אשראי דמוקרטי: מהמאה ה-19 לימי האינטרנט

האם האינטרנט והמהפכה הדיגיטלית משנים את השיטה הכלכלית שבה אנחנו חיים כמה מאות שנים? הם בוודאי משנים מודלים של רווח, אופני תעסוקה ואופני השתכרות, אבל האם השיטה הכלכלית הקפיטליסטית הופכת בהדרגה למשהו אחר?  

טורים נוספים של ד"ר אושי שהם-קראוס :

זוהי השיטה שתאפשר לכם לשלם ללא כסף

המהפכן שמאמין בקפיטליזם שיתופי 

הדעות על כך חלוקות. יש החוזים קפיטליזם גמיש יותר ויש החוזים מודלים חדשים של ארגון כלכלי חברתי. בטור הזה אני מנסה לבחון את השאלה הזאת באמצעות הצצה לעולם של הקואופרטיבים של האשראי.

הסיפור שלנו היום נפתח במאה ה-19 בגרמניה וממשיך בווריאציות שונות בימינו; בכל העולם. אני מתכוון לסיפורם של הבנקים הקואופרטיביים והבנים החורגים שלהם; הפלטפורמות להלוואות אינטרנטיות. אנחנו מתחילים בהתארגוניות חברתיות של אנשים לטובת עצמם ומסיימים במודלים חדשים שלא ברור בדיוק עד כמה הם דומים למודלים הישנים.

הון חברתי טוב

אנחנו מתחילים עם בעלי עסקים קטנים ועם פועלים פשוטים. כל האנשים האלה זקוקים לאשראי כדי לצמוח, להתפתח ולפעמים כדי להתמודד עם הצרות הפתאומיות של החיים. אבל הבנקים של המאה ה-19 באירופה לא פתוחים לאנשים מהסוג הזה. אלה בנקים שפונים לאנשים עשירים יותר. לעניים אין בטחונות לתת.

הברירות שעומדות בפני האנשים האלה הן ללוות מחברים או בני משפחה, לנסות ללוות בארגוני צדקה שמקימים עשירים בעלי רצון טוב, או לשלם ריבית גבוהה עבור ההלוואות. ומה כן יש לאנשים הפשוטים? יש להם מה שנקרא הון חברתי טוב.

הון חברתי הוא משאב מסוג אחר. הוא מתייחס למשל לקשרים שיש לאדם, ליחסי הגומלין ולמעמד שלו בתוך הקהילה. הון חברתי הוא גם המוניטין שלי בקהילה שלי. בתקופה שאליה אנחנו מתייחסים יש מערכות קשרים מסועפות ופעילות בין בעלי המלאכה הפשוטים, וגם הכפרים שבהם חיים איכרים מקיימים חיי קהילה אדוקים.

אז יש מוניטין, כלומר יודעים למי להאמין ולמי לא. יודעים מה רוצה כל אדם לעשות בכסף שחסר לו. יודעים מי יכול להחזיר בסבירות גבוהה ומי לא. ויש לא מעט תחושות של אמון וערבות הדדית. ומה אין? אין לאנשים בטחונות גדולים לשים ואין בנק שיסכים לקבל אותם. הכסף, כמו השלטון והכוח נשארים משאב בלעדי של העשירים.

והנה, מגיע הזמן לדמוקרטיזציה של האשראי, כלומר, להנגשה של אשראי לכל בני החברה. למקום הזה נכנסים שני חלוצי קואופרציה גרמנים: פרנץ הרמן שולצה דליטש (Schulze Delitzsch) ופרידריך וילהלם רייפאייזן (Raiffeisen). שני אלה היו המייסדים הראשונים של קואופרטיבים לאשראי.

קואופרטיבים על קצה המזלג

אני נעזר בספרו הבסיסי (והעמוס) של חוקר הקואופרטיבים הבריטי ג'ונסטון בירצ'ל

- Co-operatives, mutuals and the idea of membership. בירצ'ל מבחין בין MOB, עסק בבעלות חברים, (Members Owned Business), לבין IOB, עסק בבעלות משקיעים (Investors Owned Business).

בעוד עסקים בבעלות משקיעים מתמקדים ברווחים המבוטאים בכסף, הקואופרטיבים מתמקדים באדם וברווחים שונים שלו; כספיים אבל לא רק כספיים. לדוגמה: מפעל קואופרטיבי ששייך לעובדים יכול לדאוג לפרנסה אבל גם לאפשר תנאי עבודה טובים יותר (אולי על חשבון הרווחים שהיו הולכים בעסק רגיל למשקיעים ולבעלים). ישנם כאמור, קואופרטיבים ששייכים לעובדים, יש קואופרטיבים ששייכים לצרכנים ויש קואופרטיבים ששייכים ליצרנים.

