מכוון רחוק: גיילן ראפ בונה על דאבל בריו
"מחוץ לרדאר": מאז 1968 אף רץ לא זכה במדליות באותה אולימפיאדה גם ב-10,000 מ' וגם במרתון. רץ אמריקאי לבן מחונן מתכוון להתמודד עם האתגר ועל הדרך גם לשנות מן הקצה אל הקצה את התדמית החבוטה שלו
הארבעה באוגוסט 2012 היה אחד מהימים הגדולים ביותר בתולדות הספורט הבריטי. מול הקהל הביתי התומך, זכו חברי המשלחת הבריטית לאולימפיאדת לונדון באותה שבת, שכבר זכתה לכינוי Super Saturday, בשש מדליות זהב ומדליית כסף אחת.
לכתבות נוספות במדור "מחוץ לרדאר"
אחד משיאיו של אותו יום היה במסלול הריצה, שם הרץ הבריטי, מו פארח ניצח בריצה ל-10,000 מ'. ההתלהבות הטבעית סביב ניצחונו של הגיבור המקומי שופע הכריזמה, דחקה מעט סיפור ענק אחר שהתחולל מטרים ספורים מאחורי גבו של פארח.
בפיניש אדיר, הרץ האמריקאי, גיילן ראפ (29), הותיר מאחוריו את שיאן העולם האתיופי, קנניסה בקלה ואת אחיו הצעיר, טריקו בקלה וסיים במקום השני המפתיע. הייתה זו הפעם הראשונה מאז 1988 שרץ לבן מחוץ לאפריקה, זוכה במדליה אולימפית בריצה הכה מזוהה עם היבשת השחורה והפעם הראשונה מאז 1964 שרץ אמריקאי מגיע לפודיום האולימפי ב-10,000 מ'. פארח, שותפו של ראפ לאימונים, מיהר לצרף לחגיגות שלו את הרץ/החבר שסיים אחריו.
"ב-20 השנים האחרונות, ילדים אמריקאים לבנים או שחורים לא האמינו שיש להם סיכוי להתמודד בריצות ארוכות מול רצים ממזרח אפריקה", אמר בגאווה מאמנו של ראפ, אלברטו סלאזאר רגע לאחר שחניכו ניפץ לרסיסים את כל הסטריאוטיפים.
גם ראפ עצמו התקשה להאמין בצעירותו שיש לו סיכוי: "כשהייתי בתיכון הייתי מסתכל על הרצים האפריקאים ביראת כבוד. אלברטו אמר לי כבר אז שבבוא היום אני אעמוד בקצב שלהם. אני לא ממש האמנתי לזה אז, אבל אלברטו הוא אחד שעובד לטווח ארוך. הגברנו את הקצב והתקרבנו אליהם כל פעם יותר ויותר. אני מקווה שתהיה לי ההזדמנות להוכיח לאנשים שעם הרבה משמעת ועבודה קשה, אפשר לעשות את זה. בריצות ארוכות אי אפשר לקחת קיצורי דרך. אתה צריך לרוץ בלי סוף, זה לא קל, אבל זה אפשרי".
אם חשבתם שהייתה זו התעלות חד פעמית, טעות בידיכם. ראפ הוא באמת ובתמים רץ 10,000 מ' נהדר. הוא מחזיק בשיא האמריקאי, 26:44.36 דקות, המציב אותו במקום ה-15 בכל הזמנים. שיאו אגב מהיר יותר משיאו האישי של מו פארח, האלוף האולימפי ואלוף העולם בריצה הזו.
ועכשיו למרתון
ראפ כפי שאמר בעצמו הוא אחד שאוהב להוכיח, לשבור מוסכמות. ישנו סיכוי סביר שגם באולימפיאדה הקרובה הוא יערער עוד כמה הנחות בסיס לגבי ריצות ארוכות. בסוף השבוע הקודם, ערך ראפ את ריצת המרתון הראשונה בחייו כשהשתתף במבחנים האמריקאים לאולימפיאדת ריו. ההצלחה הייתה מעבר למצופה, ראפ ניצח בריצת הבכורה שלו בזמן של 2:11:12 שעות והבטיח לעצמו כרטיס למשחקים האולימפיים בריצה הארוכה ביותר. הייתה זו הפעם הראשונה מאז 1968 שרץ אמריקאי משיג את הכרטיס למרתון במבחנים האולימפיים בריצה הראשונה בחייו.
עם הבטחת מקומו בריצת המרתון בריו, נחתו על ראפ צרות טובות. האם להתמקד אך ורק במרתון ולוותר על ריצת ה-10,000 בה כבר הוכיח את עצמו? או שמא למרות הכרטיס שהשיג, לפסוח על ריצת המרתון ולהתרכז רק בריצת המסלול הארוכה? וישנה כמובן האופציה השלישית, והמועדפת על פני ראפ, להתחרות בשתי הריצות.
ישנם רצי 10,000 רבים שהתפתחו לרצי מרתון מעולים (היילה גברסילאסי האתיופי ששבר בעבר את שיאי העולם בשני המרחקים הוא הדוגמא האולטימטיבית), אבל להתחרות באולימפיאדה אחת בשתי הריצות הללו זה כבר דבר חריג. הרץ האחרון שזכה במדליות באותה אולימפיאדה ב-10,000 מ' ובמרתון היה מאמו וולדה האתיופי ב-1968.
"אני בטוח שגיילן יוכל להתחרות בשני המקצועות", אמר בביטחון סלאזאר והזכיר שישנו מרווח של שמונה ימים בין הריצה ל-10,000 מ' למרתון, מה שיאפשר לראפ את זמן ההתאוששות הנחוץ.
