תפוס אותי אם תוכל / "הכל מקצועי"
סוד ההצלחה של לסטר, המוליכה המפתיעה של הליגה האנגלית, טמון במהירות - של השחקנים, של ההתקפות המתפרצות, של חטיפת הכדור ודחיפתו קדימה. המהירות הזו יכולה להכתיר בקרוב את השועלים גם כראש לאריות
ולסטר, כמו פורסט, רצה – כל הדרך למקום הראשון, כשהיא משתמשת בסגנון שאפשר לקשר לסרט אחר של הנקס, "תפוס אותי אם תוכל", כי קבוצות הליגה האנגלית לא מצליחות להשיג אותה, לא בטבלה וגם לא על המגרש. השועלים של לסטר לא סתם רצים על הדשא, הם טסים במהירות מסחררת.
כשמדברים על ריצה בכדורגל מתייחסים פעמים רבות למרחק שכל שחקן, ושהקבוצה כולה, עברו. "כמה היא רצה?". אבל זו אינה הכוונה של ראניירי. המאמן האיטלקי לא שם דגש על הכמות, אלא על מהירות הריצה, מהירות המשחק.
כשמנתחים את ההצלחה של לסטר צריך להתייחס למהירות השחקנים, שמראים יכולות של אצנים מקצועיים; למהירות הכדור, שעובר בשנייה לחלק ההתקפי של המגרש; למהירות המחשבה, שמציגה איך זכייה בכדור בעמדה מתאימה יכולה להוביל ישירות להתקפה מסוכנת.
תביטו על השער השני, זה של ריאד מחרז, בניצחון הגדול על מנצ'סטר סיטי במחזור האחרון. חטיפת כדור ליד הרחבה של קספר שמייכל, 2 מסירות, 14 שניות, שער ופער חמש נקודות בטבלה. "אנחנו צריכים לשחק כאילו אנחנו נואשים, לא בכל משחק, אלא בכל שנייה", אמר ראניירי. "הדרך שלנו היא לא להוריד קצב. אם אנחנו מאטים זו כבר לא לסטר, אלא קבוצה אחרת".
לסטר לא מאטה, והפכה לשם נרדף למהירות והתקפות מתפרצות. לא באופן שלילי כמו שלפעמים תופסים קבוצות שמתגוננות חזק ורק יוצאות למתפרצות – אחרי הכל, לסטר היא הקבוצה שהבקיעה הכי הרבה שערים בפרמייר־ליג העונה יחד עם סיטי (47) – אלא דווקא כתפיסה של סגנון שכיף לראות.
ברור שכל הסבר לא יספק תמונה מלאה שתבהיר איך קבוצה שהייתה בתחתית בעונה שעברה, שלא הביאה כוכבים מוכרים, רצה לאליפות. אבל המהירות היא ההיבט העיקרי שמביא לכך שכולן רודפות אחריה, מנסות להשיג את מי שבעוד שלושה חודשים יכולה להיות רשומה על אחד הסיפורים הגדולים בהיסטוריה של המשחק.
ההיגיון שמאחורי ההצלחה
אז איך באה לידי ביטוי המהירות הזו? בכמה אופנים. הנה המרכזיים שבהם.
אתה מהיר יותר בלי הכדור. קבוצות שבונות התקפות ארוכות ומסודרות הן בדרך כלל איטיות יותר. אפשר לעשות את זה גם מהר, ולסטר עצמה הציגה דוגמה מופלאה לכך נגד ליברפול עם כמה שניות של הנעת כדור מסחררת שכבשו את האינטרנט. אבל הדגש של השועלים הוא על התקפות מעבר.
בשני משחקים בלבד, מול סאות'המפטון ובורנמות', לסטר החזיקה בכדור יותר מהיריבה שלה – ובשני המקרים לא ניצחה. היא שלישית מהסוף בליגה בהנעת כדור, ולמעלה מ־30 אחוז מהבעיטות שלה לשער מגיעות אחרי התקפה מתפרצת, יותר מכל קבוצה אחרת באירופה.
מהירות השחקנים. שימו לב לטבלה המצורפת – מבין עשרת השחקנים שהגיעו למהירות הגבוהה ביותר באנגליה העונה, ארבעה – ג'יימי וארדי, ג'פרי שלופ, מארק אולברייטון וריצי' דה לאט (שהושאל החודש למידלסברו) – הם שחקני לסטר. מדהים. גם הקפטן ווס מורגן קרוב מאוד להיכנס לעשירייה הראשונה וזה לא משהו לו אתה מצפה מבלם (אבל כן משהו לו אתה מצפה מג'מייקני). רק לאחרונה אנתוני מרסיאל של מנצ'סטר יונייטד השתווה לווארדי במקום הראשון.
