שתף קטע נבחר

זוהי השיטה שתאפשר לכם לשלם ללא כסף

תארו לעצמכם שותפות שמבוססת על היכרות אישית ובטחון הדדי, בה תוכלו לקנות אחד מהשני סחורות ללא שימוש בכסף. איך זה עובד, מה תרוויחו ומה תפסידו? האם זה כדאי בכלל? ד"ר אושי שהם-קראוס מציג דרך חדשה-ישנה לעשות עסקים

אנחנו ממשיכים במסע רעיוני שמתחיל בהגות אנרכיסטית קומוניסטית ומתגלגל לתוך וריאציות מעניינות של קפיטליזם ברשת. בטורים הקודמים הזכרנו את רעיון ההדיות של פייר ג'וזף פרודון, והיום אנחנו מדברים על הדדיות כספית - אז והיום.

 

טורים נוספים של ד"ר אושי שהם-קראוס :

הכירו את הכסף שאף אחד לא רוצה

המהפכן שמאמין בקפיטליזם שיתופי 

אנרכיזם קפיטליסטי: להתנגד למשטר ולהרוויח

 

WIR, בנק שהוא משהו אחר

שנות השלושים של המאה ה-20 היו סוערות מאוד מבחינה כלכלית, ולוו במיתון אדיר בארצות הברית ותקופה קשה באירופה. גרמניה של לפני עליית הנאצים ידעה אינפלציה גבוהה, קשה היה אז לעשות עסקים, וצריך היה לחשוב בצורה יצירתית. אז איך קונים ומוכרים כשערך הכסף טס מעלה בכל יום?

 

התשובה: מפסיקים להשתמש בכסף. פשוט משלמים בלי כסף.

 

דמיינו עולם ללא בנקים (אילוסטרציה) (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
דמיינו עולם ללא בנקים (אילוסטרציה)(צילום: shutterstock)

בואו נניח שיש לנו עשרה סוחרים. הם רוצים לקנות זה מזה סחורות, אבל רוצים לעשות את זה בדרך שאינה קשורה לכסף. הם יכולים להקים מעין שותפות שמבוססת על היכרות אישית ובטחון הדדי. בשותפות הזו יהיה לכל אחד מהם קו אשראי שנקוב במטבע המקומי. גובה האשראי תלוי ביכולת של החבר להחזיר, ובמקרה שלנו - במוניטין שלו ובביטחון שבוטחים בו חבריו. אבל איך יוכלו לקנות אחד מהשני ללא שימוש בכסף?

 

ובכן, הם יוכלו לרשום צ'קים; צ'קים פנימיים של השותפות. סוחר א' יכול לגשת לסוחר ב' (שניהם חלק מהחבורה) ולתת לו שטר שכתוב עליו "אני חייב לך מאה מארק". סוחר ב' יעביר לו סחורה ואת הנייר הוא יקח למזכיר הקבוצה. מזכיר הקבוצה יעדכן את החשבונות, ויוריד מהיתרה בחשבון של א' מאה מארק, וליתרה של סוחר ב' יוסיף מאה מארק. סוחר ב' מצידו יוכל להשתמש ביתרה בשביל לקנות סחורות מחברים אחרים בקבוצה.

 

בסופו של דבר הסחורות עוברות מיד ליד, אבל לא נוצר כאן כסף ואין העברה אמיתית שלו. בעצם, יש כאן סוג אחר של מערכת שמאפשרת ברטר מתוחכם. הסוחרים שלנו משתמשים בניירות פנימיים שהם כאילו כסף כדי להחליף סחורות ביניהם.

 

בשנות השלושים היו בגרמניה לא מעט קבוצות כאלה, אבל כולן התפרקו. הבעיה הייתה שהן התבססו רק על אמון ומוניטין של חברי הקבוצה. כשחבר קבוצה אחד פשט רגל בעולם שמחוץ לקבוצה, הוא כבר לא היה יכול לספק סחורה שהוא חייב לסוחרים בתוך הקבוצה.

 

בנק WIR השוויצרי, שקיים מאותה התקופה, הוא בנק שפעל שנים רבות בשיטה הזו. הוא אולי הגוף היחיד ששרד במודל הזה, והצליח מפני שהסוחרים שהיו חברים בו היו חייבים להפקיד במשרדי הבנק מעין משכון שמגבה את מסגרת האשראי שלהם. במילים פשוטות יותר - צריך לשים ביטחונות כספיים במשרדי הבנק כמו בבנק רגיל. בנק WIR פועל עד היום בשוויץ למרות שחלק מהמודל שלו כבר השתנה.

