מה גורם להומואים דתיים להינשא לנשים?
יום המשפחה הוא הזדמנות טובה לבחון סוגיה שכמעט ולא מדברים עליה: הומואים דתיים שבוחרים ביודעין להינשא לנשים ולייצר זהות אמצעית - נישואין לאישה תוך ידיעתה המלאה באשר לנטיותיהם המיניות. השאלה היא רק באיזה מחיר והאם בחירה כזאת אינה גובלת בצמצום הנטייה למינית בלבד. ראיון
עוד בנושא:
אשתי יודעת שאני נמשך לגברים וחוששת מזה
"להרבה הומואים ולסביות דתיים יש תחושה שהיכולת לבחור להגשים את המיניות שלהם ולחיות חיים מלאים עם בני מינם אינה אפשרית או רלוונטית. מבחינתם, אפשרות כזאת כמוה כאיבוד המשפחה, איבוד הקהילה ואפילו איבוד של עצמם. ואז מתחילה תהיה של מה כן אפשר לעשות", מסבירה ד"ר עירית קורן, פסיכותרפיסטית ומרצה, המתמחה באוכלוסיה להט"בית.
"חשוב להגיד שמבחינת הזהות ההומוסקסואלית - כולנו נמצאים על רצף, וכשמישהו אומר 'אני מפנטז על גברים אבל יודע על עצמי או מרגיש שאני גם יכול להמשך לאישה' - אז אפשר לעבוד עם זה, אבל אם מישהו או מישהי באים ואומרים שהם באופן חד משמעי לא יכולים להמשך לצד השני, אז שם באמת אני לא מרגישה שאפשר לעשות איזשהו טיפול".
ואיך מערכת יחסים כזאת יכולה בכלל לעבוד?
"הדבר המשמעותי הוא שהדברים הם לגמרי על השולחן, ונאמרים בגלוי כשנכנסים לרזולוציות הכי קטנות. בנוסף, צריך למצוא מרחב אחר מזה של מונוגמיה או בגידה, ולפתוח מרחב נשימה שהוא קצת יותר מורכב. חשוב לבחון מה הפנטזיות ומה הרצונות של כל צד כשמחליטים להיכנס לסוג כזה של זוגיות. בעבודה עם זוגות כאלה, צריך למעשה לייצר חוזה, ובו צריך לבדוק אילו גבולות אפשר להכיל, אילו אפשר לפרוץ, ולבדוק מה מרווח הנשימה המיני משליך על המונוגמיה הרגשית".
את עצמך, היית ממליצה על סוג כזה של טיפול?
"בוודאי שזה לא פתרון שאני כמטפלת ממליצה עליו מלכתחילה, אבל אני חושבת שזה מעלה את השאלה עד כמה אנחנו, כמטפלים, באמת מסוגלים להיות במקום שהמטופלים שלנו נמצאים, ולהיות קשובים למחירים ולרווחים האישיים שהם משלמים. המימוש המוחלט של הזהות המינית אינו תמיד המתכון לאושר. זו לא תמיד האופציה היחידה להגיע למימוש עצמי".
מה זאת אומרת?
"אני יכולה להגיד את דעתי המקצועית אבל בוודאי שלא לכפות אותה. אני חושבת שצריך לראות את זה בתוך קונטקסט, ואם המימוש המיני המוחלט שלך דורש ממך לוותר על המשפחה שלך ועל הקהילה שלך בתחושתך האישית - אז גם אם זה לא נכון, הרי שלהשאיר אותך מנותק מבחינה חברתית יהיה צעד מאד מורכב. אני שואלת הרבה פעמים את המטופלים שלי איך הם רואים את עתידם והרבה מהם לא רואים אותו. מבחינתם, יש קיר והוא לא עביר, הם לא רואים מעבר אליו".
סוג הטיפול הזה לא מצמצם את ההומוסקסואליות למיניות בלבד?
"זה נכון מה שאתה אומר, ואני יכולה לעודד את המטופל לחקור אופציות נוספות, לפתוח בפניו דוגמאות, לנסות להרחיב את מבחר האפשרויות שעומדות לרשותו, אבל אם הוא בשום פנים ואופן לא מוכן להיכנס למרחב הזה ולבחון אותו כי זה מבהיל אותו או מעורר חרדות - ולעיתים אף מרגיש שזה מוות מבחינתו, אז אין לי מה לעשות בנידון".
