סופרמן בלי כוחות / מה קרה לדווייט האוורד?

יוסטון ניסתה, ממש ניסתה. היא הייתה במגעים עם שארלוט, וגם שוחחה עם מיאמי, בוסטון, מילווקי, שיקגו, דאלאס ואטלנטה. אבל בסופו של דבר השעון נגמר, מועד ההעברות ב-NBA הסתיים, והיא נתקעה איתו. נשמע הזוי להתייחס במונחים כאלה לשחקן שנחשב עד לא מזמן כנכס, כאחד הסנטרים הטובים בליגה, אבל זהו הסטטוס הנוכחי של דווייט האוורד.

ההצעה של שארלוט, אגב, הייתה לא רעה. היא הייתה מוכנה לתת ליוסטון את אל ג'פרסון וספנסר הוז, אבל הרוקטס היו בטוחים שיוכלו להשיג תמורה טובה יותר עבור "סופרמן". אחרי הכל - שמונה פעמים באולסטאר, חמש פעמים בחמישיית העונה, שלוש פעמים שחקן ההגנה של העונה, חמש פעמים מלך הריבאונדים, פעמיים מלך החסימות... רגע, והוא רק בן 30. אז למה בעצם יוסטון מנסה בכלל לשלוח אותו למקום אחר?

דווייט האוורד. עדיין רוקט(צילום: AFP)

האוורד אינו הבעיה היחידה של יוסטון. הקבוצה איבדה חיבור, ביטחון ואת המקום בשמינייה הראשונה במערב. הצירוף של טיי לוסון בקיץ נכשל לחלוטין, והיא תקועה למעשה בלי רכז דומיננטי אמיתי. בחלון ההעברות היא ויתרה על מרקוס ת'ורנטון ודונטאס מוטייונאס לטובת בחירה בסיבוב הראשון בדראפט הבא (והנגר המומחה ג'ואל אנתוני שהועבר מיד לפילדלפיה), אולי כבר מתוך מחשבה על שינוי בשנה הבאה.

אבל האוורד הוא בעיה בולטת. הוא מועד לפציעות, סובל מבעיות בברך ובגב וכל כך רחוק מהיכולת בימי השיא שלו באורלנדו, שקשה להאמין שמדובר באותו שחקן. כבר בעונה שעברה, שהפסיד חצי ממנה בגלל פציעה, המספרים שלו ירדו בצורה דרמטית. אבל מה שקורה ב-2015/16 פשוט מדהים. הוא קולע את כמות הנקודות הנמוכה ביותר מאז עונת הרוקי שלו (אז 12, היום 14.6), מעורב פחות במשחק, וכרגיל, מבאס את הקהל עם היכולת האיומה שלו מקו העונשין. כן - הוא שחקן הגנה מצוין וריבאונדר מעולה, אבל בהתקפה מדובר בנטל.

רחוק מימי השיא(צילום: AP)

יש לכך שתי סיבות טובות. הראשונה, כפי שציין מאט רותסטיין ב-SB NATION, היא סגנון ההתקפה של יוסטון. הכדור ביד של ג'יימס הארדן, וההתקפות שהוא מנהל מסתיימים בזריקה שלו, שלשה או מהלך בפוסט. האוורד ממודר מכל העניינים האלה. הסיבה השנייה היא שלמרות שהאוורד קיבל בעבר שיעורים פרטיים מהאקים אולג'וואן, ההתקפה שלו נשארה במקום מאוד בינוני ובעייתי. אין לו מגוון מהלכים, וקל להוציא אותו מהתמונה עם עבירות.

אז איך, בעצם, זה הספיק בעבר? הרי הוא היה האיש המרכזי בריצה של אורלנדו לגמר הפלייאוף ב-2009, שם הפסידה 4:1 ללייקרס. לא רק שהוא היה כשיר יותר מבחינה פיזית, הקבוצה הייתה בנויה על היכולת שלו. זה משהו שהוא לא הצליח למצוא מאז, בקבוצות אליהן עבר בניסיון להשיג אליפות. כי כאשר סופרסטארים נוספים נכנסים לתמונה, האוורד הופך פחות רלוונטי ומתקשה למצוא את מקומו.

ג'יימס הארדן והאוורד. אחד מנהל את ההתקפה, השני לא מעורב בה(צילום: AFP)

וזה נכון לא רק מבחינה מקצועית. ב-2014 שחקן העבר גארי פייטון תקף: "אני חושב ששחקנים רבים לא אוהבים אותו. כל החיוכים והשטיקים הקטנים, זה עולה על העצבים. הוא אדם מזויף". הכוונה של פייטון הייתה בעיקר ליריבים, אבל זה מקבל משנה תוקף כשמדובר בקשר של האוורד עם הכוכבים האחרים שמשחקים איתו בקבוצה.

זה, למשל, מה שחושב עליו קובי בראיינט. פעם הם שיחקו יחד בלייקרס והיו אמורים להביא אליפות, אבל היחסים ביניהם היו פשוט מחרידים, וקובי ציין: "הוא לא עמד באתגר, ולא יכול היה להתמודד עם האווירה התחרותית והלא נינוחה בחדר ההלבשה". השניים פשוט לא היו מסוגלים לסבול זה את זה, וקובי גם צעק לעברו שהוא "רך" בפעם הראשונה שהאוורד שיחק מולו כשחקן יוסטון.

קובי בראיינט. לא חבר של סופרמן(צילום: AP)

אבל הבעיה הבוערת יותר היא זו שיוסטון מתמודדת איתה כרגע. בארה"ב טוענים שהשידוך שלו עם הארדן לא הצליח משלב מוקדם מאוד. ולא רק זאת, על פי אחד הדיווחים כל אחד מהם פנה לראשי הקבוצה בבקשה להעביר את השני בטרייד, עוד לפני שיוסטון הגיע לגמר המערב בעונה שעברה. מאבק הכוחות הזה כבר הוכרע באופן ברור, ומזמן. זו הקבוצה של הארדן, לטוב ולרע (ואז עוד קצת לרע).

הבעיה בהחלטה של יוסטון היא שהאוורד ככל הנראה יעזוב בקיץ. יש לו אופציה לעונה נוספת עבור 23 מיליון דולר, אבל סביר להניח שלא ירצה להמשיך במקום בו באופן ברור המעמד שלו נמוך. נכון, הכסף גדול, אבל צריך לזכור שהקיץ תקרת השכר תזנק באופן ניכר. אולי הכושר של האוורד לקוי, הוא לא מסוגל להסתדר עם כוכבים אחרים והחוזה שיבקש יהיה ענק, אבל לא חסרות קבוצות שאפתניות שיהיו מוכנות לשלם לו בתקווה שיחזור להיות הסנטר הדומיננטי של פעם. ויוסטון, כמו הלייקרס ואורלנדו לפניה, תיפרד משחקן שהיה אמור לתת הרבה יותר, אבל השאיר אותה מתוסכלת.