בעיירת הטרור מתגאים במחבלים: "תהרסו בתים, נבנה וניאבק בכיבוש"
מהללים את השהידים שרצחו את הדר כהן ומתרעמים על ביטול אישורי כניסה לישראל. ביקור בקבטיה, שממנה יצאו המחבלים לפיגוע בשער שכם
קבטיה הייתה מוקד המאבק הצה"לי בטרור בשבועיים האחרונים. מהעיירה שליד ג'נין יצאו רוצחיה של לוחמת מג"ב הדר כהן בשער שכם בירושלים, וכתר של ארבעה ימים שהוטל על 25 אלף תושביה נחשב חריג בעוד הרמטכ"ל מדגיש שיש להקל ככל האפשר על האוכלוסייה הפלסטינית שאינה מעורבת בטרור.
"כמו מלחמה כאן". כתבי ynet בקבטיה בשבוע שעבר
"כאן נאבקנו בכל סוג של כיבוש", אמר ראש העיר מחמוד כאמל לכתבת סוכנות הידיעות הצרפתית בעת ביקור תנחומים בבתי משפחות המחבלים. הוא מנה את האימפריה העותמאנית, הבריטים והשלטון הישראלי.
אחד מחברי החולייה שהגיעה מצפון השומרון לירושלים עם מטענים מאולתרים, כלי נשק וסכינים - וסוכלה בידי כוח מג"ב באירוע שבו נהרגה הדר כהן - היה אחמד זקארנה, בן 19. אחותו הגדולה ניסרין בכתה וסיפרה שהייתה לו "(חברה) אהובה, עבודה ומשפחה שהוא הוקיר, והוא נטש אותם כדי להילחם למען העם הפלסטיני".
אמו של זקארנה, מוקפת ב-10 ילדיה הנותרים, ביקשה להיקרא "אם השהיד" ודיברה על ה"כבוד" שהביא הבן. כוחות צה"ל כבר החלו בהכנתו להריסת בתי המשפחות, אבל היא טוענת ש"הבתים שלנו לא חשובים כמו הילדים. ככל שיהרסו, אנחנו נבנה".
בחודש הרמדאן שעבר, נזכרה אמו של המחבל זקארנה, היא ובנה רצו להיכנס לירושלים להתפלל במסגד אל-אקצה. "אני עברתי ואותו עצרו". שמונה חודשים אחר כך - אחמד ושותפיו לחוליה הרצחנית הצליחו להסתנן לירושלים - והרגו את הדר כהן, בת גילו של אחמד.
הגבלות כניסה לישראל
שלושה ימים אחרי שהוטל, צה"ל החל להסיר את הכתר מעל קבטיה. בשבת שעברה הוחזרו גופותיהם של השלושה והם נקברו בעיירה, בתום ימי עימותים בין המקומיים לבין כוחות הביטחון.
למרות יציאתם של כעשרה מחבלים צעירים מהעיירה לבצע פיגועים מאז תחילת שגרת הטרור, בצה"ל זיהו פעילות ונסיונות אקטיביים של פרנסי העיירה למנוע את המשך התופעה. בתחילה הצליחו פעילים ותיקים בעיר לבלום את יציאת המחבלים הצעירים לפיגועים לאחר הנזק הכלכלי האדיר שגרמה סגירת מעבר גלבוע (ג'אלמה) הסמוך לכל נפת ג'נין. המעבר משמש עורק כספי מרכזי מאחר שעוברים בו אלפי ערבים ישראלים מדי יום שמגיעים לקנות באזור ג'נין לצד פלסטינים שיוצאים לעבוד בישראל. פעילות זו של בכירי קבטיה חזרה על עצמה בשנית עם הכתר שהוטל על העיירה בעקבות הפיגוע בשער שכם.
בין לבין, כאשר צה"ל הטיל כתר "נושם" על העיירה סעיר שבאיזור חברון בעקבות יציאת מחבלים מהמקום, הצפינו פרנסי העיירה לעמיתיהם מהשומרון כדי ללמוד כיצד מצליחים לבלום מנערי הכפר לצאת ולפגע - עדות לפער הגדול שנוצר בין הדורות ברחוב הפלסטיני המזין את האינתיפאדה הנוכחית.
העובדה שכמות גדולה של מחבלים יצאה עד כה מקבטיה יכולה להפתיע דווקא מסיבה גיאוגרפית: העיירה ממוקמת בלב מובלעת פלסטינית גדולה בצפון השומרון, ותושביה, כמו תושבי הכפרים הסמוכים לה, כלל לא רואים מתנחלים או חיילים מדי יום, בניגוד לאזורים אחרים ביו"ש.
ממעבר גלבוע יוצא לישראל מוחמד נזאל, בן 37 מקבטיה שמחזיק באישור עבודה. עכשיו הוא יושב בבית. "לא נותנים לנו לעבור, ואנחנו לא יודעים מה יהיה", הוא אומר. בג'נין הסמוכה טוענים בלשכת המסחר שההגבלות שהוטלו מאז הפיגוע משפיעות על מאות אנשי עסקים, חקלאים ועובדים אחרים. "זה לא יפחית מהמתח", מתעקשים הפלסטינים.
ברחובות קבטיה נתלו שלטים המהללים את "השהידים" האחרונים. "כל השכנים וכל הכפר מזדהים איתנו", הוסיפה אם המחבל.
לפנייה לכתב/ת 
