המסע בעקבות מסי

14 איש עומדים בכניסה לקאמפ־נואו. הם נראים בדיוק כמו שאר 90 ומשהו אלף האחרים שבאו למשחק של ברצלונה, אבל מבט מעמיק יגלה דבר נוסף. מדובר בקבוצה ישראלית של אנשים בעלי מוגבלות התפתחותית שרוצים דבר אחד: לראות את מסי מלהטט בברצלונה. לא משנה אם אתה ילד בר מצווה משוהם או מטופל בעל צרכים מיוחדים מראש־העין — האטרף סביב גאון הכדורגל הארגנטינאי מדבק.

את הנסיעה יזם ארגון "אלאור" שמתמחה בטיפול בחוסים בעלי מוגבלויות, והקבוצה מורכבת מ־13 גברים ואישה אחת, שהחליטו לפנק את עצמם בטיול של שלושה ימים בברצלונה. הכל כלול. כולל כמובן מסי, ניימאר, סוארס וחולצה בגווני כחול־ארגמן. יחד איתם יצאו שלושה מטפלים ואני התלוויתי אליהם. אחרי שלושה ימים צפופים, שבהם ראיתי את החבורה מקרוב, עם ההתרגשות, ההתלהבות, הפחדים והקפיצות בכל גול – תסלחו לי אם לא אהיה כל כך אובייקטיבי – היה קשה שלא להתאהב בהם.

החברים שיצאו לברצלונה(צילום: יח"צ)

בין כפר־סבא לברצלונה

את ההתרגשות הרבה אי־אפשר לפספס. מדובר בטיסת בוקר מוקדמת, וכבר כשמגיעים לנקודת המפגש באחד הבתים של ארגון "אלאור" – וילה נחמדה בלב שכונה מנומנמת בנתניה – חשים בה מיידית. השעה שלוש לפנות בוקר, נפלנו על לילה גשום וקפוא במיוחד, אבל כל החבורה שיוצאת למסע כבר עומדת במרפסת עם המזוודות. מי שלוכד ראשון את העין ואת האוזן הוא רונן, בחור באמצע שנות ה־30 שמנסה להסוות את ההתרגשות ומסביר לי בגמגום חינני ש"עם כל הכבוד לברצלונה, אני אוהד הפועל כפר־סבא ואני אומר לך שביום ראשון הם עושים תוצאה טובה נגד בית"ר. אני מרגיש שהולכים לתת עקיצה".

דמיאן, אחראי תוכניות הקידום ב"אלאור" שעומד לצידו, זורק לו בחיוך: "טוב בסדר, בוא נראה אותך לא מתרגש כשתגיע לקאמפ־נואו". בהמשך יתברר ששניהם צדקו. רונן אכן נטרף מהתרגשות כשרק התקרבנו לאצטדיון, ומה שלא פחות חשוב: תחושת הבטן שלו פגעה בינגו. כפר־סבא ניצחה את בית"ר ולמעשה רונן היה הפרשן הראשון שחזה את ההתעוררות של כפר־סבא בעידן שרון מימר.

(צילום: יח"צ)

עבור חלקם זו תהיה הפעם הראשונה שבה יעלו על מטוס. בינתיים איתן, אחד החברים בקבוצה, נראה לחוץ מאוד. הוא גורר רגל ועוטה מבט סובל. הדיבור שלו חרישי והוא מסביר שהנעל לוחצת לו ויש לו כאבים. המטפלת, פאני, מזהה את המצוקה, הולכת איתו יד ביד ומלווה אותו צמוד. "זו טיסה ראשונה שלו, ונראה לי שמעבר לכאבים הוא קצת חושש", היא מסבירה. "כל החוויה הזו מאוד כיפית עבורם, אבל גם לא פשוטה".

נוחתים בברצלונה למזג אוויר מעולה. רגע לפני החלוקה לחדרים, מכנסת פאני את החבורה ונותנת להם תדריך על ההתנהלות בעיר זרה לחלוטין, שממוצע התיירים בה עומד על 16 מיליון בשנה.

(צילום: יח"צ)

אורן ויעל? לאו וניימאר!

שבת בבוקר, יום עמוס לפנינו. מתחילים עם טיול היקפי בברצלונה באתרים השונים שמציעה העיר וחותמים בבית המקדש של ברצלונה – הקאמפ־נואו. עם כל הכבוד לגאודי, החבר'ה באו לראות משחק של מסי (וגם ניימאר, בסדר). הנקודה הראשונה בסיור היומי היא הר היהודים ונקודת תצפית מרהיבה על כל העיר. משם ממשיכים לאצטדיון האולימפי שאירח את המשחקים ב־1992, והמדריך ניצן זורק לאוויר חידת טריוויה: "למה עבורנו הישראלים אולימפיאדת ברצלונה הייתה היסטורית?". האוטובוס נשאר בדממה, וכשניצן מסביר שפה אורן סמדג'ה ויעל ארד זכו במדליות האולימפיות הראשונות בתולדות הספורט הישראלי, הדבר מתקבל בהנהוני פרגון מינוריים, לא מעבר. החבר'ה יותר בעניין של מסי ושעת המשחק מול גרנדה מתקרבת.

