עובדת אולצה לעמוד - ותפוצה ב-73 אלף שקל
חברת טיפולי השיער הייר-קליניק תשלם פיצוי של עשרות אלפי שקלים לעובדת, שהועסקה אצלה כחודשיים, לאחר שאסרה עליה לשבת בזמן העבודה וההפסקות, ואף פיטרה אותה לאחר שהתלוננה בעניין. בימה"ש: "הנתבעת לא התייחסה לתלונות התובעת על כאבים בגבה"
חברת טיפולי השיער הייר-קליניק תפצה עובדת בסכום של כ-73 אלף שקל, לאחר שמנעה ממנה אפשרות לבצע את עבודתה בישיבה, לא סיפקה לה כסא לשבת בהפסקות ופיטרה אותה בגלל תלונותיה בעניינים אלו. כך פסק השבוע הרכב בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בראשות השופט אסף הראל.
העובדת הועסקה למשך כחודשיים בסניף של החברה בקרית ביאליק בשכר של כ-4,500 שקל. במסגרת תפקידה היא נדרשה לבצע טיפולים לבריאות הקרקפת והשיער, כאשר במהלך הטיפול יושב המטופל על כסא והמטפלת בודקת את הקרפקת, מסרקת, מעסה וחופפת אותה.
העובדת טענה כי החברה לא סיפקה לה כיסא בזמן ביצוע עבודתה, כך שכולה בוצעה בעמידה. בנוסף, החברה לא תמיד העמידה לרשותה כיסא במהלך ההפסקות, ומכיוון שהכסאות היו תפוסים חלק מהזמן על ידי לקוחות - הישיבה הייתה על בסיס "מקום פנוי".
בתביעה שהגישה דרשה העובדת פיצוי מהחברה על הפרת הוראות חוק הזכות לעבודה בישיבה, לפיו כל עבודה ניתנת לביצוע בישיבה אלא אם הוכיח המעסיק אחרת. עוד קובע החוק חובה מוחלטת של המעסיק לספק כסאות לעובדים בזמן ההפסקה. עוד טענה העובדת, כי החברה פיטרה אותה בניגוד לדין וללא שימוע - רק בשל כך שהתלוננה על נושא היעדר היכולת לשבת ועל היעדר הפסקות.
החברה דחתה את הטענות וטענה מנגד, כי התובעת היתה מודעת לעובדה שהעבודה מתבצעת בעמידה ואף נחשפה לכך בתקופת ההתלמדות, כי העובדת השלימה בהתנהגותה עם תנאי עבודתה, וכי ניתנה לה אפשרות לשבת בהפסקות. בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה וקבע כי מרבית תפקידה של התובעת יכול היה לבצע בישיבה אילו סופק לה כסא מתאים. בנוסף, נדחתה טענת החברה כי התפקיד הינו "דינאמי" ולכן לא ניתן לבצעו בישיבה.
עוד נקבע כי היה על החברה לדאוג לכך שבהפסקות יהיה לתובעת תמיד כסא פנוי לישיבה, ולא להסתפק בהפנייתה לכסאות בקליניקה שהיו לעתים תפוסים על ידי לקוחות. "הנתבעת לא הוכיחה כי את פעולות הבדיקה, ההברשה, העיסוי, הסירוק וייבוש שיער, כמו גם את מרבית המטלות הנלוות, לא ניתן היה לבצע בישיבה", נכתב. "שימוש הנתבעת במונח "עבודה דינאמית" - לא די בו כדי לפטור אותה מהחובה המוטלת עליה לפי חוק."
בנוסף התקבלה גם טענת התובעת כי פיטוריה נעשו בשל כך שהתלוננה בפני מנהליה על היעדר היכולת לשבת ועל היעדר הפסקות - ונקבע כי פיטורים כאלה הם פסולים. עוד ציין בית הדין כי זכותה של העובדת לעמוד לא ניתנת להתנייה או לוויתור מצידה, כי תלונותיה הרבות בנושא מעידות על אי השלמה מצידה עם תנאים אלו וכי החברה לא הוכיחה שאכן ניתנה לעובדת אפשרות לשבצת בהפסקות - אף שהמקום מצולם משך 24 שעות ביממה.
"הנתבעת לא התייחסה לתלונות התובעת על כאבים בגבה", צוין בהחלטה. "התובעת פנתה לא אחת לגורמים בכירים בבקשה לשנות את תנאי העבודה בקליניקה, בין היתר מן הטעם שהצורך לעמוד לאורך פרקי זמן ממושכים פוגע בגבה. לפיכך אין לומר כי מעשי הנתבעת נעשו שלא ביודעין או מתוך טעות".
לצד זאת, בית הדין לעבודה דחה את טענת העובדת כי לא התאפשר לה לצאת להפסקות ואת טענתה כי לא התאפשר לה לצאת לשירותים. לבסוף נפסק כי על החברה לשלם לתובעת 30 אלף שקל פיצוי על הפרת הזכות לעבודה בישיבה, 15 אלף שקל בגין הפרת הזכות לישיבה בעת הפסקות, 18 אלף שקל על פיטורים שלא כדין. בנוסף נפסק כי החברה תישא בהוצאות התובעת בגין ההליך ושכר טרחת עוה"ד בגובה של 9,500 שקל.
לפנייה לכתב/ת 
