יזראלסקי פרימיטיבסקי נגד לברון
כמה פעמים כינה עם הספר את כוכב קליבלנד "יא כושי", ואיך תקע לו נאור ציון (באנגלית!). וגם: למה שלמה שרף נגד מכבי ת"א
הלבנטינים
ציון והציונות נוקמים בג'יימס
אוי, איך אני לא מקנא בלברון ג'יימס. המוני ישראלים שנכנסים לו לאינסטגרם, מכנים אותו "זבל" ומאחלים "שתמות, אמן", לא ראה כוכב קליבלנד גם בחלומותיו הפרועים ביותר. למרות שהוא בנבחרת החלומות.
בתחילת השבוע פירסמה "קרן ברל כצנלסון" את דו"ח השנאה, המסכם את תגובת "הישראלי המכוער" אחרי פיטוריו של דייויד בלאט. אלפי גולשים הצביעו על ג'יימס כאחראי למהלך, ולחוסר הצלחת הקבוצה בעבר ובעתיד. מרבית התגובות, גם בדפים הבינלאומיים דוגמת האינסטגרם של לברון, נכתבו בעברית. שיביא מתורגמן.
9,500 אזכורים בשפת הקודש היו לג'יימס במדיה החברתית, בשבוע שאחרי הפגיעה בכבוד העם היהודי. 2,400 תגובות של ישראלים נרשמו באינסטגרם שלו, והחמור והמעליב מכל: 1,100 ישראלים נטשו את דף הפייסבוק של הכדורסלן. שיחפש את החברים שלו.
ושימו לב לסגנונו המלוטש של עמנו. יותר ממחצית הגולשים, לפי הדו"ח, בחרו בעלבונות אישיים. 19 אחוזים השתמשו בביטויים לגיטימיים כמו "אגואיסט" ו"שנוא". 25 אחוזים קיללו ("זבל", כוס אוחתק"), 16 אחוז השתמשו בהכללות ובגזענות ("כושי", "כל האמריקאים..." וכד'), ו־12 אחוזים קראו לפעול נגד לברון באלימות. אם תרצו, תג מחיר.
את תגובתו המלומדת של "הצל" לא שמעתי, אבל זה לא אומר שאמני ישראל שחייבים בהצהרת נאמנות נותרו אדישים. בשבוע שעבר הפציע באחד האולפנים נאור ציון, ליגלג על ג'יימס שאינו עומד בשורה אחת עם גדולי הכוכבים של ה-NBA, ותקע לו בסוף באנגלית: "!You don't have it". יענו "אין לך את זה!".
וואו-וואו-וואו, איך נאור הכניס ללברון, שבטח לא מצליח להירדם מאז. רק חבל שלפני הדאחקה הקורעת הזאת, הסטנדאפיסט המזרח-תיכוני שכח לשאול: יש פה מישהו מקליבלנד?
הדיאטקטיקן
גבולות הגזרה של שרף
"תענוג לראות את הפריסה של מכבי". כך הודיע הפרשן חד-העין שלמה שרף, 5 דקות ו-18 שניות (!) מפתיחת משחק הגביע בראשל"צ. אלא שאז הכל השתבש. המארחת עלתה ליתרון בדקה ה-20, ושרף התהפך.
פתאום מכבי ת"א מתמקדת ב"מסירות סרק... ההתקפות שלה עקרות... היא לא מניעה את הכדור לאגף... מכבי לא עושה כלום, כלום, כלום". למרות הפריסה המענגת בחמש דקות הפתיחה.
אבל גם הזגזוגים והקריאות השכונתיות "יואו, יואו, יואו" או לחלופין "יווו, יווו", כשריח שער עלה באוויר, לא הצליחו להסתיר עובדה די פשוטה: שלמה לא אוהב את מכבי ת"א. במכבי חיפה יש לו דיבור עם הבוס. את בעלי בית"ר ירושלים הוא מכיר עוד מכפר-סבא, וגם בקבוצות אחרות יש לו מקורבים. לג'ורדי קרויף ולפיטר בוס, לעומת זאת, הוא לא יכול לשווק שחקנים מבית"ר טוברוק, אז להם הוא לא דופק חשבון.
בדקה ה-73 החליט המאמן ההולנדי להכניס את ברק יצחקי למרכז השדה. "מה הוא משחק איתו בקישור?", גיחך שרף. "תסתכל איפה יצחקי, ליד גל אלברמן באמצע המגרש. מה הוא משחק איתו בקישור, לא הבנתי". חצי דקה בדיוק חלפה. יצחקי קיבל כדור בקישור, ממש ליד אלברמן, עבר שחקן והחל במהלך שהוביל ל-1:1. "השער היה באוויר", סיכם שלמה. ברור, גם יצחקי.
לשיאו הגיע הברברן בהארכה, כשיעקב בריהון מראשל"צ זרק את עצמו ברחבה וקיבל מהשופט צהוב. "הוא נותן לו על התחזות", ליגלג על השופט. "אני לא מאמין, לא מאמין!".
ואז בא הילוך חוזר. "פנדל, פנדל", זעק שלמה. "אני ראיתי מגע, ראיתי מגע. ראיתי מגע". ככה, שלוש פעמים. בשלב זה הגיע עוד הילוך חוזר, ושרף סיכם: "אתה יודע מה? החלטה נכונה, השופט צדק. לא רואים מגע".
אבל את התובנה המקצועית והחשובה ביותר נתן שרף בדקה ה-112, כשהמצלמה התבייתה על איל ברקוביץ' שישב ביציע. "תראה איזה דובי", אמר הדיאטקטיקן. "תראה את איל, ראית איך הוא השמין?!".
ובעניין הזה, באמת מיותר להרחיב.
לפנייה לכתב/ת 
