דוקטור הגנה: לואי טאהא פורח בב"ש
הוא החל כחלוץ בליגות הנמוכות, שקל לפרוש ממשחק פעיל ונרשם ללימודי רפואה באוניברסיטה בירדן. רק בגיל 20 עבר לעמדת הבלם והעונה, אצל ברק בכר, הוא מקבל מקום של קבע בקבוצה הטובה בישראל בדרך הבטוחה לנבחרת
עם האצטדיון החדש, קהל האוהדים הנאמן והתקציב הגדול, סיפור ההצלחה של הפועל באר-שבע העונה הוא ממש לא סיפור סינדרלה. אבל אם תחפשו טוב בין השורות, תוכלו למצוא שחקן אחד שבהחלט עונה להגדרה הזו, וקוראים לו לואי טאהא. הבלם שהתחיל את הקריירה בליגה ב' טיפס שלב אחר שלב, ליגה אחרי ליגה, עד לליגה הבכירה ולקבוצה שמוליכה אותה, כיום הקבוצה הטובה בישראל. רק לפני מספר שנים הוא חשב לפרוש מכדורגל ונרשם ללימודי רפואה, אבל בחר להישאר והיום הוא כבר מוזכר כפוטנציאל לנבחרת הלאומית.
טאהא, הבכור מבין חמישה אחים ואחיות, נולד בעראבה שבגליל התחתון. פירוש השם לואי (Loai, ולא לואי, כמו שמות המלכים הצרפתיים) הוא "שור הבר" בערבית, ואפשר להגיד שהוא מסמל את סגנון המשחק הנוקשה שלו. את הקריירה הוא התחיל בבית-ספר לכדורגל בכרמיאל, ואחרי שהצטיין בטורניר אזורי קיבל הצעה לעבור להפועל חיפה והצטרף לקבוצת ילדים א'. כשהגיע לגיל נוער הוא החליט לעזוב, בעיקר משום שאביו, עבד טאהא, מורה למתמטיקה והאיש שארבע פעמים בשבוע עשה עם בנו את הדרך בת ה-40 הדקות למתחם האימונים בקריית-חיים, מונה למנהל תיכון אבן חלדון בעראבה ולא יכול היה להמשיך בנסיעות. מהפועל חיפה הוא עבר לקבוצת הנוער של בני סכנין, היישוב שצמוד לעראבה.
לפי אתר ההתאחדות לכדורגל, טאהא שותף ב-13 משחקים במדי סכנין לאורך עונת 2006/07, אבל האמת היא שהוא העביר שם רק שבועות בודדים ומשם עבר לקבוצת הבוגרים של מ.כ אחווה עראבה מליגה ב' צפון. עונה לאחר מכן הוא כבר היה רשום כשחקן בעראבה, שהחלה במסע מרשים אל הליגה הלאומית. טאהא בן ה-18 רצה דקות משחק ולכן עבר להפועל כרמיאל מאותה הליגה, שסיימה את העונה במקום ה-11. עונה לאחר מכן הוא חזר לעראבה, אז כבר בליגה א' צפון, ושותף במחצית ממשחקי הקבוצה שעלתה בסיומה לליגה הלאומית.
בליגה השנייה, אליה הגיע בגיל 20, נרשם אחד הרגעים המכריעים ביותר בקריירה של טאהא, אולי המכריע ביותר. לא הרבה יודעים, אבל עד לאותם ימים הוא בכלל שיחק כחלוץ. הנתונים הפיזיים המרשימים שלו איפשרו לו להטריד את בלמי היריבה, אך טור הכיבושים עמד על אפס. המאמן מומי זפרן לא ממש ספר אותו, ויש שיגידו די בצדק. טאהא הצעיר הבין לאן הולכת הקריירה שלו ואז הוא עשה מה שצעירים רבים מעראבה עושים: נרשם ללימודי רפואה באוניברסיטה בירדן. היום, שבע שנים אחרי, הוא כבר היה אמור להיות ד"ר טאהא, אז איך זה שהוא עדיין כדורגלן?