"לאנשים חילונים קל להגיד 'אז שלא יישאר דתי', אבל הזהות הדתית מגדירה מי הם והם לא רוצים לוותר עליה, והם בשיח כואב מאוד – איך אתה נשאר דתי עם צו שאומר שהזהות המינית שלך - דינה מוות? זה מקום מאוד מכאיב להיות בו. הם לא מרגישים שהם יכולים להשיל מעצמם את הזהות הדתית, וגם את זה צריך להבין, ולפעמים מטפלים חילונים לא מספיק רגישים לזה ותוהים 'אז למה אתה מתעקש להישאר במקום בו המיניות שלך נתפסת כתועבה?'".
ומה אומרים מטפלים דתיים או רבנים בנוגע לסוגיה הזאת?
"יש רבנים שאומרים לחברה האלו להתחתן ולא לספר לבת או בן הזוג שלהם על הנטייה המינית שלהם, כי מדובר ב'יצר הרע שצריך להסתיר'. אבל אם יבוא אליי מטופל ויגיד לי שההחלטה שלו היא להישאר בארון ולהינשא לאישה, יהיה לי קשה מאד להמשיך לטפל בו כי אני חושבת שזה לא הוגן, ושאנשים לא מבינים את כלל המשמעויות של החלטה כזאת. אנשים כאלו מתחתנים ומחליטים להתמודד עם זה, אבל יש מחיר שמגיע באמצע החיים והוא מאד כבד".
או שהם מנסים לעבור את התרמית המכונה "טיפולי המרה".
"נכון. יש אחרים שמנסים טיפולי המרה שמטרתם לחזק את הזהות הגברית, מתוך מחשבה שעל ידי חיזוק זהות זו הגבר יוכל להתחבר לאישה. טיפולי המרה יוצאים מתוך נקודה שזה לא משנה איפה אתה על הסקאלה – אנחנו נצליח לשנות אותך ולגרום לך להמשך לצד השני. יש אנשים שיכולים ברמה כלשהי להמשך גם לאישה, ואז המצדדים בסוג זה של טיפול באים ואומרים 'הנה ההוכחה שזה אפשרי, ואם לא הצליח לכם, סימן שהטיפול לא היה מספיק טוב'. במצב כזה מתווסף רובד של אשמה לדבר הזה, שזה נורא ואיום בעיניי".
"להינשא כדי לעשות וי למען הציבור, זה כמובן גישה שהיא לא נכונה", טוען הרב רון יוסף, מנהל ארגון הו"ד להומואים דתיים, ומוסיף: "במהלך חיי ליוויתי כמה אלפי הומואים דתיים וחרדים. רובם המכריע שבאו ואמרו שהם רוצים להתחתן, עשו את זה מהשיקול של מה יגידו אחרים - משפחה, חברים רבנים או בישיבה, ורובם התגרשו או שהם קוראים לבית שלהם 'בית קדוש' אבל בוגדים. הבעיה היא לא הרצון להתחתן, אלא הפחד מהתמודדות עם ההשלכות של גילוי הנטייה. מבחינה הלכתית, הנישואים צריכים להיות מושתתים על משיכה ועל אהבה ולא על פס יצור להכנת ילדים. זה נכון אגב גם לסטרייטים. אישה היא לא רובוט להוצאת ילדים".
מה עמדתך לגבי ביסקסואלים?
"מי שהוא דו מיני או קרוב לכך זה עניין אחר וגישה אחרת. זו אפילו מצווה לנסות את האפשרות הזאת. התפקיד שלנו הוא לגרום לאדם לעשות את הברור הנקי והאמיתי עם אנשי מקצוע ורבנים שאינם מוטים, כדי שהרצון והמחשבה שלו יבואו ממקום נכון ולא באמצעות לחץ סביבתי. היום הומואים דתיים לא הולכים כצאן לטבח. הם שומעים את הרבנים, רואים את השינוי. יש פער אדיר בין מה שקורה בעולם הדתי והחרדי בצד הממסד והתקשורת הדתית, לבין מה שקורה בשטח. בשטח קהילות ובתי כנסת מקבלים הומואים דתיים ונפתחות אפשרויות רבות יותר מבעבר".
לפנייה לכתב/ת 
