מזהמים ולא משלמים: מלחמה חסרת סיכוי
המפעלים המזהמים מצטיידים בסוללת עורכי דין, מול תובעים שחוששים לשלם הוצאות משפט. בתי המשפט דורשים הוכחות חד משמעיות לקשר בין הזיהום למחלה, והסיכוי לזכות בתביעה הוא נמוך. עורכי דין סביבתיים מזהירים: ללא תורה משפטית מתאימה, המפעלים האלה יתחמקו מאחריות
מה היה קורה לו תושבי חיפה היו מתאגדים ותובעים את המפעלים המזהמים על הנזקים הבריאותיים שנגרמו להם? מדובר בתסריט בלהות של המפעלים, ואולי גם של המדינה. משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה, הם אלה שהיו צריכים לשמור על תושבי המפרץ מפני המפעלים המזהמים וכשלו. עיון קצר בדו"ח מבקר המדינה (2015) מעלה שניטור המפעלים המזהמים לוקה בחסר וכי חוק "אוויר נקי" הוא ריק מתוכן. אז מה יהיה הסיכוי של תביעה כזו?
המצב המשפטי בארץ הופך את האפשרות של נפגעי זיהום סביבתי לנסות ולקבל פיצוי - לכמעט בלתי אפשרי. איך זה קרה? כדי להסביר זאת יש לקרוא את הכרעות בתי המשפט בתיק הקישון ורמת חובב. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את תביעת צוללני הקישון נגד חיפה כימיקלים בע"מ, עיריית חיפה ובתי הזיקוק לנפט. בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את תביעתם של תושבי האזור שהתגוררו סמוך למפעלים ברמת חובב, לאחר שלא הצליחו להוכיח קשר סיבתי בין הזיהום למחלות התובעים.
"המפעלים מתחבאים מאחורי החוק"
לעו"ד קפלנסקי/ איש יקר/ אני כבר לא בעולם החיים/ הכרתי אותך רק קצת/ כי לא נתנו לי זמן/ להישאר ולנצח איתך/ אבל אני יודע כמה שעות, דאגות, חשיבות, עייפות/ ואכפתיות נתת לתיק שלך, שלנו/ שנים עברו וחלפו/ המון שנים במהלך החיים שלך/ לטובתנו, הלוחמים של שייטת 13/ איך אפשר להודות לך?/ מילים אפילו לא יכולות באמת להגיד/ תודה כמו שצריך/ בכל מקרה ניצחת/ אתה הלוחם הגדול של שייטת 13/ כל כך מקווה שצדק יהיה/ לי, ללוחמים/ לבנים שלי שהשארתי עם אשתי".
(מכתב שכתבה קרולין אך, בשמו של בעלה, לוחם שייטת 13 דוד אך שנפטר מסרטן, ואותו מסרה לעו"ד משה קפלנסקי שייצג את הלוחמים לאחר שבעלה נפטר)
"עד היום בתי המשפט הציבו בפני קורבנות של פגעי איכות סביבה חומה סינית שגובהה יותר מאורכה", אומר עו"ד משה קפלנסקי, שהגיש את שתי התביעות בקישון וברמת חובב. "יש להוכיח שהפגיעה לא נגרמה כתוצאה מחומר ו/או גורם אחר, ובמקומות אחרים בהם ביקרו הנפגעים. התאמנו שם, ידעו על הזיהום ועל המחלות והמוות שזה גורם, אבל לא הוכחנו שזה לא קרה במקומות אחרים ומחומרים אחרים. טבען של המחלות האלו שהן מתגלות אחרי שנים של חביון, אינקובציה.
"במקרה של הצוללנים טיפלתי בהתדיינות לאורך 15 שנים, והאמנתי בתביעה. כל זה נעשה על בסיס של הצלחה מבלי שקיבלתי פרוטה. התדיינות מסוג זה חייבה העסקת צוותים לאורך שנים, הושקעו אלפי שעות עבודה ומן הסתם ניתן להסיק שהאמנתי בעמדה שלנו, ושניצור תקדים לפיו האחראים על חולי, מוות ויצירת פגעי איכות סביבה ייתנו את הדין".