"גם אצלנו כל אבא ואמא חולמים שהילד שלהם יהיה רופא, ועראבה זה היישוב שמוציא הכי הרבה רופאים ביחס לאוכלוסייה", מסביר האב, עבד טאהא. "גם אני הייתי כדורגלן חובב, ואז אבא שלי אמר לי שאני חייב ללכת ללמוד. הפסקתי עם הכדורגל והפכתי למורה. כך היה גם עם לואי. ראיתי כמה הוא מוכשר וכמה יש לו כוח רצון להצליח בכדורגל. סבא שלו היה אומר לו: 'משוגע. אתה רץ אחרי גומי. לך תלמד רפואה'. אחרי שהוא נרשם לאוניברסיטה אמרתי לו: 'ללמוד תמיד תוכל. תן לכדורגל עוד צ'אנס, עוד שנתיים. אם לא יסתדר, לך תלמד רפואה". בדיוק אז הגיע אייל לחמן במקומו של מומי זפרן, ושינה הכל.
לחמן ראה את הנתונים הפיזיים של לואי, הבין שחלוץ רציני כבר לא ייצא ממנו, אבל חשב ששווה לנסות אותו כבלם. וזה תפס. בחצי השני של העונה טאהא פתאום ראה דשא והפך לשחקן הרכב במרכז ההגנה. יחד איתו היו בקבוצה גם הבלם אלון זיו והקשר חיים סילבס, שעוד יפגשו בו בהמשך הקריירה. "ראיתי בו הרבה איכות מעבר לכדורגל", סיפר לחמן. "הוא מלומד, מחונך ומודרני מאוד. אני החלטתי לקחת אותו לכל מקום שאלך, אבל לשמחתי גם אחרים גילו אותו. יחסית לגובה האדיר שלו הוא מטפל יפה מאוד בכדור. יש לו קור רוח אדיר, יש לו ביטחון עצמי גבוה, הוא מאוד סומך על עצמו וזה מאוד בולט. כל שחקן מאמין בעצמו ורוצה תמיד לשחק. אצלו הרצון הזה בולט יותר, אבל זה לא יבוא לידי ביטוי בבעיות".
אחרי חצי העונה המוצלחת בעראבה, לחמן המליץ למ.ס אשדוד לשים עין על טאהא, והוא הוזמן לשבוע מבחנים, לאחריו הוחתם בקבוצה שהייתה בזמנו חממה לצעירים בליגת-העל. המאמן דאז ג'ון גרגורי לא נתן לבלם הצעיר מקום בהרכב ובחלון ההעברות של חודש ינואר 2011 הוא הושאל להפועל כפר-סבא, אז בליגה הלאומית. המאמן תומר קשטן דווקא כן התרשם ונתן לו קרדיט, כפ"ס החמיצה את העלייה לליגת העל דרך המקום השני ונכשלה במבחנים נגד הפועל פתח-תקווה. בעונה שלאחר מכן טאהא מצא את עצמו במכבי אום אל פאחם, איתה סיים את העונה במקום העשירי בלאומית.
בעונת 2012/13 החלה הפריצה הגדולה שלו, כשתומר קשטן החליט להחתים אותו בהפועל רעננה וכרטיס השחקן שלו עבר מאשדוד לקבוצה מהשרון. ההתחלה ברעננה לא הייתה קלה. אלון זיו, היום עוזר המאמן ברעננה ובזמנו בלם הקבוצה, מספר: "בתחילת העונה לואי לא שיחק הרבה. כבר היו דיבורים שאולי כדאי לו לעזוב למקום אחר בו הוא יוכל לשחק יותר, אבל הוא החליט שהוא לא מוותר. הוא נלחם על המקום שלו ונשאר. זה היה באמת ראוי להערכה. לאחר תקופה קצרה זה גם השתלם לו. הוא הפך לשחקן הרכב והיה חלק מרכזי בעלייה שלנו לליגת העל, במשחק העלייה הוא גם כבש שער".
