"ריח של אש": עדויות במשפט נגד נאצי בן 94
ריינהולד האנינג, קצין SS לשעבר ששימש שומר באושוויץ, מואשם בגרמניה ב-170 אלף סעיפי אישום בסיוע לרצח. בפנים קפואות הוא הביט בעדים שסיפרו על הזוועות. כשהשופט שאל אותו למצבו, השיב במילה אחת: "טוב"
שלושה ניצולי שואה העידו היום (ו') בגרמניה במהלך היום השני של משפט שמתנהל נגיד ריינהולד האנינג, קצין SS לשעבר בן 94, ששימש שומר במחנה ההשמדה אושוויץ. בעודו מקשיב כשעל פניו מבט אטום, סיפרו העדים על ערימות של גופות עירומות, ריח בלתי נסבל של גופות שרופות ואכזריות בלתי נתפסת. האנינג מואשם ב-170 אלף סעיפי אישום בסיוע לרצח.
במהלך המשפט אמר האנינג רק מילה אחת. כשנשאל על ידי השופט מה מצבו לאחר היום הראשון של המשפט, ענה: "טוב". העדויות, שמוגבלות בזמנים בשל מצבו הבריאותי של האנינג, יימשכו בשבוע הבא, אז חמישה ניצולים נוספים ימסרו את עדותם.
הקצין הנאצי לשעבר ישב רק מטרים ספורים מהעדים שסיפרו את סיפוריהם הקשים מהתקופה שבה היו ילדים במחנה ההשמדה. בדממה ומבלי שהפגין שום רגש, הקשיב האנינג לעדותם של השלושה בשימוע שהוגבל לשעתיים בשל מצבו הבריאותי.
"כל כך הרבה אש יצאה מהארובות", סיפר לאון שוורצבאום שעבד בכפייה בבניית מפעל של סימנס מחוץ למחנה. "לא עשן, אש. ואלו היו אנשים שנשרפו. הריח מהאנשים השרופים היה בלתי נסבל". שוורצבאום, כיום בן 94, איבד 35 בני משפחה במהלך השואה. הוא סיפר כי מי שלא היה כשיר לעבוד, או מי שצלעותיו היו בולטות, נשלח ישר אל מותו.
תיאור דומה מסר ג'סטין סונדר, כיום בן 90 והצעיר מבין העדים. הוא הגיע לאושוויץ כשהיה בן 17 בלבד, ונבחר לעבוד בכפייה בשביל התאגיד הגרמני אי גה פארבן. סונדר סיפר כי לאחר שלושה-ארבעה חודשי עבודה נחשב לאחד האסירים המבוגרים במקום וחשש שיישלח אל מותו בימי הסלקציה, אז היה מגיע קצין SS לבחון את שורת האסירים העירומים שנעמדו מולו לעיתים במשך ארבעה שעות.
תיאור מזעזע אחר נשמע מפי הניצולה ארנה דה וריס, בת לאם יהודיה ולאב נוצרי. בעדותה, אמרה דה וריס כי היא לא נשלחה לאושוויץ על ידי הנאצים, אלא הגיע לשם מרצונה משלא הסכימה להיפרד מאימה שנלקחה למחנה. חודשיים הייתה באושוויץ עם אמה, לפני שנלקחה עם 85 "יהודים-למחצה" למחנה הריכוז לנשים ראוונסבריק.
"זה היה אחד הימים הגרועים בחיי כשנשלחתי לראוונסבריק ואימי נשארה באושוויץ", סיפרה דה וריס. "לא ראיתי אותה יותר לעולם".
דה וריס אמרה כי נאלצה לחלוף על פני ערימות של גופות מדי יום בדרכה למקום שבו עבדה, מאחר והנאצים לא עמדו בקצב שריפת הגופות של קורבנות תאי הגזים. היא הוסיפה כי אימה הייתה ודאי שמחה לשמוע שהגיעה לראוונסבריק. "אושוויץ היה מחנה מוות, והיא הייתה חייבת לקוות שהדברים יסתדרו טוב יותר בשבילי".
שלושת העדים הם בין 40 ניצולים ובני משפחה מהונגריה, ישראל, קנדה, בריטניה ארה"ב וגרמניה שהצטרפו כתובעים למשפט נגד האנינג, כפי שמתיר החוק הגרמני. האנינג, שהצטרף לשורות ה-SS בשנת 1940 ובהיותו בן 18 בלבד, הודה בפני חוקריו כי שימש כשומר באושוויץ בין ינואר 1943 ליוני 1944, אך הכחיש כי היה מעורב בהוצאות להורג. לטענת התובעים, הוא אשם בסיוע לרצח כי סייע לתפקודו התקין של המחנה, גם אם אין ראייה שביצע פשע מסוים.
עורך דינו של האנינג אמר כי לאחר העדויות יקרא הצהרה מטעמו של לקוחו, וייתכן כי האנינג אף ירצה לתת הצהרה בעל פה. "אני מצפה לשמוע מה יש לו לומר", אמר ניצול השואה סונדר, "אולי הוא ינסה להסביר. אני מקווה שהוא יימצא אומץ לומר משהו".
לפנייה לכתב/ת 