כאשר עו"ד קפלנסקי נשאל לגבי תחושותיו בעקבות ההפסד במשפטים, הוא מצטט את "מכתב מהשמיים" שכתבה קרולין אך. "זו הייתה התמורה שקיבלתי על התדיינות לאורך 15 שנים".
"כולם יודעים שמזוהם. השופטים יודעים שמזוהם, אבל לא הצלחנו להוכיח את הקשר הסיבתי בין המחלות לזיהום עצמו", אומרת אך, שאיבדה לפני שמונה שנים את בעלה למחלת הסרטן, והוא בן 42. "אם אני הולכת לפי החוק, אי אפשר להוכיח את הקשר, אבל בתור אימא, בת זוג וחברה של כל מי שנפגעו, אלה פשוט צירופי מקרים רבים מדי. נוצר מצב הזוי לגמרי שהמפעלים מתחבאים מאחורי החוק וכמו בכל העולם, יש אינטרסים כלכליים ופוליטיים.
"אני זוכרת שבאחד הדיונים קם לוחם לשעבר שחלה בסרטן, שכעס וצעק לאחר שהציעו לנו פשרה. סכומי הכסף שהציעו לנו היו כמו התקציב של הקפה והעוגות של כל מפעל. הוא בכה והוציאו אותו מהדיון, כולנו בכינו. דוד היה מלא תקווה, הוא ידע שהמשפט יהיה קשה אבל הוא לא הספיק לראות הרבה. בכל פעם שחזר מבית המשפט הוא היה מאוכזב, כועס, אבל הוא לא דיבר איתי על זה".
המסקנות של בית המשפט העליון בתיק הקישון לאו דווקא מתיישבות עם הגישה של גופי מדע עולמיים. מנהלת המכון הלאומי למדעי הבריאות הסביבתית (NIEHS) בארצות הברית, ד"ר לינדה בירנבאום, מסבירה כי "המתכות האלו (עופרת, קדמיום וארסן) יכולות לגרום לסוגי סרטן שונים. ארסן מקושר לסרטן ריאה, אבל לכולנו יש גנים שונים. יש אנשים שיהיו יותר רגישים לכימיקל א' או ב'. חלק יחלו בכבד, חלק בריאה. הדבר קשור גם לחשיפה קודמת, להיסטוריה הרפואית ולדיאטה שלנו. התגובה האינדיבידואלית לחשיפה (למתכות הרעילות הנ"ל) תהיה אולי שונה. המתכות האלו יכולות לגרום לסוגי סרטן שונים".
"עורכי הדין היו מאוד מפחידים"
בכל מקרה, ההליך המשפטי הוא ארוך ומתיש. יעלה בן יוסף (73), אלמנתו של לוחם השייטת ראובן שנפטר ב-1994 כשהוא רק בן 59, נחקרה בידי יותר מ-50 משרדי עורכי דין. "היו לי דפיקות לב חזקות כשנחקרתי, אבל אני מתארת לי שזה קורה לכולם", היא מספרת. "פנו אליי ושאלו אותי אם אני רוצה להיות חלק מהתהליך המשפטי הזה ואמרתי כן, קיווינו שייצא מזה משהו. לנו היה עורך דין אחד ולהם היו איזה 20 עורכי דין, הכוחות לא היו שווים. הפחד מתקדים הוביל אותם, כי אם היו קובעים שאנחנו צודקים זה היה פותח פתח להרבה תובעים אחרים. ואת זה עורכי הדין לא רצו.
"יכול להיות שגם בית המשפט הושפע, כי זה עלול לפתוח תיבת פנדורה. בכל העולם משתמשים בשכל הישר, אבל אם את לא יכולה להוכיח שהמתכת הזו גרמה לסוג סרטן ספציפי הזה באדם הזה - אבוד לך. הם (עורכי הדין) היו מאוד מפחידים, והם הצליחו. אבל זה לא משנה, לא יכולנו כנראה לנצח".