בוב לארסן, מאמנו של מב קפליזיגי שסיים שני במבחנים האמריקאים הוסיף: "יש לגיילן סיכוי מצוין לזכות במדליה במרתון בברזיל, וכמובן שיש לו סיכוי מצוין גם ב-10,000. הוא יוכל להגיע לפודיום בשתי הריצות".
סלאזאר טוען שלראפ יש פוטנציאל לתוצאה באזור ה-2:05 שעות במרתון. בהחלט ייתכן כי במרתון האולימפי הוא יוכל לזכות במדליה גם עם תוצאה איטית יותר. למעשה רק פעם אחת, בבייג'ינג 2008, ירד המנצח במרתון מ-2:08 שעות.
המאמן השנוי במחלוקת
ולמרות כל נתוני הפתיחה הללו והגבולות שפרץ, ראפ רחוק מלהיות גיבור אמריקאי קלאסי. בהרבה פורומים העוסקים בריצה אפשר דווקא להיתקל בפוסטים המביעים הסתייגות מראפ או אפילו סלידה של ממש.
כנראה ששורשי האנטגוניזם לראפ מצויים במאמן שלו, אלברטו סלאזאר. שיתוף הפעולה בין השניים הולך הרחק אחורה. עוד כשהיה נער ושיחק כדורגל בתיכון קתולי בפורטלנד, ראפ הצעיר צד את עיניו של סלאזאר. מרגע שהחל להתאמן אצלו, זכה ראפ למעמד של נער פלא בריצות הארוכות. הוא כיכב בתיכונים ולאחר מכן הפך גם לכוכב קולג'ים כשזכה בחמישה תארי NCAA בשנתו האחרונה במכללת אורגון ונבחר לאתלט השנה במכללות בכל ארה"ב.
אין עוררין על כך שסלאזאר (57) הוא אחד ממאמני הריצה החשובים בעולם. מי שהיה בעצמו רץ ענק (ניצח שלוש פעמים במרתון ניו-יורק ופעם אחת במרתון בוסטון) משמש כיום כמאמן הראשי של "פרויקט נייקי אורגון", קבוצה של רצי עילית בה חברים מלבד ראפ גם מו פארח, מת'יו קנטרוביץ' (בעל שתי מדליות מאליפויות העולם ב-1,500 מ'), מרי קיין (אלופת עולם לנוער לשעבר ב-3,000 מ') ורבים וטובים אחרים.
אלא שלצד הישגיו המרשימים כמאמן, ישנה מחלוקת גדולה לגבי שיטות העבודה שלו.
סלאזאר מודע לנחיתות הפיזיולוגית של הרצים האמריקאים ביחס לרצים האפריקאים בריצות הארוכות, וכדי לסגור את הפערים הוא משתמש ככל שניתן במדע. כך למשל הוא מכריח את הספורטאים שלו לישון בחדרים עם כמויות חמצן המשתנות במהלך הלילה. בבוקר סלאזאר מנתח את השינויים בדופק הלב ובתגובות הנוירולוגית שלהם.
וכמובן, שמעבר לניסויים מדעים, סלאזאר פשוט דורש מהספורטאים שלו המון. האימונים שלו נחשבים אינטנסיביים במיוחד, הוא לא חושש לדחוף את הספורטאים אל עבר קצה גבול היכולת. פארח סיפר פעם על האימונים אצלו: "אני סובל מהרבה כאבים. לפעמים בסוף אימון אני נשכב על הגב ובקושי זוחל. כשאני חוזר הביתה אשתי מודאגת ושואלת מה קרה, היא אומרת שאני נראה מדוכא".
אבל את המכה התדמיתית הכואבת ביותר ספג סלאזאר בחודש יוני האחרון כשתחקיר של ה-BBC העלה חשדות על שימוש בסמים בקבוצת הריצה שלו. גם שמו של ראפ הוזכר בתחקיר. על פי ההאשמות , סלאזאר נתן לרץ האמריקאי סטרואידים אנאבוליים עוד כשהיה בן 16. העונש על מתן חומרים אסורים לספורטאי בגיל 16 ומטה הוא הרחקה לצמיתות.
סלאזאר וראפ הכחישו את ההאשמות הללו. במכתב פתוח שפירסם סלאזאר הוא טען שראפ מעולם לא נטל חומר אסור. החומרים היחידים שלקח ראפ לטענת סלאזאר היו כאלו שנועדו לטיפול באסטמה ממנה הוא סובל וניתנו באישור ובידיעה מלאה של הסוכנות האמריקאית למניעת סימום בספורט. "הוא אחד האתלטים הכנים והחרוצים ביותר שהכרתי", אמר סלאזאר על ראפ, "זה לגמרי לא הוגן להפיל עליו האשמות שווא כאלו ללא שום הוכחה". חשוב לציין כי ראפ מעולם לא נכשל בבדיקת סמים, אך בטוח שהתחקיר המדובר לא עשה טוב למוניטין שלו ושל מאמנו.
כשלברון ג'יימס עבר בזמנו מקליבלנד למיאמי וספג מכה אנושה לתדמיתו, העצה ההגיונית ביותר שקיבל הייתה לענות למבקרים על הפרקט – ככל שיזכה ביותר אליפויות, כך התנהלות העבר הבעייתית שלו תישכח.
האומה האמריקאית אוהבת מנצחים וסלחנית יותר כלפיהם, וייתכן וזהו גם הפיתרון עבור ראפ. הישג נדיר כמו שתי מדליות ב-10,000 מ' ובמרתון באולימפיאדת ריו, יעניק לראפ סופית את תואר הגיבור שלפחות על המסלול הוא בהחלט ראוי לו.
לפנייה לכתב/ת 
