ניר חזר הביתה: "להשלים שנים אבודות"

ניר סומך, קצין מג"ב לשעבר שזוכה הבוקר (ה') מרצח חברו טל בן לפני שבע שנים, הגיע לביתו במושב לכיש אחרי שלוש שנים שבהן ישב בכלא. לדבריו, הוא מתכוון להמשיך בחייו. "זה לא הזמן לחיסול חשבונות. שכל אחד יעשה חשבון נפש עם עצמו", אמר וציין כי כעת הוא ינסה "להשלים שנים אבודות".

סומך ואשתו טלי, הבוקר בבית המשפט(צילום: אוהד צויגנברג)

"כרגע זה לא רלוונטי".

מנעול הרכב האדום הוביל לזיכוי 

הפרשה החלה כאשר סומך, קצין מבצעים במשמר הגבול, עבר בעשור שעבר להתגורר ביישוב גבעת ישעיהו במשק שרכש יחד עם אשתו טלי. ביתם היה בסמוך לבית הוריו של בן טל, שאותו הכירו עוד מלימודיהם המשותפים בבית הספר תיכון. השכנות הובילה ליחסים קרובים בין טל לבין בני הזוג, שנמשכו עד 2008, אז התוודה טל בפני טלי על אהבתו כלפיה.

היא הסתירה את המכתב מבעלה, ובינתיים המשיך טל לבלות שעות ארוכות אצל שכניו. בשלב כלשהו התנשקו טלי ובן, אירוע שנמשך שניות ספורות ולאחריו היא הדפה אותו וביקשה ממנו שלא יגיע אליהם הביתה יותר. על פי עדותה מאוחר יותר, בחודשים שלאחר מכן הפך טל אובססיבי כלפיה ובנוכחותה איים להתאבד על ידי הצמדת אקדח לרקתו.

באפריל 2009 גילה ניר סומך על אהבתו האובססיבית של שכנו לאשתו, והשניים ביקשו לנתק איתו את הקשר. אלא שטל לא ויתר, ויצר קשר עם בני הזוג, "באובססיה, כמי שאחזו דיבוק, על בסיס כמעט יומיומי", נקבע בהחלטת העליון.

לאחר זמן מה עזבו בני הזוג סומך את ביתם בגבעת ישעיהו ועברו לקיבוץ זיקים. הם ניסו להסתיר משכנם לשעבר את מספרי הטלפון שלהם, את הכתובת ואת מקומות העבודה החדשים שלהם. אולם הוא גילה את הפרטים הללו וחזר להטריד אותם גם שם. בשבועות שלפני מותו ביצע טל 360 שיחות לטלי ו-71 שיחות יוצאות לניר.

ב-13 בספטמבר 2009 הגיע ניר סומך לחניית ביתו, עצר ליד מכוניתו של טל שחנה שם, ובנסיבות השנויות במחלוקת ירה בו למוות.

מיד לאחר הירי התקשר ניר למוקד 100 ודיווח על אדם שניסה לפגוע בו. לצד הכביש נמצא מנעול הגה בצבע אדום שהיה שייך לטל. סומך טען שטל הניף את המנעול וביקש לפגוע בו באמצעותו, ולכן ירה בו. בית המשפט המחוזי לא קיבל את טענתו, אולם כאמור שופטי העליון חשבו אחרת.

השופט סולברג קבע: "בן, ככל הנראה אדם שנפשו מסוכסכת, שהטריד באובססיביות את ניר וטלי ואף פגע בעצמו ואיים לפגוע בהם, נוטל את מנעול ההגה שהיה במכוניתו – מוט ברזל שאורכו כמטר - יוצא החוצה, מבקש להתייצב אל מול פני ניר, 'מרחק נגיעה' ממנו. זאת, כפי שיובהר להלן, עוד בטרם שלף ניר את אקדחו, ובניגוד לתמונה שצייר בית המשפט המחוזי שלפיה ניר הוא שנהג בתוקפנות לאורך כל האירוע ללא הצדקה, לעומת בן שלא גילה 'צל צילה של אלימות'".