Ibeyi בהופעה: צמד קטן, פשוט ומתוחכם
הופעתן של צמד התאומות Ibeyi בבארבי היתה המחשה לפשטות, לדיוק ולמינימליזם, החומרים מהם עשוי הפופ העכשווי. כשהן חמושות בלא יותר מהאחת והשנייה, הצליחו האחיות מפריז לרגש, להקסים ולהחזיק קהל שבוי במשך ערב שלם. זה בדיוק הזמן לראות אותן, רגע לפני שיהפכו לסנסציה
מדהים כמה אפשר לעשות עם כל כך מעט. לא שההופעה של צמד התאומות הקובניות מפריז Ibeyi אמש (ב') בבארבי הייתה מעט, כמו שהיא הייתה המחשה נהדרת לכוחה של פשטות. כשהן חמושות בלא יותר מזו וזו (ווידאו ארט לא מרשים ומעט מיותר, אבל זה כבר סיפור אחר) הצליחו נעמי דיאז וליסה קיינדה, זוג אחיות בנות 21, להחזיק קהל במשך למעלה משעה. לא משימה פשוטה כשבאמתחתך בסך הכל אלבום אחד ולא יותר משניים-שלושה להיטים.
וגם אלו, באופן מעניין, לא נתנו את הטון לערב כולו. "River" ו-"Ghosts", יקירי הרדיו, אמנם היו שם כמובן, אך לא היוו בהכרח שיאים בודדים. זוהי גדולתן של הבנות כבר בשלב הראשוני של הקריירה שלהן: חוסר הרצון להישען על המוכר כדי להחזיק מופע במשך ערב שלם. האחיות Ibey לא היו זקוקות להרבה ועשו את המיטב מצליל קולן המתוק, נוכחות בימתית מרשימה ובעיקר הבנה של האופן שבו מוזיקה עכשווית נצרכת.
כותב שורות אלו יהיה הראשון להודות שלא בהכרח מדובר בכוס התה שלו. הוא, מבחינתנו, חובב עושר צלילי של שכבות על שכבות, ולמינימליזם הזה הוא ניגש בחשדנות. אבל Ibeyi שייכות לדור אחר. דור שעבורו "פחות זה יותר" שאימץ את גישת הפשטות גם במוזיקה. רעיונית, צלילית, הוא מתוחכם יותר, ועל כן לא זקוק – ולא רוצה להאכיל אתכם בכפית. גם קטעי הקישור שבין שיר לשיר לא היו ארוכים ופרטניים מדי, כמעט מרומזים – תוצר שילוב בין אופיין הצנוע של המוזיקאיות שעל הבמה, והעובדה הפשוטה כי לא על כל דבר חייבים להרחיב.
"בדיוק רבנו עם אמא שלנו, כי, כמובן, היא אמא שלנו. היא נמצאת כאן בקהל", הן אומרות לפני "Mama Says", מזכירות לרגע שהן בסופו של דבר לא יותר משתי אחיות בתחילת שנות העשרים לחייהן. את "Singles" הן מקדישות באופן מתבקש לכל הרווקים בקהל, כשאיש הצוות שהביאו עמן מוסר ד"ש גם לסינגליות. "Yanira" הוא שמה של אחותן הגדולה, והן מקדישות שיר בשם זה, נו, הבנתם את הרעיון.
במקור היו מתוכנות להופיע כאן האחיות בנובמבר, אלא שמחלה של אחת מהן גרמה לדחייה. כמקובל במחוזותינו, דבר הביטול הוליד שמועות על החרמה ומעורבותן של תנועות כמו ה-BDS בהחלטה. אלו ותומכיהן אכן גם ניסו להשפיע על התאומות לא לקיים את ההופעות, שנקבעו למועד מאוחר יותר. אבל כשמביטים בהן על הבמה, לא קשה במיוחד להבין שהן לא מונעות על ידי שיקולי פוליטיקה ארצית.
עוד ביקורות הופעות במדור המוזיקה של ynet:
פסטיבל ג'אז חורף: עושה נעים באוזן
אלפאוויל בישראל: כבר לא צעירים לנצח
שון פול: כמה כבר ניתן להזיז את הישבן?
לא הפוליטיקה של הצלילים היא שמנחה את Ibeyi - צמד, קטן, חכם ומתוחכם, שספק אם בכלל רוצה לקחת חלק בטירוף הזה שמסביבנו. ספק אם הוא בכלל מבין אותו, ובשלב זה הוא אפילו לא מתיימר לעשות כן.
התאומות מפריז הגיעו לבארבי רגע לפני שהן מתפוצצות והופכות לסנסציית פופ עולמי. כזו שמעדיפה להתאים עצמה למצעדי פזמונים במקום לעצב אותם, ועוד טרם אימצה לעצמה שלל אינטרסים ואג'נדות "מחייבות". Ibeyi הופיעו (ומופיעות גם הערב, ג') בישראל כשהן בוסריות, טבעיות, חפות ממניירות או חשיבות עצמית. במובנים מסוימים, זה בדיוק הזמן הנכון לראות אותן.
