למה אנחנו שופטים אנשים מהר מדי?
התרגלנו לתייג אנשים כבר על השניה הראשונה. בזה אחר זה אנחנו פוסלים אותם על טעם מוזיקלי קלוקל, לבוש חסר טעם ושלל סיבות שטחיות יותר ופחות. למה אנחנו עושים את זה לעצמנו והאם ייתכן ששיפוטיות היתר הזאת רק מרחיקה מאיתנו את האהבה? סקירה
פעמים רבות יש לנו נטייה טבעית לשפוט אנשים מהר מדי. אנו מחליטים במספר שניות בודדות אם אותו אדם "בא לנו בטוב" או לא. זה טבעי לחלוטין, אבל כמה פעמים קרה לכם שלאחר תקופה מסוימת של היכרות הבנתם שהשיפוט הראשוני שלכם היה רחוק מהמציאות?
עוד בנושא:
75% מהנשים: חשוב לנו שבן הזוג יהיה גבוה
כיצד שינו אתרי ההיכרויות את החיים של כולנו?
קחו לדוגמה את המקרה של אנה. כשאורי הגיע כעובד חדש למשרד בו עבדה, היא נדלקה עליו מהרגע הראשון. לא רק על המראה שלו, אלא על כל המעטפת - המעמד שלו במקום העבודה, הביטחון העצמי שהוא שידר, כושר המנהיגות שנזל ממנו וכדומה. הבעיה היא שלאט לאט הוא גילתה בו כל מיני תכונות שכבר לא מצאו חן בעיניה - היא הרגישה שהוא מאוד מתנשא.
אמנם הוא היה בתפקיד בכיר ממנה בעבודה, אבל התחושה היתה שהוא מסתכל על כולם מלמעלה, כאילו שהוא יותר טוב מהם. הוא גם היה מעיר לכולם על כל דבר קטן, מה שנקרא "מעיר סדרתי".
מבחינת אנה הוא היה בלתי נסבל, והיא הבינה שעשתה טעות גדולה בדרך שבה שפטה אותו. היא הבינה שהוא רחוק מלהיות הגבר שחשבה כשראתה אותו בפעם הראשונה, ומיותר לציין שהיא התאכזבה קשות. ואז, לא די בכך שהיא הפסידה את מי שחשבה שיהיה גבר חלומותיה, היא גם "נתקעה" עם טיפוס כזה בעבודה, ונאלצה לראות אותו כל יום.
דוגמה נוספת לטעות בשיפוט היא המקרה של ליאור ואפרת, גם הם הכירו במקום העבודה. ליאור הגיע לחברה דרך חבר טוב שלו שעובד שם שנים רבות. אותו חבר סיפר לו בפרוטרוט על הנפשות הפועלות בחברה, והסביר לו בדיוק כיצד לרצות את הבוסים, עם מי מהעובדים כדאי להתחבר, ממי כדאי להתרחק וכן הלאה. הוא הגדיר את אפרת תחת הקטגוריה של העובדים שכדאי להתרחק מהם. לטענתו, היא אישה סוציומטית שדורכת על העובדים האחרים כדי להתקדם על חשבונם.
ליאור אכן הקשיב לעצה של חברו והתרחק ממנה. במשך תקופה ארוכה היחסים ביניהם היו "שלום שלום" בלבד, עד שיום אחד מנהל הצוות שלהם ציוות אותם לעבוד יחד על פרויקט משותף. במהלך העבודה המשותפת שלהם הוא היה המום לגלות את כמות התכונות חיוביות שיש בה - הן כקולגה לעבודה והן כאשה. היא עזרה לו בעבודה, ומעבר לעזרה המקצועית שלה היא גם היתה מאוד נעימה לעבודה ובכלל.
השניים היו צריכים לעבוד מסביב לשעון כדי לסיים את הפרויקט בזמן, כך שהם אכלו ביחד את ארוחות הצהריים והערב שלהם, ובשלב מסוים זה כבר הרגיש קצת כמו דייט. היא היה מוקסם ממנה וגם היא ממנו. לימים נרקם ביניהם סיפור אהבה, הם התחתנו והיום הם נשואים באושר.
שני הסיפורים שציינתי לעיל קורים כל הזמן בווריאציות שונות. אנחנו ממהרים מדי לשפוט אנשים – להידלק עליהם מהר או לחלופין לסלוד מהם.
למה זה קורה?
ובכן, השיפוט המהיר הוא טבע האדם. אף אחד מאיתנו לא עושה ישיבת צוות עם עצמו ומחליט לפסול מישהו או להידלק עליו על בסיס שיקולים רציונאליים. זה פשוט קורה, ויש לכך כמה סיבות נפוצות, כשהבולטת שבהן היא השפעת דעתו של מכר משותף. לדוגמה אותו חבר של ליאור שאמר שאפרת היא סוציומטית, בעצם גרם לו לפסול אותה מראש מבלי להכיר אותה בכלל. לולא היו מצוותים אותם לפרויקט משותף, יתכן מאוד שהוא היה סולד ממנה עד היום.
סיבה נוספת היא דעות קדומות, סטיגמות ואפילו גזענות - אנו נוטים לשפוט אנשים מהר מאוד לפי כל מיני פרמטרים חיצוניים כמו: צבע עור, סגנון לבוש, תפקיד במקום העבודה, ואפילו סגנון המוזיקה האהוב על אותו אדם. פעם שמעתי במקרה מישהו שהצהיר באופן גלוי שהוא לעולם לא ייצא עם אישה שאוהבת מוסיקה מזרחית, וזה לא מעניין אותו כמה היא יפה, מדהימה וחכמה. גם הכרתי מישהי שפסלה לחלוטין גבר מושלם רק בגלל שלא אהבה את סגנון הלבוש שלו.
תתפלאו, אבל זה קורה המון, גם אצל אנשים מאוד אינטליגנטיים ואיכותיים. אנו נותנים לרושם הראשוני להשפיע על ההחלטות שלנו, ואז בעצם נמנעים מלתת צ'אנס אמיתי לבני זוג פוטנציאלים. אני לא אומרת שצריך לתת לכל אחד הזדמנות, כמובן שישנם קווים אדומים שאינכם רוצים לחצות, אך אני ממליצה בחום שכל אחד יעשה חשבון נפש עם עצמו ויחשוב היטב מהם אותם קווים אדומים.
לדוגמה אני יכולה להבין אם מישהו יפסול מראש אדם שהוא מעשן, אבל לא אדם שאוהב מוזיקה כזו או אחרת, או אדם שמתלבש בסגנון מסוים, מהסיבה הפשוטה שמדובר בדברים טכניים שניתן לשנות בקלות.
לסיכום, אני יודעת שזה לא פשוט, אבל נסו להילחם באינסטינקט הטבעי שלכם לשפוט מהר, כי רוב הסיכויים שאם תניחו את השיפוטיות בצד, תופתעו לטובה.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית לחילוניים, מסורתיים ודתיים, ומחברת הספר "סטטוס: בזוגיות".
לפנייה לכתב/ת 
