האם "פשרת הכותל" טובה ליהודים?

ממשלת ישראל פיתחה בחודשים האחרונים דפוס של מסרים כפולים בנושא שיוויון בין זרמי היהדות, האחד לשיווק בתפוצות והאחד לצרכי פנים. כשהוא מדבר עם ראשי יהדות ארצות הברית מביע ראש הממשלה בנימין נתניהו מחוייבות ותמיכה לצרכי כל הזרמים ביהדות. בארץ ממשיכים באפליה כרגיל, ואף מחמירים אותה.

עוד בערוץ הדעות:

לחסום את טרור המנהרות

הכותל הוא רק ההתחלה

מתווה הכותל לא תם ולא נשלם

שלום לך כריס רוק

לא רק זורר. גם אנשים עם מוגבלות מופלים!‏

סביר להניח שנתניהו יעשה שימוש רב גם בהסכם על שדרוג "רחבת הכותל האלטרנטיבי", המכונה "עזרת ישראל", שאושר בתחילת השבוע בממשלה כדי להוכיח ליהדות ארצות הברית את מחוייבותו כביכול לשיוויון בין הזרמים. זאת, ברוח הכרזתו חסרת הכיסוי לפני כחודשיים בכינוס הפדרציות היהודיות בוושינגטון, שהוא יוודא כי "כל יהודי, רפורמי קונסרבטיבי או אורתודוכסי, יוכל להרגיש בבית בישראל!" לכך הוסיף הבטחה כי הממשלה תסייע במימון צרכי המוסדות הלא-אורתודוכסיים בישראל, שגם מימושה בסימן שאלה. לאור זאת, חשוב במיוחד שפשרת הכותל לא תשמש כמסך עשן אשר יסתיר את האפליה הנמשכת כמעט בכל תחומי חופש הדת.

ראשית חשוב להבהיר, ההסכם אינו פותח את הכותל לכל הזרמים היהודיים להתפלל על פי דרכם, נשים וגברים, אורתודוכסים ורפורמים. נמשך הכיבוש החרדי של הכותל המסורתי, זה ששוחרר על ידי הצנחנים החילוניים ב-67, זה שחזו בעיני רוחם יהודים במהלך הדורות.

כותל א' וכותל ב'

התנועה הקונסרבטיבית פועלת זה מכבר ברחבת עזרת ישראל באזור קשת רובינזון. הפשרה הנוכחית תייפה ותגדיל את האתר החלופי ותאחד את שער הכניסה לכל הרחבות, אבל מדובר, לפחות בשלב זה, בכותל ובכותל ב'. אפשר בהחלט להעריך את התנועה הרפורמית, התנועה הקונסרבטיבית ונשות הכותל, על שהסכימו לויתור הלא פשוט של רחבה נפרדת מתוך מטרה להגיע לרגיעה. אבל צריך להיות ברור מדובר בויתור כואב על הנוכחות בכותל המסורתי.

בימים האחרונים אנחנו שומעים על אישים חרדים שונים שמתכוונים לנסות לטרפד את העברת המימון לרחבה החדשה. אבל גם אם תיפתר שאלת המימון, הרי האתגר הגדול שבפני התנועות הליברליות הוא להנחיל לציבור את התחושה שגם האתר החדש הוא "כותל א'", ואפילו יותר מכך - כותל א"א, שהציבור הרחב צריך להעדיפו, בשל אפשרויות התפילה המשפחתית, הליברלית והמשוחררת מכפיה. מי ייתן ויצליחו בכך!

אך בעודנו חוגגים את הפשרה, חשוב לזכור שמדובר בנושא סימלי במיוחד, אבל אחד מרבים בתחום חופש הדת. בתחומים אחרים אין כל תזוזה במדיניות הממשלה, ואם יש תזוזה - היא בדרך כלל לרעה. נמשכת רודנות בתי הדין הרבניים והרבנות הראשית בנושא הנישואין והגירושין. בין עשרות המינויים החדשים לבתי הדין הרבניים לא נמצא מקום אפילו לדיין אחד שנחשב למקל. הרבנות הראשית מטרפדת את החוק לפתיחת איזורי הנישואין באמצעות הצבת קשיים בקבלת תעודות רווקות. נמשך המחדל המתמשך של הממשלה בהקמת בתי קברות אזרחיים.

הדימוי של פתיחות ומחוייבות לפלורליזם, שמנסה לייצר ראש הממשלה באמצעות התבטאויותיו בארצות הברית, מקל על דחיקת העיסוק בנושאים חשובים ומרכזיים אלה לשוליים. לכן יש לחשוש שההסכם בכותל ישמש לזריית חול נוספת בעיני יהדות ארצות הברית, כאילו מדובר במחוייבות כנה לערכי חופש הדת. בפועל, ראש הממשלה דבק במחוייבותו האמיתית, להכנע למפלגות החרדיות בכל נושא ולמכור את ערכי חופש הדת - בעבור קולות המפלגות החרדיות האנטי-ציוניות.

במצב הזה יש אכן הרבה חיוב בפשרת הכותל, אך בחינה מפוכחת ואמתיתית מצביעה על כך שהתשובה לשאלה "האם זה טוב ליהודים?" היא ללא ספק: כן ולא.