גופה מס' 40, ילד בן 7. בבית הקברות לפליטים בלי שם

בבית הקברות לפליטים "בלי שם" בלסבוס(צילום: רויטרס)

היא טבעה בדרך לאירופה, אבל גופתה נטולת הראש מעולם לא זוהתה. על הקבר שלה לא יתנוסס שום שם. כמו רבים אחרים הטמונים לצדה בחורשת הזיתים על האי היווני לסבוס, לוח השיש על הקבר הלא מסומן שלה יבשר שמדובר בקורבן "לא ידוע". במקום כתובת זיכרון יתנוסס מספר סידורי עם התאריך שבו נפלטה לחוף, וייכתב הגיל המשוער שלה – שנה אחת בלבד.

64 קברים נחפרו בחלקת האדמה הזו עבור פליטים ומהגרים שטבעו בניסיונם לחצות את הים האגאי ולהגיע לאירופה. רק 27 מהם נושאים שם. על השאר כתוב בפשטות: "גבר אלמוני, בן 35, מספר 221, 19/11/2015"; "ילד אלמוני, בן 7, מספר 40, 19/11/2015"; "ילד אלמוני, בן 12, מספר 171, 19/11/2015".

מוסטפה דאווה. קובר את ההרוגים עם הראש לכיוון מכה(צילום: רויטרס)

מהגרים שוחים לחוף בלסבוס(צילום: AP)

יותר מחצי מיליון בני אדם שנמלטו מסוריה, אפגניסטן, עיראק ומדינות נוספות שסובלות ממלחמה ומעוני במזרח התיכון ובאפריקה הגיעו לאי לסבוס מאז תחילת השנה שעברה בתקווה להמשיך בדרך לצפון אירופה. ב-2015, השנה הקטלנית ביותר עבור מהגרים ופליטים החוצים את הים התיכון, יותר מ-3,700 בני אדם טבעו או נעלמו – וזה רק הנתון הרשמי הידוע. ההערכה היא כי המספר האמיתי גבוה יותר. מאות בני אדם טבעו ביוון מאז הגידול בזרם הפליטים בקיץ שעבר. רבים כל כך, למעשה, עד שבחלק של בית העלמין בלסבוס המיועד לפליטים ולמהגרים אזל המקום.

תושבי לסבוס מספרים כי משפחות שלמות טבעו על גבי אותן סירות, כך שלא נותרו ניצולים היכולים לזהות את הקורבנות. התושבים מספרים כי מצאו גופות במצב קשה ביותר אחרי ימים שבהם היו מוטלות בים, וכי פינו גופות שבהן היו חסרים חלקים כתוצאה מהמכות שספגו מהסלעים בקו החוף של האי. "זה לא הוגן – לראות ילד שזהותו אינה ידועה, ילד אלמוני מת בגיל כזה", אומר אלקוס קרקגיורגיס, שהעביר מאות גופות מחופי לסבוס לחדר המתים מאז הקיץ האחרון. "העובדה שזאת העבודה שלי לא משנה. זה שובר את הלב".

חליפות הצלה שהותירו אחריהם באי לסבוס המוני המהגרים בשנה שעברה(צילום: AFP)

בחופים מבודדים באי עדיין אפשר לראות עדויות להמוני המהגרים המגיעים: חליפות הצלה בלויות שנזרקו פזורות על הסלעים, ולצדם נעל, ז'קט, מזון לתינוקות וחיתולים. אף שפחות מ-20 קילומטר מפרידים בין לסבוס לטורקיה, מאות בני אדם טבעו בניסיון לחצות את רצועת הים הזו בסירות גומי ועץ רעועות. באוקטובר האחרון, בעקבות טביעת סירה שבה חולצו יותר מ-200 בני אדם אבל נהרגו עשרות אחרים, אזל המקום בבית העלמין סנט פנטליימון, וחדר המתים של האי נאלץ לשמור את הגופות במכולה. בעקבות זאת הוקצתה חלקת אדמה בכפר מקומי לקבורת המתים החדשים.

בבית הקברות המאולתר החדש מוסטפה דאווה, צעיר בן 30 ממצרים שהגיע ליוון לפני כמה שנים, לקח על עצמו את התפקיד הלא רשמי של רחיצת הגופות, כיסוין וקבורתן – עם הראש לכיוון מכה. "ערכתי 57 הלוויות בשבעה ימים. ביום אחד ערכתי 11 הלוויות", הוא מספר, ונזכר איך העביר דקות ארוכות כורע, אבל, בתוך קברו של ילד נטול ראש. דאווה אומר כי זה המעט שהוא יכול לעשות: "אני לא יכול לעצור את המלחמה שם, אני לא יכול לגרום להם לחצות את הגבול לאירופה באופן חוקי. כל מה שאני יכול לעשות הוא לקבור אותם".

(צילום: רויטרס)

מאז אסון הסירה באוקטובר, חוקר מקרי המוות תיאודורוס נואוסיאס צילם יותר מ-200 הרוגים שטבעו מול חופי לסבוס והאי סאמוס ולקח מהם דגימות DNA. הוא שומר הכול בארכיון למקרה שקרובי משפחה יחפשו אותם. גופה אחת נפלטה לחוף השבוע, אבל הוא אומר כי גם הפעם איש אינו יודע מתי ואיפה נהרג אותו אדם. אף שחלק מההרוגים זוהו בעזרת תמונות, גופות אחרות פשוט אי-

אפשר לזהות לדבריו, למעט בעזרת DNA. עד כה, רק גופה אחת מתוך כל המאות שנאספו זוהתה בדרך הזו.

כמוהו, גם קרגיורגיוס שקובר את המתים וגם תושבים אחרים באי לסבוס מתמודדים באופן יום-יומי עם המציאות של מוות, ומייחלים ליום שבו הקורבנות יזוהו. "אני מקווה שנוכל לזהות אותם בעזרת DNA כדי שהם יוכלו לנוח בשלווה", אומר קרגיורגיוס, "כך שהנשמות שלהם יוכלו לנוח בשלום".