מחקר: ילדים שמסיימים מהצלחת בסיכון להשמנה
מכריחים את הילדים לסיים מהצלחת? כדאי שתפטרו מההרגל. מחקר חדש מגלה שלאנשים שהתרגלו לסיים את כל האוכל מהצלחת יש סיכוי להיות שמנים יותר. הדיאטנית תרצה שני: "המחקר מחזק את העובדה שלהתנהגויות אכילה הנלמדות בילדות יש השפעה על משקל הגוף בבגרות"
האם להתנהלות שבה מעודדים ההורים את הילדים לסיים את האוכל מהצלחת ישנה השפעה ארוכת טווח על משקל הילדים כשיהפכו לבוגרים? נושא מעניין זה נבדק במחקר שנערך בעיר ליברפול באנגליה. המחקר בדק האם העובדה שמסיימים את האוכל מהצלחת מתוך הרגל קשור למשקל הגוף.
אולי יעניין אתכם גם:
- כך תתמודדו עם ילדים סרבני אכילה
- מתי לתת לילדים להתחיל לצפות בטלוויזיה?
- מה עושים כשאמא ואבא לא מסכימים ביניהם?
במחקר השתתפו 385 סטודנטים שנשאלו על הרגלי האכילה שלהם. החוקרים מצאו כי אלו מבין הסטודנטים שרגילים בקביעות לסיים את האוכל בצלחת יהיו בעלי סיכוי רב יותר להשמנה מאחרים. התוצאות נשארו מובהקות גם לאחר שהורידו מהתוצאות ערפלנים (גורמים שיכולים לשנות את התוצאה), כמו למשל התנהגויות אכילה.
נמצא שההרגל לסיים את האוכל המונח בצלחת הינו הרגל שנלמד בילדות אצל הסטודנטים ולכן לסביבה ישנה השפעה רבה על התקבעות הרגל זה.
הצלחות גדלו
קחו את הצלחות הישנות מביתה של הסבתא שלכם והניחו על הצלחות שלכם וראו את ההבדל. בחמישים השנים האחרונות גדל גודל הצלחת שבה מוגש המזון ביותר מ-36 אחוזים. כתוצאה מכךבאופן כמעט טבעי והגיוני, גדלה גם כמות האוכל המוגשת עליה.
אדם שהתרגל לאכול כל מה שהוכן והוגש לו בצלחות, יאכל יותר כאשר הצלחת גדולה. יש בנתונים האלה הסבר נוסף למגמת ההשמנה שהולכת וגדלה כמעט בכל מדינות העולם המערבי.יותר מכך, אם הצלחות בארון המטבח שבבית גדלו עם השנים, הרי שהצלחות במסעדות ובאולמות האירועים הן גדולות אף יותר מהצלחות בבית, מה שגורם לנו, באופן טבעי להעמיס עליהן כמויות גדולות יותר של מזון.
מה לעשות כאשר הילד משאיר אוכל בצלחת?
הטבע וחוקי האבולוציה חננו אותנו במנגנוני ויסות אוטומטיים. ילדים נולדים עם היכולת לחוש רעב ושובע, ובדרך הטבע הם יאכלו בהתאם לתחושות אלה, אם כמובן אנחנו לא נתערב ונשבש להם את היכולת הזו. כלל זה נכלל במסגרת עקרון חלוקת האחריות בהאכלה. על פי עיקרון זה ההורים אחראים על איזה סוגי אוכל יוגשו לשולחן, על קביעת שעות הארוחה ועל מיקום הארוחה.
הילדים, לעומת זאת, אחראים לבחור מתוך המגוון שהונח על השולחן מה לאכול ובאיזו כמות. אפשרו לילדים להשאיר אוכל בצלחת. אל תלחצו עליהם ואל תפתו אותם באמירות סתמיות או במשחקי אכילה כדי שיסיימו את כל הכמות שהונחה בצלחת. אם טבוע בכם יצר החסכנות וחבל לכם שמזון ייזרק לפח, הגישו לילדיכם מנות קטנות יותר. הניחו למנגנון הרעב של ילדיכם לנווט את התנהגותו בארוחה.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
אם אחרי שסיים את כמות האוכל שהנחתם לו בצלחת ועדיין יחוש שאינו שבע, תוכלו תמיד להגיש לו, או אפשרו לו לקחת בעצמו תוספת מהמנה. סמכו על מנגנוני הוויסות שלו. גם אם פעם, פעמיים או אפילו יותר הוא "טעה" וביקש תוספת ולא נגע בה. אל תמהרו להסיק שהוא אינו בשל להחליט בעצמו. שמרו וכבדו את חלקו בעיקרון האחריות באכילה.
בדקו את עצמכם
אם אתם רוצים לבדוק את מנגנון הוויסות שלכם ולבחון עד כמה אתם בעצמכם מסיימים את כל מה שלקחתם והנחתם בצלחת כפעולה אוטומטית ללא מחשבה, עשו את הניסיון הבא: השאירו כמות של כף אחת שלא נאכלה מתוך כלל כמות האוכל שלכם על הצלחת, בדקו עכשיו מה זה דורש מכם? האם אתם משקיעים מחשבה, או האם פעולת האכילה שלכם היא אוטומטית כשסיום אכילת כל הכמות שעל הצלחת היא אינסטינקטיבית ובלתי מודעת.
המחקר שנערך באנגליה מהווה בעצם אבן דרך בהבנה איך התנהגויות הנלמדות בילדות משפיעות על ההתנהלות של אנשים בוגרים. הוא מחזק את העובדה שלהתנהגויות אכילה הנלמדות בילדות יש השפעה מובהקת על משקל הגוף בבגרות.
צפו - ילד טועם אוכל בפעם הראשונה בחייו:
הכותבת היא דיאטנית לילדים, מחברת הספר האלקטרוני תזונת ילדים המדריך השלם להורים
לפנייה לכתב/ת 
