תבינו, נחמדות-יתר רק תחבל לכם בזוגיות
אנשים מרצים הם בני זוג נהדרים בתחילת הקשר, אבל בהמשך הדרך הנחמדות הרבה שלהם עלולה לפתוח פתח לצרות. דבר השדכנית
ובכן, מסתבר שכן.
כאשר אנו חשים שהאדם העומד מולנו הוא נחמד מדי, מיד עולה בנו נימה של חשדנות: האם הוא נחמד מתוך אינטרס? הוא בטח רוצה ממני משהו, ולכן הוא כל כך נחמד... נניח ואתם עושים משהו שאינו ראוי, ואותו אדם נחמד אפילו לא כועס עליכם. הוא מיד סולח, וזה מרגיש לא נכון, לא טבעי.
עוד בנושא:
מדעי הפלרטוט או - למה אנחנו מפלרטטים?
הוא נחמד אבל אולי יש מושלם מעבר לפינה?
אך ברוב המקרים, לא מדובר כאן על מישהו עם אינטרסים נסתרים, אלא על אדם בעל אופי מרצה, ויש המון כאלה. אנשים בעלי אופי מרצה נוטים להסתדר מצוין עם הסביבה שלהם כיוון שהם לא נכנסים לעימותים. לרוב הם אפילו יוותרו על רצונותיהם שלהם רק כדי לספק את הצד השני, ובאופן כללי הם משתפים פעולה, הולכים עם הזרם.
בתחילת הקשר זה יכול כמובן להיות דבר נהדר - הרי יש צד אחד שמוותר כל הזמן, אז לכאורה אין בעיות, אין ריבים, הכל על מי מנוחות. אבל בהמשך הקשר אחרי תקופה מסוימת, הימנעות מעימותים יכולה לגרום להמון בעיות בעתיד. ובסופו של דבר, מצב כזה גורם לאט לאט לריחוק בין בני הזוג. צד אחד שומר בבטן ומתרחק מבן/בת הזוג מבלי להסביר מה מפריע לו, והצד השני מרגיש את אותו ריחוק ולא מבין מהיכן הוא מגיע. וזהו בעצם אחד מהמצבים הכי גרועים בזוגיות - חוסר וודאות. יש צד אחד שכועס, אבל במקום לשתף את רגשותיו עם בן/בת הזוג, הוא שומר זאת לעצמו, ומתחיל להתרחק.
יתכן מאוד שהוא לא מתרחק בכוונה, יכול להיות שהוא אומר לעצמו "אני אשחרר, לא שווה לריב על זה", אבל קורה עוד משהו שמכעיס אותו ועוד משהו, ובסופו של דבר, אם ירצה ואם לא, הוא משדר לצד השני מסר של כעס, אכזבה וירידה ברמת האהבה. הצד שני מתחבט עם עצמו ותוהה "מה הבעיה?", אך אין לו מושג. הוא, מבחינתו, חושב שאולי עובר משהו על הצד השני, שזה בכלל לא קשור אליו או אל משהו שהוא עשה. בקיצור, יש כאן מצב קלאסי של קצר בתקשורת שעלול אף לגרום לפרידה. לכן במקרים כאלה בהחלט יש דבר כזה "נחמדות יתר". אותה נחמדות, שמגיעה ממקום טוב מתוך רצון למנוע וויכוח, בעצם יוצרת בעיה גדולה הרבה יותר מוויכוח קטן.
אז לכל אותם אנשים נחמדים ביניכם, אנא הרשו לי לתת עצה: היכולת לוותר, להימנע מעימותים ולהסתדר עם כולם היא תכונה נהדרת, הרי בסך כל היא עוזרת לכם להעביר את ימיכם בנינוחות, בלי דרמות וריבים מיותרים, והרבה אנשים היו חולמים להיות כאלה. אבל צריך לדעת להבחין מתי תכונה זאת מועילה לחייכם ולחיים של הסובבים אתכם, ומתי היא הרסנית. והיא בהחלט יכולה להיות הרסנית, במיוחד כאשר מדובר במערכות היחסים שלכם, הווה אומר: לא רק בזוגיות, אלא גם ביחסים עם המשפחה, חברים, קולגות לעבודה וכדומה.
אם אתם יכולים להימנע ממריבה רגעית עם מישהו שעקף אתכם בתור לקופה במכולת, זה נפלא, מהסיבה הפשוטה שמריבה כזאת לא תתרום לכם שוב דבר, הרי אתם לא מכירים את האנשים האלה, אין לכם מערכת יחסים איתם, ולכן חבל לבזבז אנרגיות על אירוע כזה. אבל חשוב להבין שיש מריבות שהן הכרחיות, בעיקר כשמדובר במשהו שמפריע לכם מאוד במערכת היחסים. אם לא תשתפו ולא תאפשרו לצד השני להבין מה אתם מרגישים, התחושות השליליות יצטברו לאט לאט, עד שבסופו של דבר תרגישו "אנטי" לצד השני.
מעבר לכך, תחשבו על הצד השני - אני חושבת שזה לא הוגן שאינכם מאפשרים לו לתקן את מה שקלקל. גם הוא חלק מהיחסים וזכותו לדעת מה מפריע לכם. אז נכון שאתם לא משתפים במה שמפריע לכם כי אינכם רוצים ליצור מריבה, אך למרות שהכוונה שלכם היא טובה - התוצאה עלולה להיות הרסנית.
לסיכום, אל תתנו לנחמדות היתר שלכם להרוס לכם את היחסים. מפריע לכם משהו? אל תהססו לשתף. גם אם זה יגרום למריבה. עדיף שתהיה מריבה אחת קטנה עכשיו, מאשר פיצוץ גדול בהמשך.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית לחילוניים, מסורתיים ודתיים, ומחברת הספר "סטטוס: בזוגיות".
לפנייה לכתב/ת 
