למה לעזאזל יש גוזיות לילדות בנות 8?
כשבתה ביקשה ממנה גוזיה בגיל 8, עינת שגיא אלפסה סירבה בכל תוקף. מאז, במשך שנתיים הן ניהלו דיון סוער וניסו להבין למה בכלל צריך גוזיה כשהחזה עדיין לא התפתח. מי נשברה ראשונה ואיך זה קרה?
עלמת החן שלי הייתה רק בת שמונה, כשביקשה ממני לראשונה שאקנה לה גוזיה. "למה?", שאלתי בהלם. "כי לכולן יש", היא ענתה בהיגיון של בת שמונה. נשמתי עמוק, היישרתי מבט לתוך עיניה שהביעו תמימות ילדותית טהורה, והסברתי לה שאין שום סיכוי בעולם שזה יקרה.
מתברר שלמרות שאני מאמינה בכל לבי שאני אמא קולית ומעודכנת, פער הדורות נוכח ביני ובין ילדיי. הם מתפעלים את האייפון והטאבלט טוב יותר ממני, הם יודעים לעשות סלפי מושלם בדרך שאני לעולם לא אצליח, ולפעמים הם מגניבים אחד לשני מבט שאומר "נו, מה היא מבינה?".
עוד בערוץ ההורים:
8 ימי חופשת לידה לאבא? עדיף שתקצרו את שעות העבודה
הרגע הנוראי שבתי נפלה על שולחן זכוכית
הילד מנוצל על ידי ילד אחר - כך תזהו ותפעלו
גוזיה זה אחד הדברים שאני לא מבינה. כלומר, אני מבינה נשים שמעדיפות גוזייה על פני חזייה בגלל שזה יותר נוח ומתאים להן. אבל למה למען השם, ילדה שטרם צימחה ניצני חזה, צריכה גוזיה?
"יהיה לך את כל החיים להיות אישה", הסברתי לעלמת החן הפרטית שלי, "וזמן כל כך מוגבל להיות ילדה. מה את ממהרת? את תלבשי חזייה רוב חייך, אין שום סיבה להתחיל כבר עכשיו".
הדמעות שעלו בעיניה הבהירו לי שוב כמה היא בעצם צעירה. אז איך יכול להיות שאנחנו כבר מנהלות את השיחה הזו? היא יצאה מהסלון בזעם ואני נותרתי צודקת ומתוסכלת.
"אני פשוט רוצה!"
כמה שבועות מאוחר יותר נפגשנו בשבת עם כמה מחברינו הטובים ביותר. בעוד הילדים משתוללים ביחד, אנחנו - האמהות - שוחחנו על עניינים ברומו של עולמנו. פתאום הבחנתי שלאחת הילדות מבצבצת כתפייה מתחת לחולצה.
"כן, קניתי לה גוזיות", אמרה אמה כששאלתי אותה, "זה מאוד חמוד. אני לא מבינה מה הבעיה". גם שאר חברותיי חשבו שאני סתם עושה מהומה על מאומה. רובן הסכימו שאין סיבה להתחיל מוקדם מדי עם גוזיות, אבל אם הילדה מבקשת אז למה לא?
הפסיכולוגית מבין חברותיי ניסתה להציע שאברר מה עומד מאחורי הבקשה של בתי - האם זה חוסר בטחון חברתי או אולי בושה בגוף שלה. הן דיברו על כך שהגוזייה חוסכת את שלב המבוכה של תחילת ההתפתחות המינית. אבל כל אלו ללא ספק לא התאימו למקרה שלנו.
"אני פשוט רוצה", אמרה לי הילדה שוב כשניסיתי לברר איתה האם יש מניע נסתר לבקשה שלה. "לא!", אמרתי ובזה נסגר העניין. אבל זה היה ברור לשתינו שזה סוף זמני.
שנה לאחר מכן היא שוב פנתה אליי. הפעם היא גם מנתה את שמות הבנות שלובשות גוזייה. הבנתי שגם אם לא מדובר באמת בכולן, ללא ספק זהו טרנד שהולך ותופס תאוצה בקרב בנות כיתתה. אחרי לא מעט דיונים בנושא,החלטתי להציע לה פשרה: אקנה לה גופיות ספגטי צבעוניות, אותן תוכל ללבוש מתחת לחולצה. היא הסכימה בשמחה.
הן רק רוצות לגדול (מהר)
מאיפה בכלל צץ הטרנד הזה של גוזיות? אני לא ממש יודעת, אבל יכולה רק לשער. כשאנחנו היינו ילדות, החזייה הראשונה הייתה סיפור לא פשוט. בזמן שהיינו ממתינות שהחזה שלנו יגדל מספיק כדי למלא חזייה במידה 0, רובנו ניסינו להסתיר אותו כמיטב יכולתנו. הבנות שלבשו חזייה ראשונה, זכו פעמים רבות להצקות. החזייה הייתה סמל סטטוס שלא כולן היו בשלות לקראתו.
עם השנים צצה הגוזייה, שילוב של חזייה וגופייה ופתרון מצוין לשלבי התפתחות החזה וגם עבור נשים שלא ממש אוהבות חזיות ויכולות להסתדר עם פתרונות יותר משוחררים. מה שקרה אחר כך להערכתי, הוא שאיזה יצרן החליט שאין סיבה להסתפק בילדות על סף ההתבגרות, ואפשר להציע את הגוזייה כבר מגיל צעיר יותר.
לפייסבוק הורים של ynet כבר הצטרפתם? היכנסו
הגוזיות הנייטראליות התחלפו בכאלה עם איורים של מיקי מאוס והלו קיטי, הפרסומאים התגייסו למלאכה והצליחו בקלות לשכנע את האמהות שזה ממש חמוד להלביש את הילדות במאפיינים של נשים.
הגוזייה משתלבת מצוין עם ערכת הלק של הילדה, נעלי העקב במידות זערוריות והאופנה המתכתבת בדיוק מופלא עם זו של אופנת הנשים. שלא תבינו, זה מאוד טבעי שהילדות רוצות להיות כמו אמא, אבל התפקיד שלנו כמבוגרים להציב להן גבולות ולהבחין בין המשחק וההתחפשות בבית לבין החיים עצמם.
ואז נשברתי - וקניתי
חלפו למעלה משנתיים מאז היא ביקשה לראשונה גוזיה. השבוע זה קרה. אחרי שהבנתי שהמלחמה הזו כרגע היא כבר מלחמה מיותרת שהרי בקרוב ממילא היא תתבגר לי, ומכיוון שברור לי שאת העיקרון הצלחתי להבהיר ולהעביר לה - הלכנו השבוע לחנות לקנות גוזיות. יחד איתנו הייתה הבת הקטנה שלי, בת ארבע.
בזמן שחיפשתי את המידה הנכונה לגדולה, הזדעזעתי לראות שיש גוזיות אפילו במידה של הקטנטונת. לרגע כמעט הסתחררתי ובחילה קלה עלתה. פתאום הבנתי שבדיוק אותו ויכוח אצטרך לנהל שוב, אבל יש סיכוי שבפעם הבאה זה יתחיל אפילו מוקדם יותר. אני מקווה שגם אז לא אכנע מוקדם מדי.
לפנייה לכתב/ת 