כאשר בן יוסף נשאלת האם לדעתה תושבי חיפה שנפגעו יוכלו לקבל מענה בבית המשפט, היא אומרת: "השכל הישר אומר שאם מטנפים את האוויר - אנשים יהיו חולים, אבל המפעלים מצאו דרך שמנקה אותם מאחריות".
"זה על סף הבלתי אפשרי", אומר עו"ד קפלנסקי כשנשאל מה הסיכוי של תביעות נזיקין סביבתיות. "בתביעת קישון הראשונה זכינו בענק (ועדת שמגר) ובשנייה הפסדנו בענק. אבל אם תשאלי אותי, זה הפסד של המערכת המשפטית".
"בתחום הזיהום יש תת אכיפה. התביעות הייצוגיות הן אלו שעוזרות למערכת האכיפה לטפל במקרים של זיהום", מסביר עו"ד אסף פינק, שהגיש לאחרונה תביעה ייצוגית נגד קצא"א בגין הנזק שגרמו באסון עברונה. "לכאורה, המשרד להגנת הסביבה אמור לטפל בזיהום אבל כמו שאנחנו רואים הוא לא מצליח להגיע לכל מקום. הזיהומים רבים והאכיפה נמוכה. תביעות ייצוגיות יכולות לעזור ולהעמיד לדין חברות שמזהמות".
עו"ד פינק זכה בתובענה שהגיש בשם כמה פעילים חברתיים שביקשו למנוע את זיהום האוויר בתחנה המרכזית בירושלים. התביעה הוגשה נגד שש חברות, בהם נצבא החזקות, התחנה המרכזית בירושלים ואגד. בית משפט השלום בירושלים קבע כי אכן קיים זיהום אוויר בוטה וכי אפשר היה במאמץ סביר ולא יקר למצוא פתרון, וכי הרשות המבצעת הייתה חסרת אונים בכל הקשור לאכיפת חוקי איכות הסביבה.
"עם כל הכבוד לבית המשפט העליון, הוא העלה מאוד את רף ההוכחה והדבר יקשה על הגשת תביעות בעתיד", אומר עו"ד פינק. "אחד הלקחים לעתיד הוא הגשת חוות דעת יותר ממוקדות, שאכן מצביעות על קשר סיבתי בין הזיהום לנזק שנגרם".
כאשר הוא נשאל מה הסיכוי של תביעה ייצוגית במקרה של הזיהום במפרץ חיפה, אומר עו"ד פינק: "אחד הקשיים הגדולים בזיהום המפרץ הוא ריבוי המפעלים המזהמים, התקופה הארוכה שבה זיהמו והחוסר הגדול במדידות רציפות של המזהמים. הדבר הזה יוצר קושי גדול בהצגה של נתונים עובדתיים בבית משפט. בכל הביקורות שהמשרד להגנת הסביבה ערך התגלו חריגות, והנחת היסוד צריכה להיות שהזיהום היה כנראה מתמשך ולא מדובר בחריגות נקודתיות. אני חושב שמערכת המשפט חייבת להיות אמיצה ולמצוא את הקונסטרוקציה הנכונה כדי לדון בתיק כזה. כלומר, אנחנו מתקדמים למצב שבו יש ריבוי מפעלים במקום אחד וריבוי נפגעים. אם לא נפתח תורה משפטית מתאימה, התוצאה תהיה שהמפעלים האלה יתחמקו מאחריות".
"למזהמים יכולות כספיות בלתי נדלות"
גם אם יש עורכי דין שמחכים בשקיקה למסקנות החוקרים מאוניברסיטת חיפה, עו"ד קפלנסקי לא ממהר להתלהב. "השאלה שעומדת כרגע היא מה מידת המוצקות של המסקנות, וכאן השדה זרוע מוקשים, כי לגורמים המזהמים יכולות כספיות בלתי נדלות. לכן באפשרותם להיעזר במומחים שיוכלו לתת חוות דעות נגדיות, בין אם הן נכונות או לא".
כל תביעה כזו היא כמו דוד מול גוליית
"זה נכון", אומר עו"ד פינק, "אבל פה היתרון של תביעה ייצוגית, כי זו קבוצה גדולה יותר. הסכום שייקבע בנזק יהיה הרבה יותר גבוה גם מתביעת הקישון שהייתה תביעה פרטנית, אבל היו בה כמה עשרות תובעים. בתביעה ייצוגית משמעותית יש יותר משאבים מאשר בתביעה פרטנית של אדם אחד".
