שלומי שבת: "בקושי מתפרנסים פה. זה עצוב"
את שירו החדש, "נכנסת לי ללב", מקדיש שלומי שבת לנכדתו הטרייה. בגיל 60 הוא אמנם נהנה מהשנים המוצלחות בקריירה, אך מודה שגם הוא לא נטול דאגות - נוכח מצבם של האמנים המבוגרים בישראל. "הסוף לא נראה טוב", הוא אומר. האזינו
השיר החדש של שלומי שבת, "נכנסת לי לב", אולי נכתב על ידי טל שגב כשיר אהבה, אבל עבור הזמר המבצע אותו - מדובר גם בשיר שמתחבר לנכדה החדשה שלו. "באמת הנכדה המתוקה שלי גמרה לי את החיים. היא בת שמונה חודשים, מדהימה", הוא אומר, אבל ממהר לשמור על פרטיותה. "לפעמים זה מביך אותי שכל מיני אנשים מפרסמים תינוקות ואני אומר 'יא אללה, למה מעכשיו שהתינוק יסבול? תנו לו לסבול בגיל מאוחר יותר, למה עכשיו? אצלנו עושים את הדבר בצניעות ובשקט, לא עושים רעש".
שבת, שיחגוג בקיץ 61 שנים, לא דואג מהגיל ומחבק את הסבאות כפי שחיבק את האבהות בזמנו. אבל נוכח מקרים כמו זה של גבי שושן והדיון העכשווי על הרלוונטיות של אמנים מבוגרים והיחס אליהם מצד עולם התרבות והתקשורת - גם הוא חייב להודות שהעתיד לא נראה ורוד.
"אם אגיד לך שאני לא פוחד זה סתם יישמע כמו תשובה בשביל להראות שהכל בסדר", הוא אומר. "זה נורא עצוב. אני לא מדבר עכשיו עליי ספציפית, אבל זה נורא עצוב. זה לא ככה בשאר העולם. בארצות הברית, להבדיל אלף הבדלות, יש מלא תחנות רדיו של סיקסטיז, פיפטיז, אייטיז וסבנטיז. מי שרוצה - שומע את השירים של פעם. להגיד לך שאני פוחד? לא, אני לא פוחד, אבל אני גם רואה את המצב של הרבה זמרים מבוגרים, ולצערי הסוף נראה לא טוב".
נראה שבישראל עדיין לא הבנו איך להתייחס לאומנים הוותיקים שלנו.
"וזה לא מגיע לנו. אנחנו תורמים כל כך הרבה לחברה. עזוב את הפרנסה שלנו, אני מדבר גם מעבר לזה. הנתינה של אמנים, התנדבות, עצרות זיכרון. תמיד אתה רואה אמנים באים ומתנדבים באהבה כל כך גדולה ואנשים חושבים שזה קל. זה לא קל לנו לבוא לחדרי בתי חולים ולשיר עם גיטרה לילדים חולי סרטן או לחייל יפה פצוע וקטוע איברים. גם אנחנו צריכים את הכוחות. אבל אין מילה טובה כל כך על הדברים האלה. אף פעם לא התעכבו על זה, זה כאילו מובן מאליו. רק מגיע יום העצמאות וישר כותבים 'זה מרוויח מיליון שמונה מאות, ההוא מיליון שש מאות, זה מיליון תשע מאות'. ישר מסתכלים על מה מרוויחים הזמרים, אבל איפה כל השנה כפרה עליך? אנשים פה בקושי מתפרנסים, זה עצוב לאללה".
אחד הפתרונות ששרת התרבות הציעה הוא רדיו נוסטלגיה. זה פיתרון טוב?
"פה שאלת את השאלה הקשה. אני לא יודע אם זה יעבוד. יש לנו כאן נוער שלא כל כך מודע לעבר המוזיקלי של המדינה, אבל המדינה שלנו לא קיימת רק בשביל בני נוער. אבל אני בן אדם עם הרגליים על הקרקע. זה בסדר שלא ישמיעו את המוזיקה שלי, אם באמת אין למי. אולי זה קשה מה שאני אומר, אבל מי שלא מודע, לא מתחדש מוזיקלית ולא זורם עם הקדמה, משלם את המחיר באיזשהו שלב. זה לא נותן כלום שתהיה תחנת רדיו וישמיעו שיר שלי מלפני עשרים שנה, כמו 'בגלל הרוח'. אוקיי, אז השמיעו אותך פעם אחת. מה עכשיו? אתה צריך רצף כדי להפוך שיר ללהיט".
"נכנסת לי ללב"
מילים ולחן: טל שגב
ופתאום ברגע לא הרגשתי את עצמי
החיים איבדו כל צבע
הייתי לא אני
וכמעט שקעתי אבל את הארת מבט
הכאב שינה צורה ואותי עזב
פזמון:
נכנסת לי ללב ושום דבר כבר לא כואב
ויש אויר בחדרים
את מבטך אנ'לא עוזב
נכנסת לי ללב ושום דבר כבר לא כואב
ויש מקום לחיבוקים ולנשיקות איתך
רץ בתוך הגשם ונרטב באהבה
המילים שלך גורמות לי
לשנות את הגישה
מהכל הכל הקולה את לוגמת
והטוב אלי חוזר
אל הגוף הכל חודר
פזמון:
נכנסת לי ללב.....
