הזוג הגיי ששמר על אהבתו כנגד כל הסיכויים
באטו ונייף לא נתנו לחוקים ההומופוביים בעיראק להפריד ביניהם. הם הוסיפו לשמור על אהבתם, נפגשו בסתר ונמלטו לבסוף לקנדה ולארצות הברית. אמש, ניצלו את ולנטיין כדי לציין שנתיים לנישואיהם
עוד בנושא:
מה גורם להומואים דתיים להינשא לנשים?
קריאה לאמנים: הגיע הזמן לאוורר את הארון
לאחר שהמבצע הסתיים, השניים נפגשו כדי להתאושש מהמראות הקשים ודיברו במשך שעות אל תוך הלילה. נייף סיפר בראיון לתחנת הרדיו KUOW הממוקמת בסיאטל, על הפגישה הראשונה שלהם: "שנינו נלחמנו וראינו אנשים מתים. מזל שיכולנו לחלוק רגשות האחד עם השני, לדבר על החיים, על העבר ועל איפה נרצה להיות בעתיד. זה היה רגע מאוד יפה ומאד קשה".
נייף מספר שארבעה ימים לאחר הפגישה, באטו התוודה על אהבתו והשניים התנשקו לראשונה. "הייתי כל כך נרגש אחר כך שלא הצלחתי לאכול יומיים", הוא מודה, ולא בכדי. להיות הומו בעיראק עלול "לעלות" לו ב-15 שנות מאסר ובנתק משפחתי. "להיות הומו בעיראק זה מאוד מסוכן – קודם כל, אתה עלול לאבד את חייך, שלא לדבר על הבושה הגדולה שאתה מסב למשפחתך ולחברים. אתה יכול להיות הומו רק בינך ובין עצמך ואולי עם אדם אחר בלבד", הוא מסכם.
כנגד כל הסיכויים, הצליחו בני הזוג לשמור על אהבתם הסודית, ובעזרת חברים הם נפגשו מדי פעם ובסתר כמובן, אבל חמש שנים לאחר מכן המצב נעשה מסוכן עוד יותר - המורדים בעיראק סימנו את המתורגמנים שעבדו עם צבא ארצות הברית כבוגדים, והחיים הפכו לבלתי אפשריים. "לא יכולתי יותר ליצור קשר עם משפחתי, כי כל השכנים שלנו ידעו שאני עבדתי עם האמריקנים ותייגו אותי כבוגד", משתף נייף שהצליח לבסוף להימלט מעיראק לארה"ב.
באטו לעומת זאת, נמלט לביירות אחרי שקרובי משפחתו גילו על הרומן האסור, ומביירות, הגיע לקנדה. השניים הוסיפו לשמור על קשר, ומדי שבוע עבר נייף את הגבול לקנדה כדי לפגוש את אהוב ליבו, ובולנטיין של שנת 2014 השניים סוף סוף נישאו.
לפני שנה, חגגו השניים את ולנטיין בחגיגה כפולה: באטו זכה בויזה לארצות הברית. "היום הזה היה אחד הימים המשמעותיים ביותר בחיי. הלכנו לשם עם ערימות של מסמכים, תמונות ומכתבים כדי להוכיח את מערכת היחסים שלנו, והריאיון עצמו ארך רק 10 דקות ובסיומו קיבלנו אישור לחיות ביחד בארצות הברית", מספר נייף.
"התחלתי לבכות ולצעוק, איבדתי את עצמי לגמרי, כי זה סוף סוף קרה, יכולנו לחיות ביחד. התעייפתי כבר מכל מה שעברנו וכל מה שרציתי היה לקום לידו בבוקר וכשאני עוצם את עיני לראות את פניו".
הזוג חי היום בסיאטל. "יש לנו בית משלנו", מספר באטו. "שהוא כמו ארמון עבורנו".
לפנייה לכתב/ת 