המטרה משותפת: לפעול לטובת הקבוצה ולמקסם את הרווחים (המגוונים שלה) גם באמצעות יתור המתווך, הבעלים או המשקיע. קואופרטיב אשראי פועל בצורה דומה. העקרון הבסיסי פשוט. קבוצה של אנשים מתאגדת, כדי להלוות וללוות אחד מהשני, וזה בלי צד שלישי שיארגן ויגזור קופון.

קואופרטיבים של הלוואות

הקואופרטיבים שמייסדים שולצה ורייפאייזן (בנפרד) שייכים לכל החברים. כל חבר הוא בעל זכות הצבעה שווה בהקשר הניהולי בלי קשר לכמות הכסף בחשבון שלו. שולצה דליטש ורייפאייזן מתמקדים בקהילות שונות. שולצה דליטש פונה לבעלי העסקים הקטנים ובעלי המלאכה בעיר. במודל שלו כל חבר קונה מניה בבנק. הסכום לא קטן אבל ניתן לשלם בתשלומים רבים, מה שמעודד חסכון.

בכסף נותנים הלוואות לפרקי זמן של שלושה חודשים ולא חוקרים לשם מה, אבל הבנק דורש בטחונות קטנים. לעומת זאת, הבנק של רייפאייזן מיועד לעניים ולקהילות האיכרים. כאן לא מחייבים השקעה ראשונית (לפחות לא בגלגול הראשון של הבנק), מלווים לתקופות של שנים ארוכות. כאן אין בטחונות; מה שיש הוא חברות בקהילה קטנה בה כולם יודעים הכל על כולם.

בטורים הבאים נחזור בצורה יסודית יותר לנושא של קואופרטיבים, אבל עכשיו אני רוצה להציץ בעולם של היום ולראות מה הולך בתחום הזה. והסתייגות: יש לא מעט קואופרטיבים של אשראי בעולם. אבל לא עליהם אני רוצה לכתוב. מעניין אותי לבחון כאן מודלים של הלוואות הדדיות; ממשתמש למשתמש, (Peer to Peer) באינטרנט, בין אנשים השווים זה לזה.

וכאן יש הבדל משמעותי בין המיתוס וההבטחה של הרשת לבין ההתפתחות של המציאות. אבל נתחיל בפוטנציאל. והוא אדיר. אתר אינטרנטי יכול להוות מקום מפגש בין בעלי כסף פנוי לבין בעלי צורך בהלוואה. הם יכולים להפגש בינהם, באופן חופשי, באופנים טכנולוגיים שונים, ולהחליט על העברות הכסף ועל התנאים. בואו נדמיין מאגר שבו נרשמים אנשים, כל אחד כותב לכמה כסף הוא נזקק, לשם מה הוא צריך את הכסף ואיזה בטחונות יוכל לתת.

עכשיו נדמיין אנשים עם כסף. וזה יכול להיות גם כסף קטן. הם סורקים את הפרופילים ומגלים אנשים שיוכלו להתאים להם.

הם מתקשרים ומעבירים את הכסף והבטחונות דרך האתר. בפועל זה כמובן יותר משוכלל ופחות פשוט. אבל אנחנו מדברים על האידיאל: מעין שוק חופשי – שמאפשר מפגש בין אנשים שיחליטו להלוות או לא להללוות אחד לשני.

אבל המציאות שונה. וכמו כל דבר בחיים: גם לטובה וגם לרעה. נבחן את המודלים השונים בטורים הבאים

מה זו פילוסופיה?

אני מזמין אתכם להכנס לפודקסט החדש והחינמי שלי "קטע פילוסופי" מבית "קטעים בהיסטוריה", ולהאזין לפרק הראשון (בן עשרים דקות) שמקשר בין סוקרטס, רוצח ההמונים ד"ר אוטו אולנדורף באמצעות דיון בחיים ובמוות.

ד"ר אושי שהם קראוס , מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים להאזין לתכנית הרדיו שלי "בעקבות הזהב" המשודרת בימי רביעי ב-12:05, ברשת א' של קול ישראל, ולהציץ בספר המבוא לפילוסופיה שלי "החור שבבייגל - מבוא ידידותי לפילוסופיה" .