"היום הבן שלי מעז סוף סוף לחלום"
"בתחום הנוער במצבי סיכון הגיבורים האמיתיים לדעתי הם אנשי הצוות בכפרי הנוער, שמעניקים להם בית חם, תומך ומחנך. אני מרגישה שהבן שלי קיבל המון מתנות קטנות שמחזירות בו את האמון בבני אדם ולפני הכל, בעצמו". אם לנער שגר בכפר נוער משתפת
הצלתי את הבן שלי מעתיד חסר תקוה והחזרתי לו את הסיכוי להגשים את מלוא הפוטנציאל שלו. עבורי אלו לא רק מילים - עד לא מזמן, כל מה שבני ראה עבור עצמו בעתיד זה שבגיל 18 הוא "ייזרק" מאחריות המבוגרים, יעבוד באיזה סופרמרקט בבני ברק וישכור דירה עם בנים כמוהו. היום הוא מעז לחלום.
נערים במצוקה הולכים לאיבוד בקלות בלתי נתפשת. הכלים שבידי רשויות המשפט, החינוך והרווחה הם מעטים, ואם גם ההורים במצוקה, לילדים אין סיכוי. כאם חד הורית לשני בנים, כיום בני 16 ו-14 שניסתה למצות ולהסתייע בכל הכלים שמציעות הרשויות השונות, חוויתי את המחסור בכלים העומדים לרשות ההורים במקרים כאלה.
כשבני הבכור אובחן בגיל שש עם מגוון בעיות קשב וריכוז, נעזרתי בסל הטיפולים של משרד הבריאות ומשרד החינוך. הילד למד במסגרת רגילה, התנהג למופת והצטיין בלימודים. בבית הקפדנו על סדר יום ומסגרת שהם הבסיס ליכולתו לתפקד. אבל אז התגרשתי והילדים נשארו איתי.
בגיל 13 הבכור החל למרוד במסגרת. אביו לא הבחין שמדובר בהתמרדות נורמטיבית של מתבגר, והרגיש שהילד זקוק ליותר חופש ופחות גבולות. הוא הציע לו לעבור אליו, וכך היה.
הילד ניתק איתי קשר, הפסיק ליטול תרופות, חזר בתשובה, ובמשך שנתיים עבר בין ישיבות בני ברק. הוא התקשה להסתגל ולהסתדר עם ילדים אחרים, ומצבו הלך והתדרדר.
ניסיונותי להחזירו למסגרת בפיקוח משרד החינוך עלו בתוהו. בקיץ האחרון הילד התמרד גם בישיבות, ומצא את עצמו ללא מסגרת קבועה, נודד בין מיטות פנויות בישיבות שונות.
השינוי הגיע כשהוא החליט לפנות אלי לעזרה. החלטתי לא לפספס את ההזדמנות ובעזרת הפורום הציבורי - כפרי נוער והפנימיות בישראל, שליוו אותי במסלול לקבלת אישור מהרווחה ומהמינהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער, החלטתי לשלב את הבן היקר שלי בכפר נוער באזור השרון.
סוף סוף ראיתי ניצוץ של עתיד. נחת
ההתחלה לא היתה פשוטה. גם כאן הוא חווה הצקות והטרדות (בכל זאת, ילדים), אבל לאט לאט ובעזרת לחיווי ואמון בליד גם זה נעלם. הרגע בו הוא הגיע לחופשת חנוכה עם תעודה, הערכה ראשונה מזה שנים על השיגיו, היה רגע של אושר אדיר. סוף סוף ראיתי ניצוץ של עתיד. נחת.
רכיבה על סוסים בכפר הנוער
אני מרגישה שהבן שלי קיבל המון מתנות קטנות שמחזירות בו את האמון בבני אדם ולפני הכל, בעצמו. הוא משתתף במיזם משותף של כפר הנוער עם חברת היי טק שם הוא נחשף לעולם הטכנולוגי ולאמונה שהוא מסוגל וראוי להגיע לשם בעתיד, הוא גם משתתף בתוכנית "אחרי" להכנה לצה"ל, כמעט קשה להאמין שזה הבן שלי, שרק לפני שנתיים עוד הסתובב אבוד בעולם הישיבות.
היום, כשהוא מצטיין בלימודים, עוסק בספורט ומקבל את הטיפול הרגשי והתרופתי שהוא זקוק להם אני בטוחה – זו ההחלטה החשובה ביותר שלקחתי בחיי.
בתחום הנוער במצבי סיכון הגיבורים האמיתיים לדעתי הם אנשי הצוות בכפרי הנוער, שמעניקים להם בית חם, תומך ומחנך. הכלים שעומדים לרשותם הם מעבר ליכולות ההורים והמסגרות הרגילות: צוות מיומן בתחום נוער במצוקה, סדר יום עם פעילויות 24/7, והכי החשוב – הזדמנות ללמוד להאמין בעצמם ולקבל כלים לעתיד טוב יותר.
יש לי ילד שאני אוהבת אותו והוא חשוב לי הכי בעולם. אני רוצה לגדל אותו. הבנתי שכדי להתקדם ולהתמודד עם אתגרי החיים שלנו הוא צריך מסגרת משלימה למשפחה. במקרה שלנו, וגם במקרים רבים אחרים, הפתרון הוא כפר נוער.
גם היום החיים לא פשוטים והמורכבות גדולה, יש רגעים של אושר וגם רגעים של תסכול, אבל, היום, לראשונה ברור לי שבני נמצא על הדרך המתאימה לו, דרך שתצמיח אותו לאדם טוב ולאזרח חיובי בישראל והחשוב מהכל, דרך שתחזיר אותנו להיות משפחה אוהבת, תומכת ומאושרת.