האורז של חיים כהן
כמה סירים צריך להכין לשלוש נפשות? בבית שבו חיים כהן גדל היו תמיד שלושה סירים, כשאחד מהם הוקדש לאורז - חומר גלם זול, זמין, משביע וטעים. היום הוא מלמד להכין אורז כמו שאימא שלו הייתה מכינה
בלי לשים לב, ובלי כל כוונת זדון, התחלתי לתת מתכונים של אורז. הסיבה לכך היא לא עצלות, וגם לא זה שגיליתי את האורז רק לאחרונה. גדלתי בבית צנוע בשכונת קרית שלום בתל אביב, שכונה שבה התנהלו יחסי שכנות פתוחים ומקסימים.
בבית היינו שלוש נפשות: בן יחיד וזוג הורים, אבל תמיד היה יותר מסיר אוכל אחד על הגז. ליתר דיוק בין שלושה לארבעה סירים כל יום. תשאלו למה? שאלה מצויינת: סיר אחד לאבא שלי, שהיה טבעוני וגם צלם חובב שצילם ופיתח לבד את התמונות שלו. הוא היה בנאי בסולל בונה אבל לפי התחביבים שלו הוא היה מסתדר היום עם ההיפסטרים התל אביבים.
סיר שני לאימא שלי ולי, וסיר שלישי קבוע - סיר של אורז. תמיד היה שם סיר אחד של אורז. בפטנט של שכנות טובה הדלתות תמיד היו פתוחות, ומידי פעם כשהייתי חוזר מבית הספר הייתי נכנס לשכנים לאכול, וכמובן שגם הם אצלנו. גם אצל השכנים היה סיר אורז באופן קבוע על הכיריים, ממש כמו לחם.
אז בכל זאת מה קרה לי לאחרונה עם האורז? פתאום שמתי לב שהתחלתי לתבל קצת אחרת ממה שאני רגיל. תבלינים כמו מקל קינמון מעולם לא פיתו אותי באוכל, ואם לומר את האמת, אפילו בעוגת תפוחים אני לא בטוח שאני אוהב את זה, אבל כנראה מתגלים אצלי זיכרונות רדומים שהתעוררו לטעם המיסתורי הזה, שנע בין בית מרקחת למשהו מתוק. כך התחלתי להשתמש במקל הקינמון בתבשילי האורז, ואז גם הבנתי שבשבילי ובשביל הרבה ישראלים הפסטה אצל האיטלקים זה האורז שלנו.
האורז לא חייב תמיד להיות לבן: הוא יכול להיות מתובל, הוא יכול להיות עם ובלי רוטב, הוא יכול ללוות מנה אחרת והוא יכול גם להיות מנה בפני עצמה. אחרי הקינמון נשברו וקרסו להן עוד חומות של אג׳נדה קולינרית, והכורכום וגם הג׳ינג'ר נכנסו לבישול הביתי בצורה טבעית.
הם מעולם לא היו רחוקים אבל הם תמיד היו שם בשבילי, כאילו חיכו בסבלנות שאזדקן ואחזור להיות ילד, שם פגשתי אותם במאכלים של אימא שלי ושל השכנות. אז נכון שהג׳ינג׳ר היה בצורת אבקת זנגוויל, אבל בחיים יש אבולוציה, והמבחן האמיתי בסוף כל ההתרפקות הזאת זה מבחן הילדים - אם הם אוהבים, נהנים ואפילו מבקשים עוד, אני יודע שעשיתי משהו נכון וטוב בחיים שלי.
אחרי הצילומים למדור הזה לקחתי את סיר האורז הביתה, הכנתי שווארמה של עוף, ערבבתי לתוך האורז והילדים, כולל החברות של מאיה ביתי, טרפו את הצלחת, מה שנתן לי כוח לקום היום בחמש בבוקר ולרוץ מספר קילומטרים. ותחשבו על זה.
אורז חגיגי
המצרכים (לסיר גדול):
3 כוסות אורז
5 גזר, מגורר על פומפייה בחלק הגס
1 בצל לבן, קצוץ
2 ענפי סלרי אמריקאי, קצוצים
1 כפית גינג׳ר, קצוץ
1 מקל קינמון
1/4 כפית סוכר
מלח פלפל שחור
1/2 כפית כורכום
1 כוס גרגירי חומוס, מבושל עד כדי ריכוך או שעועית אדומה מבושלת
1/2 4 כוסות מים רותחים
1/2 כוס שמן (בלי ליילל)
אופן ההכנה:
- מחממים בסיר שמן. מוסיפים גזר, ג׳ינג׳ר וסוכר, מערבבים בעזרת כף עץ, עד שהירקות מקבלים צבע זהוב-כתום חזק. חשוב לעמוד על המשמר שלא ישרף.
(צילום: ירון ברנר)
(צילום: ירון ברנר) - מוציאים את הגזר לקערה.
(צילום: ירון ברנר) - מוסיפים לסיר סלרי ובצל, ומאדים כחמש דקות.
(צילום: ירון ברנר) - מוסיפים חומוס, כורכום, את שאר התבלינים, את האורז ואת הגזר. מערבבים היטב.
- מוסיפים כוס וחצי מים רותחים על כל כוס אורז, ועוד כף שמן.
- מערבבים ערבוב קל, מכסים את הסיר, מביאים לרתיחה, ומנמיכים את הלהבה.
(צילום: ירון ברנר) - מניחים מגבת מטבח דקה מתחת למכסה הסיר, ומבשלים כ-25 דקות, חמש דקות יותר מהפרה הקדושה של 20 דקות.
(צילום: ירון ברנר)
