מדוע עוד אין תרופה לסרטן?
על אף ההתקדמות העצומה בחקר הסרטן, המחלה היא עדיין אחד מגורמי התמותה העיקריים בעולם. לרגל היום העולמי למודעות למחלת הסרטן, איתי נבו מסביר מדוע לא תהיה תרופה אחת לסרטן, ומדוע בכל זאת יש סיבות לאופטימיות
הגוף שלנו מורכב ממאות סוגים שונים של תאים - למשל תאי שריר, מעי ועצם. כמה מסוגי התאים האלה, כגון תאי עור ותאי דם מסוימים, מתרבים ומתחלקים בלא הפסק, בעוד שאחרים - כמו תאי עצב או תאי שריר הלב - כמעט אינם מתחלקים כלל במהלך חיינו. מערך בקרה מורכב אחראי על תהליך החלוקה, אך כשל בתפקוד של המערך הזה עלול לגרום לתא מסוים להתחיל להתחלק בלי שליטה. הגידול שנוצר עלול לפגוע ברקמה, לגזול ממנה אספקה של משאבים ולשבש את תפקודה באמצעות לחץ פיזי על אזורים חיוניים. יש גידולים שבשלב מסוים ניתקים מהם תאים אחדים, שטים בזרם הדם לאתר אחר בגוף, מתיישבים בו ומייסדים גידולים חדשים - כלומר גרורות - וכך הסרטן הופך משפיר לממאיר.
עוד כתבות באתרמכון דוידסון לחינוך מדעי :
בניית ספריי מקשית - קשית ונטורי
חידה שבועית: חלוקת יהלומים צודקת
הרפואה כיום מסווגת את הגידולים בעיקר לפי סוג התא הסרטני. למשל, לימפומה היא סרטן שמקורו בתאי דם לבנים (לימפוציטים), מלנומה היא סרטן של תאי עור מסוימים (מלנוציטים) וגליומה היא גידול במערכת העצבים שמקורו בתאי גליה. סיווג כללי עוד יותר הוא לפי הרקמה או האיבר שהסרטן פשה בהם - כגון השד, הכבד או המעי הגס.
מחלות רבות ושונות
אף שלכל סוגי הסרטן יש מכנה משותף ברור - חלוקה לא-מבוקרת של תאים - הגורמים לתופעה זו יכולים להיות שונים ומשונים. באופן כללי, ה-DNA בתאים שלנו הוא ספר הוראות לייצור חלבונים, המשמשים גם כאבני בניין של התאים וגם כמכונות המופקדות על ביצוע כל פעולות החיים. שיבושים ברצף ה-DNA עלולים לגרום לתא לייצר גרסאות פגומות של החלבונים המשתתפים בבקרה על תהליך חלוקת התא. אם חלבונים אחדים
מבין אלפי החלבונים המעורבים בתהליך לא יתפקדו כהלכה, חלוקת התא עלולה לצאת מכלל שליטה. הנזק ל-DNA עצמו עלול להיגרם ממגוון סיבות, כגון חשיפה לקרינה או לרעלים, שינויים אקראיים ברצף ה-DNA, ליקויים במנגנון של שכפול החומר הגנטי לקראת חלוקת התא, או פגיעה במערכת ההגהה ותיקון השגיאות של המנגנון הזה.
ריבוי הסיבות והגורמים לסרטן מקשה אם כן להתייחס אליו כאל מחלה אחת, לפחות בכל הקשור לפיתוח תרופות. יש, למשל, גידולים הנגרמים מפגם בחלבון בצדו החיצוני של התא, המשמש כקולטן לאותות הכימיים המורים לתא להפסיק להתחלק. אם הקולטן פגום, התא אינו מקבל את האותות ולכן ממשיך להתחלק בלי הרף. מולקולה שתצליח להיקשר לקולטן הפגום ולגרום לקבלת האות בתוך התא תהיה תרופה מצוינת לסרטן הזה. לעומת זאת, לא תהיה לה שום השפעה על סרטן שמקורו בפגם בחלבון האחראי לתיקון שגיאות ב-DNA בתוך גרעין התא.
שילוב מנצח
בתחילת דרכה של האונקולוגיה המודרנית, התרופות לסרטן היו מאוד לא-ספציפיות, וקטלו לא רק תאים סרטניים אלא גם תאים רבים אחרים, בעיקר כאלה המתחלקים במהירות. לפיכך היו להן תופעות לוואי רבות וקשות, ויעילותן הייתה נמוכה. בשנים האחרונות פותחו יותר ויותר תרופות יעילות לסרטן, כגון תרופות המבוססות על נוגדנים לחלבונים מסוימים (אוואסטין והרצפטין הן שתי דוגמאות מוכרות במיוחד). אך ככל שהתרופות ספציפיות ויעילות יותר, כך הן מתאימות לטווח מצומצם יותר של גידולים. זיהוי חומרים יעילים לטיפול בסרטן ספציפי הוא משימה קשה מאוד, הדורשת היכרות מפורטת עם המנגנון המולקולרי של המחלה. גם אם נמצא חומר כזה, המסלול המוביל מטיפול שפועל במעבדה לפיתוח תרופה מסחרית עלול להימשך שנים רבות מאוד. בהתחשב בעובדה שיש מאות סוגים שונים של סרטן והמדענים עדיין אינם מכירים את כל מנגנוני המחלה, מציאת תרופות ספציפיות לכולם היא משימה שכרגע לפחות נראית רחוקה מהגשמה.