נוסעים לאזור הפרלמנט הקטאלוני ומקבלים הרצאה מפורטת על שאיפות העצמאות המקומיות ("רגע, אז באיזו ליגה תשחק ברצלונה?", תהה המטפל מחמוד, וביטא בקול את מה שעבר לכולם בראש). משם ממשיכים לאייקון השני הכי מזוהה (לא, אתם לא שואלים אותי מה הראשון) בברצלונה – כנסיית לה סגרדה פמיליה של גאודי.

(צילום: יח"צ)

מסי, ישר מולנו

זה קורה, נכנסים לאצטדיון. לא צריך להיות מומחה להבעות פנים כדי לקלוט את ההתרגשות. החבורה בהלם, המבטים מנסים לבלוע את כל הגודל העצום, ורונן עובר לסדרת מלמולים שכוללת בעיקר "וואי וואי וואי" ו"אני לא מאמין". עם כל הכבוד לכפר־סבא שלו, קשה לדמיין אותו נסער כל כך בכניסה לאצטדיון לויטה. חוץ מזה, קיבלנו מקומות מעולים – ממש מאחורי השער. אם ברצלונה כובשת לצד הזה השחקנים חוגגים בדיוק מתחת לאף שלנו. עכשיו רק צריך שההגנה של גרנדה לא תפריע והחברים יגשימו את החלום שלהם – לראות את מסי כובש ורץ ישר אליהם.

במחצית הראשונה ברצלונה תוקפת דווקא לצד השני ונראה שהתוכניות ייאלצו להידחות. מסי עצמו לא מתעכב וכבר בדקה השביעית כובש את ה־0:1. החבר'ה באטרף וניב, השקט מכולם שזוכה לליווי אישי וצמוד מהמטפל קאסם, מניף אגרוף וצועק כאילו היה שדר דרום אמריקאי: "גולללללללללללללללל". החשש האולטימטיבי התפוגג: לא נסענו עד ברצלונה כדי לראות תיקו אפס. חלפו שבע דקות, מסי משלים צמד. קצת מבאס שכל האקשן קורה בצד השני, אבל גם מפה אפשר לזהות את השליטה האבסולוטית של בארסה. חוץ מזה, יש לנו עוד מחצית שלמה לראות את מסי, ניימאר וסוארס שועטים לכיוון שלנו.

(צילום: יח"צ)

אחרי כשעה של משחק זה מגיע. ניימאר חודר לרחבה מצד שמאל, ממש קרוב אלינו וחלק מהחבורה מזדקף. הברזילאי בועט, אבל הכדור פוגע בקורה. איכשהו, כמו במגנט, הכדור מגיע למסי שבא מאחור ומחמישה מטרים משחיל אותו פנימה. עכשיו ה"גוללללל" של ניב הרבה יותר נרגש. התסריט הושלם במלואו: הפנומן כבש ממש מולנו, סגר שלושער והנה הוא יחד עם ניימאר וסוארס מתכנסים לחיבוק קבוצתי מטרים ספורים מאיתנו.

לפני סיום אנחנו מקבלים שער נוסף בקלוז־אפ, הפעם ניימאר הוא זה שכובש והחגיגה מושלמת. ארבעה שערים, מסי אחד ו־14 ישראלים פלוס שלושה מטפלים שיוצאים מהאצטדיון בעיניים בורקות.

ברצלונה חוגגת(צילום: AFP)

בוקר הטיסה חזרה. החבר'ה כבר ארזו מזוודות. רונן נראה קצת מוטרד. "אני רוצה לחפש עוד איזו מתנה", הוא מסביר ומשכנע אותי לצאת איתו לסיבוב אחרון. העובדה שמדובר בשעת בוקר מוקדמת ואין צ'אנס שנמצא אפילו דוכן בודד פתוח לא משכנעת אותו. אחרי סיבוב של 20 דקות בסמטאות היפות, רונן מבין שלא ימצא חולצת כדורגל נוספת, אבל זה כבר לא מעניין אותו. עכשיו הוא דופק מונולוג בטון המתפלא שלו: "תראה איזה יופי, הכל רגוע, כזה יפה. אנחנו רואים עכשיו את ברצלונה מתעוררת, אתה קולט? ברצלונה מתעוררת. איזה יופי פה. כל אחד הולך עכשיו לעבודה שלו, לבית קפה. איזה תענוג. ואיזה נשים יפות. גם בישראל יש יפות, אבל פה יותר. פה, מה אני אגיד לך, כל אישה מלמיליאן".

גאוני, אני אומר לעצמי. אני לא מכיר מישהו שהיה מנסח את זה מגניב יותר. כל החבורה הזו מגניבה, כל אחד מלמיליאן. 

שילוב בקהילה וקשר עם המשפחות

בארגון קבעו כי אחד הערכים המובילים מבחינתם הוא החשיבות של שילוב בקהילה ומתוך כך נגזרות הפעילויות של הדיירים. באלאור מאמינים ש"שילוב נכון בקהילה יכול להתקיים ולהיבנות רק מתוך היכרות, שיח והבנה הדדית של דיירי הארגון עם הקהילה שבתוכה הם חיים. הארגון מקיים שיתוף פעולה הדוק עם הקהילה באופן התואם את צרכיהם של בעלי הצרכים המיוחדים מחד, ותורם ומקדם את האוכלוסייה הכללית מאידך".