא כל-כך".
אבל אתה כן אוהב ויודע לדבר.
"אני מבין את השחקנים במשחק הזה. אני יודע להיזהר מבורות".
ואני מניח שבימים אלה עוד פחות נוח לך להתראיין.
"זה נכון. אני עוד לא יודע שום דבר בעניין שאתה מדבר עליו (הנבחרת)".
אבל אתה לא מרואיין קל. תמיד יודע לצאת מפינות.
"לא. אני לא מרואיין קל. צריך לדעת להתנהל בחוכמה. אומרים לי 'אתה פוליטיקאי, אף פעם לא דיברת על אנשים שעשו לך רע', אבל זה אני".
אי אפשר לטעות לגבי רמת האינטלקט של בן-שמעון. כמו על המסך, גם פנים מול פנים מדובר באישיות שניתן לגלוש איתה לשיחה של שעות על כדורגל, טניס, או על ספרות ופסיכולוגיה. אך בביצה הקטנה שלנו, התכונה שטומנת בחובה דיבור שוטף, לעיתים נתפסת כריחוק, יהירות ("רק אם מישהו קרוב יגיד לי שאני יהיר, אצטרך לבדוק את עצמי. וזה לא המצב"), או סתם פוליטיקאי מוצלח. "אני לא פוליטיקאי, אני יודע להסתדר. אני לא מנסה להתחבב על אף אחד".
למרות שאתה בא מבית מדרשו של אברם גרנט.
"(משתתק. מחייך. לוקח נשימה) אני גאה להיות חבר של אברם. אני יודע להעריך אותו ואני אוהב אותו, אבל אנחנו כל כך שונים, בחיים ובעבודה".
בין אם יקבל את משרת הנבחרת או לא, בן-שמעון הוא מהנציגים הבכירים של דור המאמנים החדש. זה שחייב להוסיף לרזומה התכונות שלו, מלבד כדורגל וניהול, גם את הסתגלנות. ככה זה כשבמהלך הקריירה התמודדת עם יואב כץ, בוס קנדי (אלכס שניידר), איזי שרצקי, חיים רמון ואבי לוזון.
"אני אדם עם עקרונות, אבל בניגוד לדור הקודם שהיה צריך עקרונות ברזל, הדור שלי צריך עקרונות מגומי. בעבר מאמן היה שולט מכוח הסמכות. אם שחקן לא היה מיישר קו, המאמן היה גומר לך את הקריירה. היום צריך קודם כל רגישות, חוכמה ואז סמכות. העקרונות שלנו חייבים להיות גמישים, אבל מי שיקרע את הגומי הזה, שם הוא ייפגש עם איש העקרונות".
אז תן טיפ איך להסתדר עם בוס?
"1. הדברים לא גרועים כמו שהם נראים וגם לא טובים כמו שהם נראים. אסור להיגרר לקיצון. תמיד אפשר להסתדר. 2. יום ראשון בבוקר שונה משבת בלילה. חייבים מערכת שממדרת את הקשר בין לילה אחרי משחק לבוקר, כי אז דברים נראים אחרת".
גם כשאבי לוזון אמר "בושה של מאמן, בושה של קבוצה" חיכית ליום ראשון בבוקר?
“לא, לא. יש דברים שאני לא מחכה למחר בבוקר וזה כשקורעים לי את עקרונות הגומי. ובאותו ערב אם היה לידי חוזה, גם אותו הייתי קורע. עבר לי בראש שאני לא רוצה לעבוד כאן. שהתנאי הבסיסי לעבודה משותפת נגמר. אבל אבי מצא את הדרך להסביר את עצמו".
ואיך זה לעבוד איתו?
"יש עבודה טובה ופוריה. באמת. יש יחסים טובים מאוד. אנחנו מבינים אחד את השני והוא לא מתערב ולא מפריע. מעולם הוא לא נכנס אצלי לחדר ההלבשה".
אנשים הופתעו כשבחרת במכבי פ"ת.
"יותר מזה – הופתעו עוד יותר גם כשנשארתי שם. פעם רדפתי אחרי מועדונים עם שם, היום פחות. אני מצליח להניע שחקנים קדימה ונהנה מהדרך – לא רק מהתוצאה הסופית".