העלייה עם רעננה העניקה לו גם הזדמנות רצינית להראות את יכולתו בליגת העל והוא לקח אותה בשתי ידיים. המאמן מנחם קורצקי, שהחליף לקראת סיום העונה הקודמת את קשטן, האמין בו גם בליגה הבכירה ונתן לו את המושכות במרכז ההגנה ליד יניב לביא הוותיק. טאהא הציג יכולת גבוהה, אבל בדיוק כשהכל התחבר הוא נכנע לפציעה טורדנית במפשעה והחמיץ את כל החצי השני של העונה. כשהחלים, זכרו לו ברעננה חסד נעורים ואת העונה שעברה הוא שוב פתח כשחקן הרכב, אז גם התחילו לשים עליו עין במקומות אחרים. "נתונים פיזיים תמיד היו לו, אבל הוא שיפר את היכולת שלו לשחק כחלק מהגנה", מספר זיו שמכיר אותו מהתקופות המשותפות בעראבה וברעננה.
אחד המשחקים הטובים של רעננה בעונה שעברה היה במחזור ה-17, בו היא הנחילה להפועל באר-שבע את ההפסד היחיד שלה בווסרמיל בכל העונה. כמו בכל המשחקים שלה נגד באר-שבע, גם במשחק הזה הצטיין טוני ווקאמה, אבל גם מרכז ההגנה בראשותם של לביא וטאהא היה מצוין. בדיוק באותו הזמן נתקעו האדומים מהדרום ללא בלם ישראלי מחליף לוויליאם סוארז וטומיסלב פאיוביץ'. טאהא היווה אופציה מצוינת, והיכולת שלו בניצחון בווסרמיל נתנה את החותמת הסופית לכך לאנשי ב"ש. אלונה ברקת שלפה צ'ק על סך 500 אלף ש"ח וטאהא הפך לרכש היחיד שלה באותו חלון. הוא נכנס מהר מאוד לעניינים וכשנדרש להחליף את פאיוביץ' או סוארס עשה זאת בהצלחה רבה.
גם העונה הוא נחשב לבלם השלישי בהיררכיה אחרי סוארז ושיר צדק. בחודש וחצי האחרונים הוא נדרש להחליף את הברזילאי ועושה זאת בהצלחה. כל כך בהצלחה, עד כדי כך שהמאמן ברק בכר לא מיהר להחזיר את סוארז להרכב במשחקי הליגה האחרונים, למרות שהוא החלים לחלוטין כבר לפני יותר משבועיים. יכול להיות שהערב (ב', 20:55) נגד בני-יהודה סוארז כבר יחזור להרכב על חשבונו של טאהא, אך בסגל עמוס הכוכבים של באר-שבע העונה, טאהא כבר הוכיח שהוא יכול להתמודד כשווה בין שווים.
לחמן מוסיף: "לואי הוא לא הראשון שמגיע משום מקום ומצליח ברמות הכי גבוהות בארץ. לפניו עשו את זה מהראן ראדי, ברק בדש ועומר אצילי. השחקנים הבולטים הם לא הכי מוכשרים, אלא אלה שבנויים חזק באופי שלהם. בקבוצת כדורגל יש חמישים משחקים בעונה, וכל קבוצה חייבת שלושה בלמים ברמה גבוהה. לבאר-שבע יש היום שלושה בלמים בכירים כמו שחייב להיות בכל קבוצה בריאה. שיר צדק הוא שחקן עם רגל שמאל, שזה נדיר לבלם. יש לו טכניקה וראיית משחק. וויליאם סוארז נותן אתלטיות ורב גוניות. לואי זה הנוכחות והגובה".
האם היכולת הגבוהה שלו הופכת אותו למועמד ראוי להיות בסגל נבחרת ישראל? לחמן: "אם לואי ייקח אליפות וישחק כל משחק 90 דקות, אז למה שהוא לא יהיה בנבחרת? אני חושב שהסגל צריך להיות בנוי על הדור הבא: רועי קהת, עומר אצילי, דן איינבינדר, ולואי הוא אחד מהם". אלון זיו יותר נחרץ: "לואי התחיל את העונה בב"ש כבלם רביעי, אם לוקחים בחשבון את מתן אוחיון. הוא המשיך להאמין בעצמו והפך לשחקן הרכב. השלב הבא בהתקדמות שלו זה להיות בנבחרת. הוא שווה את זה. הוא צבר העונה ניסיון במעמדים גדולים בליגת העל ובהתמודדות עם לחץ ותקשורת".
לפנייה לכתב/ת 