צילום: GettyImages
וארדי, שהגיע בשיא ללא פחות מ־35.4 קמ"ש, הוא כמובן הסיפור המרכזי פה. לא מדובר באוסיין בולט, האדם המהיר בהיסטוריה שמגיע למהירות של 44.6 קמ"ש, אבל המהירות של וארדי מציבה אותו כמובן כאחד הבולטים בכדורגל. מבין הקבוצות ששיחקו בליגת האלופות בעונה שעברה, השחקן המהיר ביותר היה גארת' בייל, שרשם 34.7, פחות מווארדי.
לחטוף ולרוץ. לסטר משחקת הגנה צפופה, ויש לה שחקנים עם עין לחטיפת הכדור. השילוב הזה מביא לכך שלסטר היא הקבוצה שחוטפת הכי הרבה כדורים בליגה. יש כמה דרכים לזכות בכדור: אפשר להתיש את היריב במסירות עד שהוא בועט כדור סתמי ופוגע בשחקן הגנה, אפשר לגרום לו למסור שוב ושוב עד שמסירה לתוך הרחבה תגיע לרגל שתרחיק את הכדור, ואפשר להכניס את היריב למקומות מסוכנים שם אתה חוטף כדור. זה מה שלסטר עושה.
חטיפת כדור במרכז המגרש מאפשרת ללסטר לצאת איתו קדימה במהירות, כיוון שהשחקן חוטף כשהוא עם הפנים לשער. לקשר האחורי אנגולו קאנטה, השחקן הכי חשוב של לסטר יחד עם וארדי ומחרז, יש התאמה מושלמת לתפקיד. קאנטה הוא מלך החטיפות של הליגה האנגלית (4.1 למשחק) וגם מהיר מאוד לתפקידו, דבר שמאפשר לו לטוס עם הכדור קדימה לאחר החטיפה.
נמנעים מלחץ. לסטר ממעטת למסור לאחור או לצדדים, אלא מעדיפה למסור קדימה, דבר שעוזר לה להימנע מלחץ של היריב שיאט את ההתקפה שלה. זו הסיבה שלסטר מדורגת אחרונה בליגה באחוזי דיוק במסירה, עם 71 בלבד. כשרואים שארסנל וסיטי, היריבות שלה בצמרת, הן הקבוצות המדייקות ביותר, מבחינים מיד בהבדל בסגנון.
ממוצע מרחק המסירה של לסטר הוא 21.5 מטרים, המרחק הגדול ביותר בכל אירופה אחרי דארמשטאדט הגרמנית. היא זקוקה למספר קטן של מסירות כדי לעבור את המגרש. שימו לב לטבלה שמשווה את לסטר למובילות הטבלה בליגות הגדולות של היבשת. ברצלונה, באיירן מינכן, פ.ס.ז' ונאפולי מעבירות למעלה מ־35 מסירות בממוצע עד שהן מגיעות לבעיטה לשער. לסטר הרבה פחות.
אתגר התותחנים
כמובן שההצלחה לא מגיעה רק בזכות המהירות. מעבר ל־18 השערים של וארדי, למחרז יש כבר 14 שערים ו-10 בישולים, והוא מספק את הניצוץ
בהתקפות המסודרות יותר. דני דרינקווטר עושה עבודה מעולה במרכז המגרש ומוכיח שהוא לא רק שם משפחה מצחיק. שינג'י אוקזאקי מושך אליו שחקני הגנה ונותן לווארדי שטח לרוץ אליו. אבל כל אלה לא היו מצליחים, ולסטר לא הייתה בצמרת, אלמלא הייתה מיישמת בשלמות את המשחק המהיר שלה.
אחרי הניצחונות על ליברפול ומנצ'סטר סיטי, ביום ראשון לסטר שוב תפגוש קבוצה גדולה, ארסנל, שנמצאת במקום השלישי עם חמש נקודות פחות ממנה. בסיבוב הקודם ארסנל ניצחה בלסטר 2:5 תוך הצגת משחק נכון מאוד שכלל הרבה מחץ באגפים (אלכסיס סאנצ'ס הצטיין עם שלושער), וגם ויתור מראש על שליטה מסוימת בכדור כאסטרטגיה מיוחדת נגד לסטר.
התותחנים מחזיקים בכדור הכי הרבה בליגה אחרי מנצ'סטר יונייטד, אבל סגרו את המשחק מול לסטר בפיפטי־פיפטי.
זה לא יהיה פשוט עבור לסטר, לא המשחק הזה ולא השמירה על המקום הראשון, אבל השבוע, לראשונה, גם סוכנויות ההימורים הציבו אותה בראש רשימת הפייבוריטיות לאליפות. השועלים, בזכות המשחק המהיר, יכולים להמשיך להיות ראש דווקא לאריות. ונראה אתכם תופסים אותם.
לפנייה לכתב/ת 