מהדרך, בן-שמעון נהנה. גם מהכדורגל. הוא אפילו תפס את עצמו בשתי ידיים, ועם משטר ספורטיבי נוקשה, לבש על עצמו מראה בריא בהרבה. אבל מבחינה אישית זו הייתה שנה קשה בה איבד את אביו, יהודה, שנפטר בגיל 72 ממחלה קשה. "האמת היא שעדיין לא התאוששתי מהמוות של אמי לפני שש שנים. עם אבא עוד ‘זכיתי’ להכנה מראש, אבל עם אמא זו הייתה התנגשות בקיר ב-200 קמ"ש".
איך אתה כאבא?
"(חיוך ענק נמרח על פניו) אני אחד שעושה הכל. מאוד רוצה להיות קרוב אליהם, אבל לטובת כל הנוגעים בדבר, עדיף שיגדלו עם האמא. היא אישיות חזקה יותר, עומקית. היא הכל".
אתה אדם רגיש? נפגע מביקורות?
"יש דברים שכן ויש שלא. אין לנו בחירה אם להיפגע או לא. ממי שלא מכיר אותי, היכולת לפגוע יורדת אבל לא נעלמת".
כשהיו עושים עליך חיקויים ב"בובה של לילה" או בדיחות על המשקל – זה הפריע לך?
"ממש לא, זה הכי מצחיק בעולם. התארחתי שם שלוש פעמים, אז יש לי הומור עצמי. אבל אני יודע איפה עובר הגבול, ואם מישהו בא בקניון ליד הילדים וזורק איזו מילה, זה לעבור את הגבול".
לפני שרזית, העירו לך על המשקל?
"כן, מה אתה מופתע. זה קורה לנו הרבה במקצוע. לאחד על משקל, לשני על הפסד".
ארבע שנים עברו מאז האליפות ההיסטורית עם קריית-שמונה, זו שסימנה את בן-שמעון כדבר הכי מרענן וייחודי שיש למושג "מאמן ישראלי" להציע. אולי מינוי לנבחרת יממש את הציפיות, אבל כרגע, ה"רעננות" הזו מסתפקת באמצע הטבלה עם מכבי פ"ת האפרורית.
איפה טעית בקריירה בקבלת ההחלטות?
"הטעות הכי בולטת הייתה בהגעה למכבי ת"א. לא עצם ההגעה, אלא בצורה. הגעתי עם הרגשה שלא משנה מה יהיה ומי, אצליח להזיז את המערכת. אבל לא מרגיש שהיו לי בחירות שגויות בקריירה. גם אם נראה מהצד שקבלת החלטות של אדם היא טעות, אי אפשר לדעת מה מתחולל בפנים. הצלחה היא למלא את הפוטנציאל שלי, ואת זה אני חושב שעשיתי".
אבל במקומות גדולים עם לחץ, כמו אצל התל-אביביות, לא הצלחת.
"תוציאו את זה מהראש – אין הגדרה של מקום גדול או קטן. כמו שדייויד בלאט הגיע ל-NBA, אין דבר גדול על אדם. אין לי שום בעיה עם לחץ ואין שום מקום שגדול על היכולת שלי לנהל אותו".
הראיון כמעט הגיע לסיומו. כמו שרן הסביר בהתחלה אנחנו בעצם נמצאים במשחק, ולכולנו יש תפקידים. לכן הגיע הזמן לשחק את המשחק על-פי הכללים.
אתה רוצה לאמן את הנבחרת?
"אני כרגע מחויב למכבי פ"ת ולשחקנים שלי. כמו שאני מבקש מהם טוטאליות, הם צריכים את שלי. אין ספק שנבחרת ישראל היא אתגר גדול".
רגע. במשחק הזה אנחנו לא מוותרים בקלות. ננסה להתחכם, אולי ללכת הפוך על הפוך.
אתה לא חושב שזה מוקדם לך להגיע לנבחרת?
"שמע. היה פעם ראיון גדול בספורט, לא חשוב שמות. המרואיין היה בחור צעיר שישב ארבע-חמש שעות ושאלו אותו על הכל. היה מרתק וכיפי. בדיוק כשקם ללכת, שאלו אותו שאלה כשהתשובה עליה סיפקה כותרות לארבעה חודשים. זה מה שנשאר, למרות חמש שעות מדהימות. אז השאלות שאתה עונה עליהן כשאתה קם החוצה מראיון, צריך לדעת לגלגל אותן. אני עסוק במכבי פ"ת".
אז שיחקנו את המשחק. והפסדנו. 0:1 קטן-גדול לבן-שמעון. לא נורא, לפחות היה מרתק.
בואו לדבר על זה בעמוד הפייסבוק של שרון דוידוביץ' , או בחשבון הטוויטר
