"מגיל 11 חגגתי את יום האם בלי אמא"

הייתי בת תשע וחצי כשגילו לאמא שלי סרטן במעי הגס. אז לא הייתה המודעות שיש היום ל"סרטן השקט" שאין לו תסמינים חיצוניים עד שזה בדרך כלל מאוחר מדי, ואכן כך היה. אחרי שנה וחצי של מאבק, אמי נפטרה ביולי 96', חודש לפני שלא בדיוק חגגתי, את יום הולדתי האחת עשרה.

מאז, בכל שנה שמגיע יום האם, אין לי למי לכתוב ברכה. לא על לב אדום מנייר עם נצנצים שכתוב עליו "אני אוהבת אותך, מבתך הקטנה" ולא ברכה מרגשת אך מרדנית של נערה צעירה, על דף ממחברת חשבון, פשוט כי זה מה שהיה לי בתיק בכלל, אני לא זקוקה ליום מיוחד להתייחסות, או כדי לומר לה תודה. בשבילי יום האם הוא כל יום שעובר.

רעות רוזן: "בכל שנה שמגיע יום האם אין לי למי לכתוב ברכה"

עוד על יום המשפחה:

צפו: מה אדיר מילר חושב על זמן איכות משפחתי

יום המשפחה בגן - לא להורים גרושים

אני האמא היחידה שלא תגיע למסיבת יום המשפחה בגן

אין כמו אמא

כל חוויה שנקרית בדרכי, כל חיוך וכל דמעה, מהולים בזכרונות ממנה. העור החלק, שאהבתי ללטף, במיוחד בחלק האחורי של הזרוע שלה. ריח המאסק, הבושם שלה, שבשנים ההן היה נדיר ומבחינתי רק לה היה אותו. מגע ידיה כשליטפה את ראשי, ואיך שהייתה מחפשת לי כינים כשביקשתי, אפילו כשמזמן כבר לא היו לי, רק בשביל תשומת הלב.

רק הזכרונות דוהים עם הזמן. הכאב לא. הוא תופס אותי ברגעים עצובים ואפילו יותר בשמחים, מגיע פתאום ברגעים שונים ומשונים, ומכווץ אותי מבפנים. כשסיימתי תיכון, כשהתגייסתי, כשנסעתי לדרום אמריקה, כשגרתי בתל אביב, כשהתחתנתי. אך הדקירה הקטנה והכי כואבת היא במיוחד כשאני שומעת את המשפט: אין כמו אמא. כי כל מה שנשאר לי זה רק כמו אמא, אבל אף פעם לא בדיוק, לא באמת.

כששינו את יום האם ליום המשפחה, מאוד שמחתי. באותו הרגע הרגשתי הקלה על כך, שעכשיו יש לי "אישור", וגם אני יכולה לכתוב ברכה. לאבא היקר שלי, לסבתא שלי, או אפילו לאחים שלי ולכל מי שארצה מהמשפחה. עם השנים גיליתי שלמרות השינוי, עדיין מתייחסים לזה כיום האם, כי שוב, מגיע לאמהות את הכבוד הזה שמגיע להן, שיקדישו להן יום מיוחד משלהן. אבל אני כבר לא עצובה מזה, אני אוהבת את היום הזה, כי זה מעניק לי אושר שמעניקים לאמהות את ההתייחסות המיוחדת הזו.

אבא שתפקד גם כאמא

אני שמחה עם כל ברכה שמישהו אחר כתב לאמא שלו. עם כל אדם שסיפר לי שהתקשר לאמא שלו, רק כדי לומר לה שהוא אוהב אותה. על כל חיבוק שקיבלה כל אמא בעולם הזה, מהילדים שלה.

אני מאושרת מכך, כי באמת אין כמו אמא, ואם יש לך אמא, אין דבר שתוכל לעשות ביום הזה, שהוא יותר חשוב מלהעריך אותה. על אהבה באמת ללא תנאים, על תמיכה וייעוץ גם אם זה לא תמיד מה שרצית לשמוע, על חיבוקים שרק אמא יכולה לתת ויותר מהכול, על זה שהיא תמיד שם בשבילך.

אמא שלי לא שם בשבילי, כבר עוד מעט עשרים שנה. אך במותה, לימדה אותי, ועדיין מלמדת איך לאהוב מכל הלב, את זה שמותר וגם בסדר גמור לבכות ולשחרר, וכמה כוח אני מקבלת כשאני נותנת ומעניקה מעצמי, למישהו אחר. כמה חשוב לדעת להתבונן פנימה, ובאיזה אבא מדהים זכיתי שתפקד כאבא וגם כאמא.

לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

במותה היא העניקה לי את השיעור החשוב הזה, על איך החוסר שיש לי, הוא מה שיותר מהכול ממלא אותי כל פעם מחדש. ממלא בהכרת תודה על מה שהיה לי, במיוחד עכשיו כשהוא איננו. ממלא בהבנה שכל דבר יכול יום אחד לא להיות יותר, ולכן חשוב להעריך את מה שיש לך עכשיו, וכמה שום דבר לא מובן מאליו.

לסיום, יש לי בקשה קטנה ואני מקווה שהיא לא מוגזמת. אנא, כתבו לאמא שלכם, הרימו טלפון כדי לשאול מה שלומה וכדי לומר לה שאתם אוהבים אותה, חבקו אותה, גם ממני, חיבוק גדול ועוטף כמו שרק לאמא נותנים. ולא רק ביום האם, השתדלו לעשות זאת כל הזמן, כי באמת שמגיע להן.