טיפ למתגרשת: מה זו "בקשת יישוב סכסוך"?

יש כלי שעשוי להשיג שיתוף פעולה מהצד השני בפרידה בלי להיגרר לתביעות. במקרה של כישלון, ההליך יעבור לבית משפט למשפחה ולא לבית הדין הרבני

עו"ד אילן יעקובוביץ'פורסם: 16.02.16 , 17:06

אילוסטרציה(צילום: Shutterstock)

אם כבר מתגרשים, עדיף לעשת זאת מתוך שיתוף פעולה שיוביל להסכם ולהימנע מהליכים ארוכים ויקרים. אבל מה קורה כשרק אחד מבני הזוג מבין את זה והשני לא? מה קורה כשצד אחד רוצה להתגרש בהסכם והשני לא מוכן להתגרש בכלל? או שהוא כל כך כועס ופגוע עד שאי אפשר לנהל איתו דיון הגיוני?

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

נורית (שם בדוי) החליטה להתגרש. את ההחלטה היא קיבלה אחרי הרבה שנים של ניסיונות שונים לשפר את הזוגיות שלא צלחו, כולל טיפול זוגי ממושך. אחרי הרבה סבל, ויכוחים ומריבות, היא הגיעה למסקנה שהזוגיות התרוקנה מכל תוכן, ללא תקנה. נורית רצתה "לעשות את זה יפה" – ללכת עם בעלה לגישור ולהגיע להסכם, אבל היא ידעה שבעלה לא רוצה להתגרש. באחד הריבים שלהם לפני כשנה, הוא צעק ואמר לה שאם יהיה חייב להתגרש, הוא יילחם בה והיא "לא תראה ממנו שקל".

נורית יכולה הייתה לומר לו שהחליטה להתגרש ולהציע לו לפנות לגישור, אלא שלמחרת בבוקר הוא היה יכול להגיש נגדה תביעות בבית הדין הרבני, בעוד שבמקרה שלה עדיף לה שאם כבר מתקיימים הליכי גירושים, זה יהיה בבית המשפט לענייני משפחה. הסיכון גדול מדי ויש לה הרבה מה להפסיד.

לכאורה, העצה החכמה שאפשר לתת לנורית היא להקדים את בעלה ולהגיש נגדו תביעות בבית המשפט לענייני משפחה. אבל הרי זה מה שהיא לא רוצה – היא לא רוצה תביעות, בית משפט, מריבות, עורכי דין וכו'. היא רוצה הסכם הוגן, פשוט וחסכוני בזמן, בכסף ובעלויות רגשיות.

לא גזרה משמיים

האם יש מוצא מהמלכוד הזה? האם יש דרך שבה נורית יכולה להשיג את שיתוף הפעולה של בעלה מבלי לאבד את היתרון שיש לה לבחור באיזה מקום יתנהלו הליכי הגירושים אם המשא ומתן ייכשל? התשובה היא כן. קוראים לזה "בקשה ליישוב סכסוך".

לא מבוסס

לירוק על האישה? הסטיגמות על הליך גירושים

עו"ד עדו דיבון

בית הדין הרבני תמיד נוטה לטובת הגברים? לכתובה אין שום משמעות? נישואים אזרחיים עוקפים את הרבנים? הגיע הזמן להעמיד דברים על דיוקם

לירוק על האישה? הסטיגמות על הליך גירושים

נורית יכולה להגיש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה קצרה לסייע לצדדים להגיע להסכם באמצעות הפנייתם לגישור, ייעוץ או פישור. הליכי הגישור והייעוץ מתקיימים ביחידת הסיוע, המורכבת ממגשרים ואנשי טיפול.

לפי החוק, אם הוגשה בקשה כזאת, הצד השני יקבל פנייה מיחידת הסיוע ויתבקש להגיע לפגישה שבה יצטרך להחליט אם הוא משתף פעולה. היתרון של הבקשה הוא שהיא לא דורשת פירוט של כל הטענות שיש לנורית נגד בעלה. לא צריך להוציא את כל "הכביסה המלוכלכת" כפי שנעשה לעיתים קרובות בכתבי תביעה רגילים. להיפך, בדרך כלל מנסחים בקשה כזאת באופן מתון ועדין. מדובר בהליך לא תוקפני, שמטרתו להביא את הצד השני לכדי גישור והסכם.

ומה קורה אם הצד השני בכל זאת מסרב? במקרה כזה אין מנוס מהגשת תביעות וניהול הליכי גירושים. החוק קובע שבמקרה כזה, נורית יכולה בתוך 30 יום להגיש את התביעות שלה לבית המשפט, והסמכות לדון תהיה שלו ולא של בית הדין הרבני.

כלומר, על ידי הגשת בקשה ליישוב סכסוך, תחילה נורית מאפשרת סיום של הסכסוך בהסכם ובשיתוף פעולה, ויחד עם זאת גם שומרת על היתרון שמוקנה לה בתור מי שיזמה את ההליכים – לתפוס את הסמכות של בית המשפט לענייני משפחה, במקרה שהמשא ומתן בינה לבין בעלה ייכשל.

חשוב לציין שכל זה מותנה בכך שהבקשה מוגשת מתוך רצון אמיתי ליישב את הסכסוך בהסכמה. אם בית המשפט יחשוב שהבקשה הוגשה מסיבות טקטיות בלבד, כלומר רק כדי לתפוס את הסמכות שלו, כלל תפיסת הסמכות לא יחול. לכן חשוב מאוד לוודא שגם ניסוח הבקשה וגם התנהגות הצד שהגיש אותה – לפני הגשת הבקשה ואחריה – יעידו על כוונה כנה להגיע להסכם.

הניסיון מראה שבמקרים רבים, הגשת בקשה ליישוב סכסוך אכן הובילה לניהול משא ומתן ענייני בין בני הזוג ולסיום הסכסוך בהסכם גירושים. כמובן שזה לא תמיד זה מצליח, אך במקרים רבים במקום להגיש מיד תביעות תוקפניות ולהעלות את בני הזוג על מסלול של מאבק משפטי ארוך ויקר, אפשר להביא למשא ומתן ולהסכם בהליך פשוט ומבלי להסתכן בהפסד ב"מירוץ הסמכויות" בין בית הדין הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה.

תמיד לימדו אותנו שצריך שניים לטנגו. אולי זה נכון, אבל האמת היא שלפעמים מספיק צד אחד כדי שהשני יסכים לטנגו. תלוי איך מזמינים אותו לרקוד.