"עינו והיכו את רון ארד. הוא מת ב-1988"
בבית דין צבאי בלבנון טען חשוד בשיתוף פעולה עם המוסד כי היה כביכול עד לימיו האחרונים של הנווט הישראלי, שנפל בשבי לפני כמעט 30 שנה. "הוא נכנס להתקלח ונמצא מת", סיפר. העדות סותרת מידע קודם שהגיע לידי ישראל
תעלומת רון ארד שוב חוזרת לכותרות, כמעט 30 שנה אחרי נפילתו בשבי בלבנון: בבית דין צבאי בלבנון טען חשוד בשיתוף פעולה עם המוסד כי יש לו כביכול מידע על ימיו האחרונים של הנווט השבוי, שלדבריו מת בלבנון ב-1988, לאחר שהוכה ועבר עינויים. "תעלומת הטייס הישראלי השבוי אולי נפתרה", נכתב בכותרת ה"דיילי סטאר" הלבנוני, שדיווח על ההתרחשויות במשפט. אך אותם פרטים שפורסמו סותרים טענות קודמות, ואינם עולים בקנה אחד עם המידע שהגיע בעבר לידי ישראל.
אתמול התקיים בבית הדין הצבאי בלבנון דיון בעניינם של חמישה בני אדם שטענו כביכול כי הם יודעים פרטים על גורלו של ארד. רק שניים מהחמישה נכחו בדיון בפרשה חובקת עולם שבה המעורבים נאשמו כי הערימו על ארגון ישראלי למען ארד בניסיון לקבל כספים תמורת שיניו ועצמותיו של מי שהגדירו כנווט הישראלי. בנוסף, לפחות חלקם הואשמו בשיתוף פעולה עם ישראל ומנגנוני הביון שלה בהקשר זה. הם ניסו לעשות זאת מתוקף היותם של שלושה מהם בעבר מפקדי שטח במפלגה הסורית הלאומית הסוציאליסטית, בזמן מלחמת האזרחים בלבנון.
אותם שובים צעירים לקחו לדבריו את השבוי לעיירה דהור א-שוויר, וקונטאר אמר שאינו יכול לאשר שהשבוי היה במדי טיסה באותה העת. הוא אמר כי הורה לאנשיו להלביש את הגבר בבגדים נקיים. לדבריו, זמן קצר אחר כך, ולאחר שעזב, אמרו לו הגברים כי האסיר מת.
מהפרסומים בתקשורת הלבנונית לא ברור אם קונטאר הגיע בעצמו לעיירה אל-פרזל בבקעת הלבנון. אך הוא ביקש מהאנשים שתחקרו אותו כביכול לשים אותו אותו בתא המטען של האוטו ולהביא אותו לדהור א-שוויר בהר הלבנון. לדבריו, "לא ראיתי אותו מיידית, אלא ביום השני. הוא לבש בגדים רגילים, אך המצב שלו היה מעורר רחמים מרוב מכות שקיבל במהלך החקירה. הוא לא היה יכול לעמוד. ביקשתי מהצעירים שיספקו לו אוכל ושיאפשרו לו להתקלח כדי שניתן יהיה להשלים את החקירה". לדבריו, הוא יצא מהאזור ותוך פחות מ-48 שעות הצעירים שהיו תחת פיקודו הודיעו לו כי השבוי מת.
"הם אמרו לי שהוא נכנס להתקלח ונשאר שם הרבה זמן. כשהם רצו לבדוק אותו, הם מצאו אותו ללא רוח חיים", סיפר לבית הדין הצבאי. לטענת קונטאר, רק אחרי מותו הבין כי מדובר בנווט הישראלי השבוי. "ברור שהוא מת בגלל תשישות וברור שהוא היה נתון למכות ולעינויים, כי ככה מנהלים חקירה".
הוא המשיך לספר כי לאחר מכן ביקש לקבור את אותו שבוי, והוא נקבר ביער בולוניא באזור הר הלבנון. השופט שאל אותו אם לא חקר אותו טרם מותו והנאשם ענה בשלילה, אך לדבריו אחרי עשר שנים - כאשר התפרסמו תמונותיו של ארד בתקשורת - הם הבינו כביכול שזה הוא. לאחר מכן הוא חזר לאזור אל-פרזל ונפגש עם האדם שיצר עמו את הקשר הראשוני בנוגע לשבוי, עשר שנים קודם לכן, ואמר לו כי צריך להוציא את עצמותיו.
בעקבות זאת ביקש קונטאר, לדבריו, להיפגש עם מי שהיה נשיא לבנון, אמיל לחוד. בנקודה הזו עצר השופט את הדיון בטענה שהוזכר שמו של אחד מנשיאי המדינה ועל כן על הדיון להתקיים בדלתיים סגורות. דיון נוסף במשפט יתקיים ב-20 באפריל.
ארד נפל בשבי ב-16 באוקטובר 1986. בעת שהשתתף בתקיפת יעדי מחבלים מדרום לצידון נפגע מטוס הפנטום שבו שימש כנווט, כתוצאה מתקלה טכנית. הוא והטייס נטשו את המטוס בשטח לבנון. מסוק שנשלח לאיזור חילץ בקושי רב את טייס הפנטום, כאשר זה נתלה על מגלשי המסוק, אולם ארד נלכד בידי ארגון "אמל" השיעי ונלקח בשבי. לאחר נפילתו בשבי הועלה ארד לדרגת רב סרן.
הניסיונות לשחרר אותו באמצעות עסקה נכשלו, ובשנת 1988 הוא ככל הנראה הועבר מידיו של בכיר אמל, מוסטפה דיראני, לאיראן או לארגון שיעי אחר. עקבותיו של ארד נעלמו לחלוטין במאי 1988. בעבר נטען כי קיימת אפשרות שארד נרצח על ידי שוביו ב-3 במאי 1988, במהלך מבצע של סיירת צנחנים נגד חיזבאללה בכפר מיידון, או שנהרג כשניסה להימלט.
במהלך השבוע, לרגל יום השנה לחיסולו של בכיר חיזבאללה עימאד מורנייה, טענו בתקשורת המזוהה עם הארגון בלבנון כי מורנייה הקים צוות מיוחד בשנים 2006-2004 בניסיון לפתור את תעלומת ארד. לטענתם, הוא הצליח למצוא חלק מחפציו של נווט חיל האוויר, בהם המצנח, הנשק ופריטי לבוש. לפי ספא, באמצעות החפצים הללו ניהל חיזבאללה מו"מ מול ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
