בלון חמצן / על הזכייה של מכבי ת"א בגביע
הגביע הזה לא משנה כלום, לא את העבר הקרוב שמלא בטעויות ולא את העתיד שמחייב שינוי עמוק, אבל הוא היה הכרחי עבור הצהובים בעונה מייאשת ונטולת אווירה. ומי היה האיש בו התגלמה כל התחושה של מחזיקת הגביע?
אחת התמונות המפורסמות בהיסטוריה של מכבי ת"א
צולמה רגע אחרי השלשה המפורסמת ההיא של דרק שארפ בנס ז'לגיריס. בתמונה, עם עדשה שכוונה לספסל, רואים את ניקולה וויצ'יץ', אז בגופיית משחק, קופץ באוויר ומשתולל.
הערב, עם הישמע הבאזר בניצחון 75:83 של מכבי ת"א על מכבי אשדוד בגמר הגביע, הוא שוב קפץ. השתולל באוויר, על הפרקט, בכל מקום. נישק כל אדם שעבר לידו. הפעם הוא עשה את זה בחליפה, מיוזעת ומאובקת מטאפורית, מכל האבק והלכלוך שהושלכו לעברו העונה כאיש שהפך לאחראי הראשי לכישלון.
החגיגות בחדר ההלבשה (אורן אהרוני) (צילום ועריכה: אורן אהרוני)
צפו בתגובות (צילום ועריכה: אורן אהרוני)
ההנפה של מכבי ת"א(צילום: אורן אהרוני)
וכך מגולמת לה באיש אחד התחושה של מכבי ת"א הלילה. האיש זכה בהכל כשחקן, ואפילו בגביע אירופה כמנהל, אבל משתולל וצוהל מעוד גביע. לכאורה סתם עוד גביע, כזה שייבלע בארונות הדחוסים בגביעים. אבל לגביע "הפשוט" הזה, שלא הגיע מול ריאל או צסק"א אלא נגד השילוב האימתני של אשדוד עם כוחה של באר טוביה, יש טעם אחר.
גביע שלא משנה כלום. לא את העבר הקרוב שמלא בטעויות ולא את העתיד שמחייב שינוי עמוק, אבל גביע שהוא בלון חמצן הכרחי בעונה מייאשת ונטולת אווירה. השמחה שהייתה בהיכל הזכירה ערבים היסטוריים בתולדות המועדון הענק הזה.
שמחה שהזכירה ערבים היסטוריים(צילום: אורן אהרוני)
על רגל אחת
מחאת הקהל על התייקרות המנויים עשתה את שלה. רק הפוך. כש-200 האוהדים יצאו החוצה וסירבו לעודד, הקבוצה הציגה את המחצית הטובה ביותר שלה העונה עם יתרון שיא של 22 נק'. כשהם חזרו, שלוש דקות לסיום המחצית, הם ראו את אותה מכבי ת"א מוכרת של כל העונה.
אבל הגביע הזה נשאר צהוב, למרות מחצית שנייה נוראית, כי בהיכל העצום הזה עדיין יש שדים. אחרת אי אפשר להסביר איך ארבע דקות לסיום, אחרי שאשדוד מקזזת ל-71:69, בשיא הלחץ ועם סיום שעון ה-24, סילבן לנדסברג קולע על רגל אחת, בקפיצה הצידה, זריקה בלתי אפשרית.
אוחיון מדרבן(צילום: ראובן שוורץ)
אחרת אי אפשר להסביר איך דווין סמית', על רגל אחת ועם פציעה מתמשכת, במשחק חלש ובעונה קטסטרופלית, קולע את חמש הנקודות הכי חשובות במשחק. השדים התעוררו. אולי כי הם ראו שוב את שמעון מזרחי מנשק את הקמע, או שוב משתולל על השופטים (אם מחאת הקהל "זה לא מנומס", גם זה לא ממש). גם הם נבהלו.
אבל מלבד השדים, הניצחון הזה רשום על גל מקל. גם הוא, כמו מכבי ת"א, הגיע לערב הזה לאחר שנתיים חבוטות של אכזבות וביקורות. עם הגנה מצוינת, וקליעות מדויקות שהגיעו דווקא כשלא ניהל את המשחק אלא היה חלק מתנועה טובה של הכדור, הוא נבחר בצדק ל-MVP.
הסלפי של מקל(צילום: ראובן שוורץ)
אשדוד עוד הצליחה להישאר במשחק הודות לערב מדהים של צ'ארלס תומאס (30 נק', סחיטה של 17 עבירות) וקאמבק שהוביל נאור שרון הצעיר ומעורר ההשראה בזירה העבשה של ישראלים צעירים, אבל במשחק רע של דיאנטה גארט ויהונתן שולדבראנד ו-21 איבודי כדור, אין לה סיכוי. אפילו אם פיני גרשון מקלל בשידור חי ומנסה לנחס את מכבי ת"א. גם זה לא עזר.
כי בסך הכל זה היה עוד ערב טיפוסי של כדורסל ישראלי. בלי הרבה כדורסל, גם בלי הרבה ישראלים, אבל עם מספיק דרמה, עצבים, החלטות שיפוט מעוררות מחלוקת, צביקה שרף אחד וניצחון צהוב. כמו שכמעט תמיד היה פה.
יצא עצבני(צילום: ראובן שוורץ)
מכבי ת"א עדיין על המפה. למרות הכל.
מסכימים? היכנסו לעמוד הפייסבוק של שרון דוידוביץ', או לחשבון הטוויטר
מכבי ת"א
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
