כך התאהבתי בפוטבול / טור אישי
תומר סבן היה בכלל בעניין של הפועל ירושלים בכדורסל ובית"ר ירושלים בכדורגל, עד שעבר לפני מספר שנים לדנבר ונכבש בקסמם של הברונקוס. האליפות שלקחו השבוע הייתה רגע השיא מבחינתו
איך בכלל הפכתי לאוהד פוטבול? האמת היא שזה קרה בגלל הסביבה. לפני ארבע שנים הציעו לי ולמשפחתי לעבור למספר שנים למשרדי החברה בדנבר. כמעט אין הייטקיסט שלא חלם או חשב אי פעם על רילוקיישן. לי ההזדמנות צצה במקרה והתאימה, ולכן תפסתי את עצמי עובר ל"מייל היי סיטי", כפי שהיא נקראת משום שהיא נמצאת בגובה של לפחות 1,600 מטר (ותיכף תבינו מה היתרון של זה בפוטבול). מבחינת האקלים עם האוויר היבש וההרים מסביב, היא מאוד מזכירה את עיר הולדתי ירושלים, מינוס "פינתי" והכותל. רק תהיו בטוחים ששלג בכל חורף בטוח יגיע.
גם אני, כמו הישראלי והירושלמי הממוצע, ידעתי שיש קוורטרבק, שזורק כדורים לתופסים, והם רצים עד לקצה ומשיגים טאצ'דאון. גם לי היה חבר אחד ויחיד שבאמת היה מבין בזה ועוקב. הוא אפילו הזמין אותי לראות משחק פעם אחת, אבל לא זכרתי כלום מהחוקים. ואז, חודש אחרי שנחתנו בעיר, הזמינו אותי לראות משחק של הברונקוס בטלוויזיה, ומאז התחלתי להתאהב במשחק. בגדול.
הסיפור של עונת האליפות מתחלק לשניים: גיבור אחד אינדיבידואלי, וחבורה של גיבורים בדמות ההגנה של דנבר. פייטון מאנינג ניפץ כל שיא אפשרי, אבל שמעתי הרבה פרשנים שמדברים על הווינריות ברגעים המכריעים שחסרה לו. כי עד לפני שבוע, הייתה לו רק טבעת אליפות אחת. פחות מיריבו המיתולוגי טום בריידי שלו יש ארבע כאלה. פחות אחת מאחיו איליי, הצעיר ממנו בארבע שנים.
בסופרבול, מאנינג סיפק הופעה בינונית (אבל לא גרועה כמו של קאם ניוטון), והצליח להשתיק את כל הפרשנים שאמרו שבשביל שבאמת להיות הגדול מכולם, סוג של מייקל ג'ורדן של הפוטבול, הוא צריך את טבעת האליפות הנוספת הזאת. אז זהו, יש לו את זה עכשיו. ואני כבר רואה את התסריטאים בהוליווד, עם שחקן כמו בראדלי קופר שבטח יגלם אותו, כותבים את הפרק והסצנה האחרונה בסרט העתידי על חייו. אבל כל זה לא היה אפשרי בלי ההגנה. לאורך כל העונה היא ניצחה משחקים, וכמו שלמדתי על המשחק הזה, באמת הראתה שהמשחק מתחיל בהגנה חזקה.
אחרי המשחק לא ויתרתי על חגיגות ליליות בעיר. לא כל יום נתקלים באירוע כזה. אמנם זו לא האליפות ההיסטורית של קבוצתי האהובה הפועל ירושלים בכדורסל מהשנה שעברה, או האליפות של 1992/93 שלקחה בית"ר עם אוחנה וחרזי, אבל זה עדיין מגיע לרמות ריגוש לא מועטות שמצליחות לחפות במעט את החוסר מהספורט המקומי בישראל.
!GO BRONCOS
לפנייה לכתב/ת 