ואיך הדברים נראים מהצד של מי שמייצג את המזהמים? "צריך להיזהר ממצב שבו ניסיון ליצור פתרון משפטי לעמימות עובדתית, יוביל למצב שבו כל מי שמתגורר ליד מפעל, שיכול להיות שיוצר זיהום סביבתי, יוכל לתבוע פיצוי בגין כל מחלה שיחלה בה, לא משנה מה הגורם לה", אומר עו"ד קובי בר לב ממשרד "תדמור ושות' פרופ' יובל לוי ושות'", שייצג שורה של מפעלים בתיק הקישון ובתיק רמת חובב. "מצב כזה, כך קבע בית המשפט בתיק רמת חובב, הוא של חוסר צדק, הרתעת יתר ובית המשפט לא רוצה להוביל אותנו לכך".
בפועל, אין כיום בכלל מצב של הרתעת יתר, בטח לא של המפעלים המזהמים. המצב המשפטי כיום עלול להרתיע דווקא תובעים פוטנציאלים, מחשש שבית המשפט ישית עליהם הוצאות עתק. בתיק רמת חובב הטילה השופטת שרה דוברת על התובעים לשלם מיליונים למפעלים המזהמים (העליון הפחית משמעותית את הסכומים, שנותרו גבוהים). גם הדייגים בתיק הקישון נאלצו לשלם עשרות אלפי שקלים מכיסם כדי לממן את ההגנה המשפטית של המפעלים.
אחד התובעים הוא רוני קרן (63), שבגיל 54 חלה בסרטן מסוג סרקומה. הוא קיווה שהתביעה שלו תשיג עבורו מעט צדק, אך החליט למשוך אותה מסיבות כלכליות. "קיבלנו מסר שאם בית המשפט יקבע שאין קשר סיבתי, אנחנו עלולים לשלם הוצאות, מיליונים. אני לא רציתי להתמודד עם האיום הזה. מעולם לא רציתי להרוויח כסף, רציתי שבית המשפט יקבע שאותם אלה שזיהמו את הקישון ייתנו את הדין. אין שום פרופורציה בין הפיצוי שהייתי מקבל לבין ההוצאות שהיו יכולים לפסוק".
רף ההוכחה הבלתי אפשרי הוא מתסכל ומכעיס. "רמת חובב והקישון היו שני המקרים היחידים עד היום של תביעות נזיקיות המוניות של אוכלוסיות מאוד גדולות של תובעים", מסביר עו"ד בר לב. "הסיבה ששתי התביעות האלו נדחו מעידה על הבעיה בתביעות מהסוג הזה. כשמדובר במזהמים סביבתיים יש הרבה פעמים חוסר ודאות מדעית, שמקשה על תובעים להראות קשר סיבתי עובדתי. יכול להיות שחשיפה נשימתית לאסבסט תגרום למחלה, אבל אם הוא נמצא במים זה לא יהיה הגורם למחלה. בית המשפט קבע בתביעות הקישון שלגבי חלק גדול מהמזהמים הם עמדו בנטל והוכיחו שחמש המתכות – ניקול, כרום, קדמיום, עופרת וארסן היו שם - אבל לא הצליחו להראות שהחשיפה לחומרים הללו גורמת בהכרח למחלות בהם חלו".
"אין ספק שהייתי שם וצללתי שם. אין ספק שהיו שם חומרים מסרטנים", אומר הרן. "אבל בית המשפט לא יכול לקבוע שזו הסיבה היחידה למחלה שלי. זה כמו שתגידי שאת יורה ברובה ופגעת במישהו, אבל לא ראו את הכדור".
"אני כל כך מצטערת על כל הילדים והנשים בחיפה", מסכמת קרולין. "אני מקווה שהצדק ייצא לאור. תעשו משהו, כולם יודעים אבל אף אחד לא עושה כלום".
לפנייה לכתב/ת 
