מאות שקלים עבור עבודה לאוניברסיטה: "לא יגלו אם לא נספר"
כמה דקות באינטרנט - זה מה שמפריד בין סטודנט לבין רכישת עבודה שהוטלה עליו. אלמוני שמפרסם את "שירותיו" ביקש מכתבת ynet כ-1,800 שקל על 3 עבודות. ראשי האוניברסיטאות פנו ליועמ"ש ודרשו: "על המשטרה להתערב"
ועד ראשי האוניברסיטאות פנה השבוע ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בבקשה לכנס פגישה דחופה עם גורמי משטרה ופרקליטות ולדון בתופעה הנפוצה והוותיקה של העתקת עבודות אקדמיות ומכירתן, בעיקר ברשת. שיטוט באינטרנט ושורת שיחות טלפון שביצע ynet בימים האחרונים מגלים עד כמה קל היום לרכוש עבודה לאוניברסיטה, פעמים רבות מבלי להזדהות כלל.
כך למשל, במייל שהופץ השבוע לסטודנטים באוניברסיטת תל אביב על ידי אדם שהציע את שירותיו נכתב כי הוא עוסק בכתיבת עבודות אקדמיות כבר ארבע שנים, ומציע טיפול מקצועי, עבודה מקורית ודיסקרטיות מלאה.
בשיחה עמו ביררנו לגבי כתיבת שלוש עבודות (ממ"ן - מטלת מנחה) בקורס מושגי יסוד ביחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה הפתוחה. תחילה ביקש שנשלח אליו אל השאלות על מנת שיוכל לראות את תוכנן והסביר: "לכל ממ"ן יש את המחיר שלו, יש דרישות שונות, אורך שונה, צריך לראות את זה".
- אתה כותב את העבודות בעצמך?
"כן".
- יש סיכוי שיעלו עלינו?
"אם אני לא אספר ואת לא תספרי - אז לא".
עבור שתי עבודות הוא ביקש 570 שקל לכל אחת, ועבור העבודה השלישית, שהייתה מורכבת קצת יותר, דרש 680 שקל.
שיטוט באינטרנט גילה מספר רב של אתרים שמציעים שירות דומה. חלקם מספקים מאגר של עבודות קיימות ואחרים מציעים לכתוב את העבודה מתחילתה. המחירים נעים בין 60 ל-700 שקל. עבודות סמינריון עשויות להגיע לאלפי שקלים.
במכתב ששיגרו ראשי האוניברסיטאות ליועמ"ש הם הדגישו כי מדובר בתופעה שבשנים האחרונות צוברת תאוצה: "מדובר במספר הולך וגדל של גורמים המציעים למכירה עבודות אקדמיות הנכתבות באופן מיוחד, בהתאמה אישית לכל דורש אשר ידו משגת. אותן חברות, ואף אנשים פרטיים, מפרסמים את שירותיהם ברחבי הקמפוסים וברשת האינטרנט ללא מורא. אל מול התופעה המדאיגה, שממדיה מתעצמים משנה לשנה, עומדות האוניברסיטאות וידיהן כבולות".
במכתב צוין כי אוניברסיטת בן גוריון והאוניברסיטה הפתוחה הגישו בעבר תלונות למשטרה נגד אדם שפרסם עצמו כמוכר עבודות, אלא שתלונות אלה נסגרו. "מקומם מאוד המצב שבו מיעוט של רמאים מטיל צל מכוער על התוצרים האקדמיים המצוינים של עשרות אלפי סטודנטים בכל התארים. אנו מאמינים כי הן הפרקליטות והן משטרת ישראל חייבות להידרש לעניין זה באופן מיוחד", נכתב.
סטודנט ממרכז הארץ ששוחח עם ynet מספר שעד כה קנה כבר עשר עבודות בנושאים שונים כולל סטטיסטיקה ומימון. "הסיכון לא מפריע לי כי אני משנה את העבודות כך שלא יוכלו לזהות", הוא אומר. "זה כדאי גם מבחינת הסיכון הנמוך וגם מבחינה כלכלית. זה מוריד ממני לחץ מיותר ומאפשר לי זמן חופשי".
סטודנט אחר סיפר: "קניתי בערך חמש עבודות במהלך כל התואר. בהתחלה עשיתי את העבודות לבד, אבל בשנה השנייה התחלתי פרויקטים בעבודה והייתי בלחץ וחרדות שלא אספיק להגיש את העבודות ולסיים את התואר. בעבודה הראשונה שילמתי 100 שקל לעמוד. לא תמיד הציונים היו טובים, לפעמים זה אפילו הוריד לי את הממוצע".
פרופ' צבי הכהן, רקטור אוניברסיטת בן גוריון ויו"ר פורום הרקטורים בוועד ראשי האוניברסיטאות, אומר כי "רוב רובם של הסטודנטים לומדים קשה ועושים את המטלות, אבל יש גם עשבים שוטים שבהם צריך לטפל. החרפנו את הטיפול בנושא, אבל יכולת ההרתעה של האוניברסיטאות היא חלקית בלבד. בגורמים שמציעים למכירה עבודות אקדמיות יכולים לטפל רק גורמי האכיפה. תשובת משטרת ישראל כי אין בכך עניין לציבור אינה מקובלת עלינו. לכן פנינו ליועץ המשפטי".
לפנייה לכתב/ת 
