החלוצה: המאיירת הישראלית הראשונה
לכבוד מאה שנים להולדתה של האמנית פרידל שטרן, חלוצת תחום הקריקטורות בישראל, תערוכה חדשה במוזיאון הקומיקס בחולון מחזירה לתודעה את המייסדת הנשית שהציבור הישראלי כבר שכח
שטרן נחשבת כמי שהניחה את היסודות בתחום וכבעלת השפעה עצומה על טובי המאיירים הישראלים. היא נולדה ב-1917 בלייפציג ועלתה לבדה לישראל ב-1936 כחלק מהקבוצה היהודית של תנועת "הצופים" כדי לברוח מהאנטישמיות באירופה. תחילת דרכה המקצועית היתה כבר ב-1946, בה פרסמה לראשונה קריקטורות בעיתון "במחנה".
השנה מציינים במוזיאון עשור למותה של שטרן ו-100 שנים להולדתה, אבל הקשר ההדוק עם המוסד הזה נוצר, כמה מפתיע, עוד לפני שנוסד המוזיאון. "לפני 13 שנה, כשכתבה שטרן את צוואתה", מספרת גלית גאון, האוצרת הראשית של המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס, "היא ייסדה את התחרות הדו-שנתית וקבעה אותה במוזיאון שכלל עוד לא קם".
ההגדרות שלה לגבי הפרס היו יוצאות דופן. כך למשל יכולים להגיש מועמדות יוצרים מקצועיים וחובבים כאחד, מגיל 16 ומעלה; היצירות צריכות להיות לא פוליטיות, בניגוד לגישה הרווחת לגבי קריקטורות; ולצד בחירת הוועדה ישוכללו בחירות של הקהל הרחב, שיבחר את היצירות (בעילום שם) שנשלחו לתחרות על פי תערוכה שתוצג במקום". הגדרות אלו עודן תקפות.
לאורך הקריירה שלה – שכללה גם הוראה ועיצוב גרפי, היא בלטה בהיותה אישה במקצוע של גברים ובכך שהקריקטורות שלה היו לא פוליטיות, ועסקו בהווי הישראלי בנימה הומוריסטית הייחודית לה.
"שטרן היתה פמיניסטית בדרך שבה ציירה", מסבירה גאון. "היא בחרה שלא להתחתן והקדישה את חייה למקצוע, ומתוך כך עסקה בדיון של נשים עם עצמן, של יוצרות עם עצמן. ניתן למשל לראות קריקטורות שלה מציירת את עצמה מציירת. המקום שלה כאישה יוצרת בתוך הנרטיב ההיסטורי מאפשר דיון מעניין, כיוון שגם אם מוצגת ביקורת ניתן לראות שהיא עסקה במקצוע עם הרבה הומור עצמי ועם גישה חיובית כלפי העולם".
האם קריקטורות שעוסקות במצבן של נשים הן לא פוליטיות?
"מה ששטרן התרחקה ממנו כקריקטוריסטית היה הז'אנר של קריקטורות העוסקות בפוליטיקה מדינית. היא הפרידה בין פוליטיקה של ממשל לפוליטיקה חברתית. היום, כשהדיון על מעמד האישה מפותח יותר, ניתן לזהות אותו גם כעניין פוליטי, כמובן, אבל הכוונה של שטרן היתה להציג את המקום האוניברסאלי, האנושי והיוצר, ולא את האופן שבו הקריקטורה מתייחסת למציאות המדינית". "שטרן נעה בין רעיונות ומילים בקלות רבה ובהנאה עצומה", מוסיפה גאון, "והמפגשים הדו-שנתיים עם האוספים שלה הם תמיד הזדמנות להיזכר כמה יכולה להיות מצוינת קריקטורה למרות שהיא לא פוליטית".
מי למשל הושפע משטרן?
"מי שנחשבת לאחת הדוגמאות המשמעותיות ביותר היא המאיירת והקומיקסאית, דניאלה לונדון דקל. אבל אפשר לראות את המשך הקו האמנותי של שטרן גם אצל מישל קישקה, ניסים חזקיהו וצחי פרבר – כולם למדו אצלה. הם נושאים את הרוח ה'פרידלית' בלב שלהם, את העובדה שאתה יכול להרשות לעצמך ליהנות מעבודתך ויצירתך".
מה מייחד את יצירתה מלבד התכנים?
"היא נהנתה מהומור בכל רמות החיים. היא חשבה שהם יהיו טובים יותר לו נלמד לצחוק קצת, בעיקר על עצמנו. היכולת שלה להתבונן עלינו דרך משקפיים של עולה חדשה מאירופה, גם אחרי שגרה בארץ עשרות שנים, איפשרה לה לצייר אותנו באהבה רבה ועם סרקזם קל, נעים ומעורר הזדהות".
הספר "עלה תאנה" שיצרה שטרן עומד במרכז של התערוכה. דרכו מבקשת האוצרת ורד גנושקא לחשוף בפני המבקר את תהליכי המחשבה בעבודה עליו, הסקיצות שליוו את הכנתו והכריכות השונות שעיצבה עבורו.
מהי החשיבות שאת מוצאת בהצגת יצירות של שטרן?
"כל מה ששטרן עשתה, היא עשתה עם טביעת אצבע ייחודית ומובהקת. המוות, כמו החיים, היה מקור השראה נפלא עבורה, ובשבילנו – כל מקורות ההשראה הללו הותירו אוצר עצום של מחשבות מצוירות. אני בטוחה שכל אחד שיתוודע לעבודות שלה יתאהב, כמונו, ברעיונות ובסגנון שלה".