 

אבל אנחנו רוצים להמשיך קדימה ולראות איך הרעיון הזה מתגלגל, ואת זה נעשה באמצעות הסטרט אפ הישראלי (הבין לאומי) CREDEX.CO.

 

בנק "כסף" דיגיטלי

אנשי CREDEX לוקחים את המודל של WIR, והולכים איתו קדימה. נתחיל במה שמשותף לשני המודלים, ואז נציג את החידושים של CREDEX.

 

ל-WIR ולקרדקס מודל מוניטרי (כספי) זהה. בשני המודלים הכסף הוא פנימי. לא מדובר כאן בכסף שאפשר לקנות איתו בעולם החיצוני, אלא במעין קופונים שאיתם אפשר לקנות רק מחברי הקהילה שמופיעים בקטלוג הרשמי שלה. בניגוד לכסף בכלכלה הרגילה שקיים מראש ונוצר על ידי הממשלות ועל ידי הבנקים, הכסף של קרדקס ושל WIR נוצר רק כאשר יש פעילות כלכלית.

 

לכל משתתף קו אשראי. ברגע שקניתי, שילמתי בקרדקס-דולר שנוצרו תוך כדי הקנייה שלי. בעצם, בשני המקרים מדובר במערכת שבה החברים מחליפים ביניהם סחורות באמצעות העברת קופונים בינם לבין עצמם. בניגוד לברטר רגיל, הסחורות כאן מוחלפות בהתאם לערכים הכספיים שלהם כמו בעולם שמחוץ לקבוצה. ההעברה עצמה מנוהלת באמצעות חישובים של הכסף הפנימי (שטרות WIR) או בביטים של מחשב (בקרדקס) ומאורגנת על ידי גוף מרכזי שמנהל את החשבונות. הדברים האלה לא נמצאים ביחסי ברטר בין שני צדדים.

 

ועכשיו להבדלים בין WIR ל-CREDEX. קרדקס דיגיטלי לגמרי - לא צריך לבוא ולא צריך לשלוח ניירות, אבל ההבדל העיקרי הוא שבקרדקס לא צריך לתת ביטחונות. בעצם קרדקס חוזרת לשיטה הגרמנית שקדמה ל-WIR, השיטה הראשונית שבה קבוצת החברים התבססה על מוניטין ואמון. זה נעשה באמצעות האינטרנט ובאמצעות הרשתות החברתיות. זה החידוש המרכזי כאן והוא מרתק.

 

כדי לתת לך קו אשראי צריכים האנשים בקרדקס להתמודד עם שתי שאלות. הראשונה: הם צריכים לדעת מי אתה. השניה: הם צריכים להחליט מה גודל האשראי שהם נותנים לך. שני הדברים האלה לא פשוטים. בקרדקס אתה לא מזדהה עם פספורט או תעודת זהות כמו בבנק רגיל. והפתרון שהם מצאו הוא זיהוי באמצעות הרשתות החברתיות. אתה נכנס ומזדהה עם פייסבוק, טוויטר ולינקדאין.

 

ואיך ידעו שאתה לא מתחזה? לא דמות פיקטיבית? התשובה היא בניתוח של חשבונות המשתמש שלך ברשתות החברתיות. בקרדקס יצליבו את הנתונים שלך ברשת אחת וישוו לאלה של רשתות אחרות. הם יהיו ערים למספר חברי הפייסבוק שלך ויוכלו, אולי, לבחון גם את האמינות שלהם.

 

והשאלה השנייה? כאן, במקום לתת בטחונות, אתה צריך לחבר לחשבון הקרדקס שלך כמה שיותר נתונים דיגיטליים על היקף המסחר שלך. אתה מוזמן לחבר חשבונות eBay, חשבונות באמזון, אבל במיוחד לחבר את החשבונות שלך בשירותי סליקה דיגיטליים כמו PAY PAL, ובאמצעות חיבור מערכת ניהול החשבונות העסקית שלך, ה- quickbooks שמקובלת בארצות הברית. בדרך הזאת נפתרת בעיית המוניטין שהפילה את קבוצות החברים שפעלו בגרמניה בשנות שלושים.

 

נמשיך בשבוע הבא עם מוניטריות הדדית, ונעשה את זה באמצעות מודלים פשוטים יותר; מודלים של בנקים קואופרטיבים.

 

ד"ר אושי שהם קראוס , מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים להאזין לתכנית הרדיו שלי "בעקבות הזהב" המשודרת בימי רביעי ב-12:05, ברשת א' של קול ישראל, ולהציץ בספר המבוא לפילוסופיה שלי "החור שבבייגל - מבוא ידידותי לפילוסופיה" .

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
צילום: shutterstock
צילום: דנה בר און
ד"ר אושי שהם-קראוס
צילום: דנה בר און
מומלצים