אתגר נוסף בפיתוח תרופות לסרטן הוא בעיית העמידות. אם יש מיליון תאים בגידול סרטני, סביר מאוד שאחדים מהם פיתחו באופן אקראי עמידות לתרופה - למשל, מנגנון המונע את חדירתה לתא. אם הטיפול מצליח, התרופה קוטלת את כל התאים הסרטניים, מלבד התאים הבודדים העמידים בפניה. הגידולים אמנם נעלמים, ונראה שהטיפול מצליח, אך התאים העמידים יכולים להמשיך להתרבות. בתוך כמה חודשים, או שנים, הגידול עלול להופיע שוב - והפעם יהיה מורכב כולו מתאים עמידים לתרופה. לפיכך, טיפול יעיל בסרטן איננו מורכב בדרך כלל מתרופה אחת, אלא יש צורך בשילובי תרופות שיקטלו גם את התאים העמידים לתרופה מסוימת, וגם יגרמו נזק מועט ככל האפשר לתאים שאינם סרטניים.
לאתר את הגורם
כאמור, החוקרים עדיין אינם מכירים לפרטיהם את המנגנונים של רבים מסוגי הסרטן, ולכן קשה מאוד להתחקות אחר התהליכים הגורמים להם.
רוב המחקרים המנסים לאתר גורמים לסרטן מתבססים על מִתאם סטטיסטי בין תופעה מסוימת, למשל מידת החשיפה לזיהום אוויר, לבין שכיחות הסרטן. מחקרים כאלה כמובן בעייתיים, משום שקשה מאוד לבודד מהם גורם אחד ויחיד, והם גם עלולים להטעות: מחקר יכול להצביע למשל על קשר בין אכילת תפוחים לבין עלייה בשכיחות הסרטן, בעוד שהגורם לכך יכול להיות חומר הדברה שבו מרססים את התפוחים כדי להגן עליהם מפני מזיקים. עם זאת, פעמים רבות מחקרים כאלה יכולים לכוון את החוקרים לחיפוש ממוקד אחר מנגנון המחלה. כך היה למשל במקרה של עישון - מחקרים סטטיסטיים הראו מִתאם מובהק בין עישון לתחלואה בסרטן הריאות, ובהמשך הצליחו החוקרים להראות כי רעלים מסוימים בעשן הם שגורמים לתאי ריאה לעבור התמרה ולהפוך לסרטניים.
התמונה מסתבכת עוד יותר משום שלא לכל סרטן יש גורם חיצוני. למעשה, לרובם אין. לאחוז קטן ממחלות הסרטן יש רקע תורשתי, ומקצתן נגרמות מחשיפה לגורמים מסרטנים. אבל כשני שלישים מהתחלואה בסרטן מקורה במוטציות אקראיות ב-DNA, שאין לנו שום יכולת למנוע אותן.
סיבות לאופטימיות
אמנם אין לנו יכולת למנוע סוגים רבים של סרטן, אך אנו מכירים כיום גורמים מסרטנים רבים ויכולים להימנע מהם. עם אלה נמנים כמובן עישון, חשיפה לקרינה מהשמש וממקורות אחרים, מגע עם חומרים מסרטנים כגון סיבי אסבסט חופשיים, וצריכה מופרזת של אלכוהול. גם ההתפתחויות בתחום הגנטיקה מאפשרות למנוע סרטן, וכיום נשים המוּעדות לחלות בסוג מסוים של סרטן יכולות לבחור בכריתה מונעת של שדיים ושחלות. צעד מאוד לא-נעים, בלשון המעטה, אבל מציל חיים.
גם בתחום של ריפוי הסרטן התחוללה התקדמות מרשימה בשנים האחרונות.
לרשות הרופאים עומד מגוון רחב יותר של תרופות יעילות יותר. ככל שהמדע מתקדם, והחוקרים מזהים עוד מנגנוני סרטן, מצטרפים לארסנל עוד ועוד תרופות וטיפולים. בסוגים מסוימים של סרטן, שיעורי הריפוי כיום גבוהים מאוד, וגם בסרטנים קשים = הרפואה המודרנית מצליחה לעתים להאריך מאוד את חיי החולים ולשפר את איכות חייהם. המאבק נגד הסרטן לא יוכרע בתרופת פלא אחת שתוכל לרפא את כל המחלות. זוהי התמודדות ארוכה, מורכבת ומאתגרת, רצופת הצלחות לצד כישלונות כואבים. אפשר לקוות ולהניח שבדורות הבאים, רוב מחלות הסרטן לא יהיו בגדר גזר דין מוות, אלא מחלות שאפשר לרפא או לרסן בעזרת טיפול קבוע. אבל כדי להשיג את היעד הזה, עלינו להמשיך להשקיע במחקר.
היום הוא יום עולמי למניעת סרטן
לפנייה לכתב/ת 
