משלים פערים: האזינו לחדש של רם אוריון

"זה ממש כאילו באה יד והרימה אותי מהרכבת ומהרבה מאוד דברים", הוא אומר בחצי תסכול. "אבל אני לא משנה את הלו"ז. האלבום ייצא במאי והסינגל הראשון יסתדר, גם כשאהיה על קביים".

הבהלת הרבה אנשים כשקראת לאלבום הקודם שלך "האחרון". מה עבר עליך מאז?

"מבחינת האקשן במוזיקה אלה התקופות הכי סוערות שהיו לי. אני עובד עם הילה רוח, לא על משהו רשמי. לשעלת נפוצה הפקתי אי.פי, לרייסקינדר הפקתי אלבום ועכשיו אהיה מעורב בעוד עבודה איתו. היו לי סשנים עם כולם שהיו אמורים להמשיך לרוץ. זה קצת נתקע בגלל הפציעה אבל זה בסדר. הקלטתי גם את האלבום 'נוגע בדרכון' עם עמיר לב והתחלתי לנגן בלהקת ההופעות של אסף אמדורסקי. למעשה הייתי כל כך עסוק שהייתי צריך ממש להחליט לקחת החלטה שב-2015 אני עושה אלבום שלי ושאני מפנה לעצמי זמן, מייצר לעצמי את הספייס שאני צריך בשביל לכתוב ולהקליט אותו".

נשמע כמו החלטה שכלתנית יותר מאשר עניין שבער בך.

"לא, הכל בוער בי. אבל כשכל יום שלך מלא בדברים שאתה ממש רוצה לעשות, או דברים שאתה מספיק רוצה לעשות וגם מפרנסים אותך - אתה צריך איכשהו לנהל את זה. יש לי את הפריביליגה לבחור מה אני עושה בכל שלב נתון . אמרתי לאנשים 'אוקי השנה אני עובד על אלבום. אני רוצה שנמשיך לעבוד ביחד והכל, אבל אני צריך לקחת את המושב האחורי של הדברים שלכם ולכתוב בשבילי".

חוגג פלטינה. רם אוריון(צילום: גוני ריסקין)

למה קראת לסינגל "השלמה"?

"זה מהלך די כבד של ריף באס, ושילוב אקורדים שבהתחלה חשבתי שיהיה די קודר. הרעיונות הראשונים ששלחתי לאסף (גברון. שותפו הותיק ליצירה וללהקת הפה והטלפיים. ע.פ) באמת היו קודרים, גם מבחינת טקסטים. ואז אסף נתפס על איזושהי תפנית הרמונית שהיתה בסקיצה והוא שמע בזה אופטימיות. אז הוא כתב על זה טקסט של תקווה".

מוזיקלית וטקסטואלית - זו בעצם סוג של תמה של האלבום?

"קשה לי להגיד, אני רק יודע שהוא האלבום שנחשב עבורי לגוף יצירה אורגני אחד, יותר מכל מה שעשיתי לפני כן, כי הוא באמת נכתב והוקלט בזמן בו הייתי מרוכז בעצם רק בו. הוא הוקלט בסלון הבית שלי עם קבוצה לא גדולה של אנשים, אבל עם חברים ושותפים מוזיקליים שהם טבעיים מהשנים האחרונות. זה בטוח נתן לו את האופי שלי אבל אין את הפרספקטיבה להגדיר אותו, כי אני בתוכו. שנייה, יש פה יללות של השכן לחדר".

לפני מספר שבועות, בשיאה של פרשת "שוברים שתיקה" ופרשת השתולים, רם אוריון החליט להגיב בקמפיין משלו. בניגוד ללא מעט מוזיקאים שבוחרים להתעלם או לתת לגל השנאה ששוטף את הארץ לעבור מעליהם (לפחות עד שיטביע גם אותם), אוריון בחר לשתף בחשבון הפייסבוק שלו תמונות ומראות מתקופת השירות הסדיר שלו, במהלך תקופת האינתיפיאדה הראשונה. לצדם הוא תאר את ההווי שהכיר אז, התנהלות יומיומית די מחרידה, ועשה זאת באופן יבש, כמעט ציני, דיסוננס שבהחלט העביר את האפקט הרצוי ויצר לא מעט עניין ברשת.

אסף גברון. שמע אופטימיות(צילום: מוטי קיקיון)

"זה מאוד פשוט", הוא מסביר. "זה פשוט עניין של לקחת צד, לקחת עמדה. באותו שבוע שפורסמה רשימת השתולים הראשונה זה היה נראה לי דבר הגון לעשות". בהתחשב בכך שאוריון נראה כמו אחד האומנים הבודדים, גם בסצנת השוליים, שלא מפחד להביע עמדות פוליטיות ברורות בימים מטורללים אלו, היית מצפה שהאסתטיקה של האלבום החדש שלו תהיה מושפעת מריקבון ממסדי וסיאוב צבאי. אז היית מצפה. ייתכן שזה קשור לעובדה שרוב רובו של האלבום נכתב באיסלנד.

"אני לא חושב שלדברים האלה יש ביטוי. זה אלבום שהוקלט בישראל של 2015 ויש ביטוי לדבר חד משמעי וגורף באלבום הזה - שבשבילי מדובר בתקופה הכי טובה בחיים הבוגרים שלי. מבחינה של התרחשות מוזיקלית, פרטנרים לעבוד איתם ודברים להיות מושפע מהם, הופעות שאתה יכול ללכת לראות כל יום. למעשה כשאני כאן בבית חולים לא עובר יום שאני לא מקלל את זה שאני לא במוזיאון, במזקקה או בלבונטין 7, כי אני מפסיד את ההופעות הכי טובות שהיו כאן בהיסטוריה מבחינתי. בתוך זה האלבום נעשה. בתוך כל הדברים האלה, כל הריקבון, יש כאן תקופה מדהימה. מבחינת המוזיקה זו תקופה טובה מאוד, תקופה מרתקת לעשות בה מוזיקה עכשיו".

"זו התקופה הכי טובה בחיים הבוגרים שלי". אוריון באולפן(צילום: אבי חי)

 מעניין שזה צומח במקביל.

"אני חושב שזה נכון וזו עובדה פשוטה. מי שמעורב בתרבות בארץ, בטח בתרבות השוליים, לא יכול לפספס את הפריחה חסרת התקדים הזו. אפילו מבחינת אקטים שמביאים לארץ, הופעות מחו"ל שאתה רואה כאן, השנים האחרונות הן הכי טובות שהיו לנו. עם כל החרמות. אז זה בטוח קיים באלבום".

דווקא נראה כאילו כל האיחודים המוזיקליים והקאמבקים בטלוויזיה הם התרפקות נוסטלגית על הניינטיז, כי "פעם היה יותר טוב".

"עכשיו פי מאתיים יותר מעניין מהניינטיז. אין בזה שום אפיל בשבילי. אני גם בזמן אמת לא חשבתי שהניינטיז היו כאלה מציאה, אבל זה כבר סיפור אחר".