אושר: רבנים ישלמו מס. האם ה"באבות" יאבדו אלפי שקלים?
רשות המסים אישרה את טיוטת החוזר שפרסמה לפני חצי שנה לפיו שירותי דת ימוסו. לאחרונה ערכה הרשות מבצע שבדק 400 מוהלים ורבנים והתגלה כי 25% מהם מעולם לא דיווח על הכנסות. כמה כסף מתגלגל בשוק הברכות והקמעות?
רשות המסים אישרה לאחרונה הנחיות שכבר פורסמו בעבר ב-ynet בנוגע לקביעת חבות המס של נותני שירותי דת. בעקבות אישור ההנחיות, בדקנו כמה מרוויחים כיום רבנים ומקובלים על שירותיהם
כתבות נוספות בנושא בערוץ הכלכלה :
- רשות המסים: רבנים ומקובלים ישלמו מס הכנסה
- המבקר: מיליארדים שמגיעים למקובלים ולבד"צ - לא ממוסים
- סכסוך רבנים: האם פוניבז' היא חברה עסקית?
ההנחיות מתייחסות לקריטריונים שמבחינים בין תשלום תמורת שירותים, שחייב במס לבין הענקת תרומה ממניעים רגשיים, שאינה חייבת במס. ברשות מבהירים כי מכירת חפצים או סמלים קדושים - כמו מים קדושים, סגולות וקמעות – תיחשב כפעילות עסקית שבגינה יש לנהל פנקסים, לשלם מע"מ ולהגיש דו"ח אישי למס הכנסה.
על פי החוזר שפרסמה הרשות לאחרונה, כל רב או מקובל יעמוד בפני מספר קריטריונים: האם השירותים שלו קבועים? האם הם ניתנים לאורך זמן ובתדירות גבוהה? האם הוא מעסיק מנגנון ניהול ושיווק, ובאיזה היקף? האם יש לו כישורים מיוחדים? ומה היקף ההכנסות הכולל?
כמו כן הרשות מבהירה כי תשלום למקובל או רב ייבחן בהקשר של הזמן שחלף בין מתן הכסף או טובת ההנאה לבין מתן השירות הרוחני. אם התשלום ניתן בסמוך למתן השירות – הסבירות שהוא ייחשב להכנסה עסקית החייבת במס גדלה.
לפי החוזר, יש למסות תקבולים שניתן בתשלום גם אם אין חובה משפטית לתשלום וגם מבלי שהיתה ציפייה לקבלת התשלום. שירות יכול להיות גם מתן ברכות עצות, עריכת טקסים דתיים וכדומה.
כמה משלמים כיום על שירותי דת?
בכל הנוגע לבריתות מילה, המלצת הרבנות הראשית היא לשלם 1,000 שקל למוהל מוסמך ו-1,500 למוהל מומחה. בפועל נהוג לשלם פחות מכך והסכום עומד על כמה מאות שקלים למוהלים שאינם רופאים. במקרים מורכבים וכאשר יש סיבוכים, מקובל לשלם למוהל שהוא רופא גם סכומים המגיעים עד ל-2,500 שקל. יש לציין כי יש גם רבנים שעושים את זה "לשם שמים" ולא מוכנים לגבות תשלום בכלל.
שוק הברכות והקמעות פרוץ לחלוטין. בחצרות רבנים ואדמו"רים מוכרים שמכבדים את עצמם לא קיים "תעריפון", אך אצל רבים מהם מקובל כי המבקש משלם מיוזמתו את הסכום הנראה לו - כתרומה להמשך פעילות הרב ומוסדותיו.
הרבנים הבכירים ביותר במגזר החרדי, כמו הרב חיים קנייבסקי, ממנהיגי הליטאים, לא מוכנים לקבל את הכסף, אך רבים מבין ה"באבות", אלה שקנו את שמם בעיקר כ"פועלי ישועות" ולא בזכות גדלותם התורנית, יסכימו לקבל את ה"תרומה". ככל שהרב פופולארי וטרנדי יותר, כך ישלמו לו יותר - סכומים שעשויים להגיע גם לאלפי שקלים ואף יותר מכך - בהתאם לזהות הפונה ולמטרת הפניה.
לרב עיר או שכונה המכהן מעם המועצות הדתיות או מחלקות הדת ברשויות המקומיות אסור לגבות תשלום על עריכת חופה, משום שזהו חלק מתפקידו. ועם זאת, נהוג לתגמל רבנים על מאמציהם ועל ליווי החתן והכלה לקראת יום החתונה במעין "טיפ", ובמיוחד כאשר בני הזוג ביקשו רב מסוים ולא את זה שהמועצה הדתית סיפקה. ישנם רבנים פופולאריים שיקבלו אלפי דולרים על עריכת חופה.
לאחרונה גם ערכה רשות המסים מבצע שנערך בכל רחבי הארץ ובמסגרתו נבדקו למעלה מ-400 מוהלים ורבנים. במסגרת המבצע, התגלה כי כ-25% מהרבנים שנבדקו מעולם לא פתחו תיק ברשות המסים ומעולם לא דיווחו על הכנסותיהם. רב אחד, שהיה קיים מידע מוקדם לגביו, טען "אני לא דורש כסף עבור עריכת חתונות, אני אפילו מסרב. רק פעם אחת נתנו לי 500 שקל".
החוזר של הרשת שאושרה לאחרונה פורסם בעקבות דו"ח מבקר המדינה שחשף שורה של אי סדרים בטיפול באותם גופי כשרות פרטיים, המכונים בד"צים. בדו"ח נחשף כי בישראל פועלים 27 גופי כשרות פרטיים, ש-14 מהם אינם רשומים ברשם התאגידים. חלקם מוגדרים כעמותות, אך בדיקה ברשם העמותות העלתה כי לא נמצא כל מידע על ניהול פעילות של השגחת כשרות בעמותות הללו. רוב מוסדות הכשרות הללו, לא הגישו מעולם דו"ח כספי ואין כל מידע על הכנסותיהם.
בדו"ח מובא סיפורו של אחד ממוסדות הכשרות הפרטיים הגדולים בארץ, שמאוגד בחברה בע"מ. חברה זו דיווחה בשנים 2010 ו-2011 על מחזור של כ-6 מיליון שקל בכל שנה אך ההכנסה חייבת במס שעליה דיווחה הייתה כ-40 אלף שקל ו-27 אלף שקל לכל אחת מהשנים בהתאמה. כלומר, רק כחצי אחוז מההכנסה הכוללת.