שרת הרעש והצלצולים / פלג בחמישי

המיגרנה

הרפתקאות רגב ופמליית הלקקנים

ביום ראשון כבר הבנתי את פשר הבחילה וכאבי הראש. פשוט חטפתי הרעלת מירי רגב. זה החל שבוע קודם, כששרת הרעש והצלצולים ניצלה אליפות איגרוף בירושלים כדי להעניק תעודת הוקרה ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר, יהודה וינשטיין. כן-כן, זה שכינתה לא מזמן "זבל". כשהמצלמות נדלקו, שניהם לבשו כפפות, מירי נתנה ליהודה בוקס בכף היד וצעקה באושר "יש!". פמליית לקקנים בראשות ניר ברקת הגיבה בתשואות ומנכ"ל משרדה יוסי שרעבי נראה מבסוט. כאילו לא מדובר בחברת ממשלה אלא בילדה בת 4 שקיבלה מאבא יום כיף.

בחמישי שעבר הוזמנה התקשורת לעוד יום כיף, הפעם בווינגייט. מירי החליטה לבקר את ספורטאינו הבכירים וכמו הזאטוטים ביום העצמאות, שמרשים להם להיכנס לטנק, גם היא חייבת להתנסות. אז הלבישו לה חליפת ג'ודו, הביאו את סגן אלוף אירופה אורי ששון, ומיריל'ה הפילה אותו למזרן. רק בכאילו. כי ככה עושים מבוגרים כשרוצים שהקטנצ'יק שלהם יהיה מאושר. נותנים לו לבעוט דרדל'ה ומזנקים מעל לכדור. שיחשוב שהצליח לתקוע גול.

כמו יום כיף של ילדה בת 4. מירי רגב(איור: אופיר בגון)

רגב אכן נראתה בעננים והחנפנים סביבה, בראשות יו"ר איגוד הג'ודו משה פונטי, התפקעו מצחוק דביק. גם שרעבי ופמלייתו, שתפקידם לצחוק כדי שהשרה תהיה מאושרת. אחר כך הם קפצו לביקור אצל נבחרות השחייה וההתעמלות, אם כי הפעם מירי לא קפצה למים (אולי בגלל ששכחו להביא לה מצופים) ולא ניסתה לעשות גלגלון (כנראה מפני שלא נתנו לה בגד גוף עם נצנצים).

"אגיע לריו", בישרה לסובביה המאושרים. בטח מאושרים. עוד ישראלית השיגה את הקריטריון האולימפי. אז מה אם אשת העקרונות קראה להחרים מדינות שמסרבות להניף את דגל ישראל? עם מדינה שביטלה מינוי של שגריר שמתגורר בשטחים, אין לה בעיה להשלים.

את ההפנינג בווינגייט קינחה המיניסטרית בחנוכת מסלול המוטוקרוס. בדברי ברכתה היא אמרה אמנם "מוטוקורס", וגם ניפקה שגיאה מביכה בעברית ("חמשת ההתאחדויות"), אבל אפשר להבין. לא כל יום אתה עושה איפון לאלוף ישראל, ומירי הייתה בהיי. חוץ משרעבי, ניצב מאחוריה קצין משטרה בדרגת תת-ניצב ומחא לה כפיים. ממש כמו ברומניה בתקופת צ'אושסקו.

עמד בראש החנפנים. משה פונטי(צילום: אורן אהרוני)

ואז בא הרגע הכי כיפי בטיול. מירי חבשה קסדה צהובה, נכנסה לבאגי ויצאה לסיבוב על הדיונות (בליווי מבוגר אחראי כמובן), בעוד החבר'ה סביבה גועים מצחוק. "היה מפחיד", אמרה כשחזרה. ברור, כמו באנקונדה או ברכבת הרים.

פחות מ-72 שעות חלפו ורגב שוב הזעיקה את התקשורת למסיבת עיתונאים. הפעם בישרה חיית המסיבות על השקת תוכנית חדשה, והכריזה על "עידן חדש שישפיע על עתיד מדינת ישראל, על צביונה ועל אזרחיה". למה לחכות לתוצאות? התוכנית עצמה היא המהפכה. מירי זורעת סיסמאות ורצה לספר לחבר'ה. על ה"משאבים" שגייסה היא מדברת כאילו באו מכיסה, משל הייתה נדבנית מסוגו של משה מונטיפיורי. למרות שמדובר בכסף ציבורי.

"דין דימונה כדין תל-אביב" התפייטה המהפכנית, ושכחה להזכיר את המצאתה בתחום הכדורגל - יועץ מקצועי ספרדי שיקבל כ-200 אלף יורו לארבעה חודשים. מעניין כמה מגרשי ספורט בפריפריה אפשר היה לשפץ בסכום הזה. דין פרננדו היירו כדין נתיבות, שפרעם ומעלות.

בכסף שישלמו להיירו, אפשר יהיה להשקיע לא מעט בפריפריה(צילום: gettyimages)

שיא החוצפה היה בשם שבחרה לפרויקט: "מאלפים לאלופים". מי זוכר היום את המשפט שטבע יצחק שדה - "ספורט לאלפים ולא לאלופים" - הרבה לפני שהשרה נולדה? ברבות הימים הפכה האמרה לסיסמת "הפועל" - ספורט לאלפים ולאלופים - אבל בדורות הבאים, עם כל הכבוד למייסד ולמפקד הראשון של הפלמ"ח, ילמדו בשיעורי היסטוריה על הגברת הראשונה של הפלייליסט.

רק אל תתפלאו אם גם בפרויקטים שעוד נכונו לנו, ידאגו הקופירייטרים של רגב לנכס לה מטבעות לשון שהגו גדולי האומה. כמו למשל התוכנית לשדרוג אצטדיוני האתלטיקה - "אם תרוצו, אין זו אגדה", והמהפכה שתנהיג השרה בתחום הגלשנים: "טוב לשוט בעד ארצנו".

הרגשן

גוטמן שוב גונב דעת

איזה טקס פרידה מרטיט ערכו בהתאחדות לאלי גוטמן! שום עין לא נותרה יבשה. המאמן הלאומי היוצא קיבל חולצה ממוסגרת עם שמו ומספר 10. כנראה זכר לעשרת המשחקים שניהל בכל אחד משני הקמפיינים הכושלים, שדירדרו את נבחרתנו עשרות מקומות בדירוג העולמי.

ומה מסמל המספר 10 על החולצה?

"היטבת להשיב כבוד לכל מי שעבד עימך", אמר היו"ר עופר עיני על הצלחתו הגדולה של המאמן - במשחקי הכבוד. אבל את ההצגה גנב כמובן חתן השמאלץ בכבודו ובעצמו.

"התיקו 3:3 כאן באצטדיון רמת-גן, בדקה

האחרונה מול פורטוגל, זה כל ההבדל בין הצלחה לכישלון", אמר גוטמן, כשקולו נשנק והוא מוחה דמעה מעינו. סליחה?! זה כל ההבדל???

הרי באותו קמפיין, מוקדמות מונדיאל 2014, סיימנו במינוס 7 נקודות(!) מהמקום שמוביל להצלבה. ולמה נזכר המאמן דווקא בקדנציה הראשונה? בשנייה, כשהמקום השלישי הספיק להצלבה, נפלנו לרביעי עם 4 נקודות פחות מבוסניה. במשחק הבית האחרון, כאן בטדי, הפסדנו 2:1 לקפריסין. זה כל ההבדל בין נפילה לביזיון.

הטור המלא - היום ב"ידיעות אחרונות"