ניצול טרבלינקה: "חתכתי את הגדר ורצתי שעות"
מיכאל ליזרוביץ, בן 89 מחיפה, ברח ממחנה ההשמדה לפני המרד. לאחר מות "העד האחרון" שמואל וילנברג, נחשף סיפורו: "לא רציתי למות בקרמטוריום. כשהקאפו אמר לי 'מחר אתה הולך', החלטתי לברוח"
שבוע לאחר מותו של "העד האחרון מטרבלינקה", שמואל וילנברג ז"ל, מתגלה סיפורו המרתק של ניצול אחר ממחנה ההשמדה שהצליח לשרוד את התופת ולהישאר בחיים. "לא רציתי למות בקרמטוריום, אז תכננתי שיירו לי בראש", משחזר מיכאל ליזרוביץ, היום בן 89. "לקחתי פלאייר, ובחסות הגשם והחושך רצתי לכיוון הגדר החשמלית. להפתעתי הצלחתי לברוח בחיים".
בניגוד לווילנברג, שנחשב לניצול האחרון מבין היהודים שברחו מטרבלינקה במהלך המרד שהיה במחנה, ליזרוביץ היה בין אלה שהצליחו לברוח מטרבלינקה עוד קודם לכן, באופן עצמאי וללא קשר למרד. על פי רישומי "יד ושם", ישנם עוד ניצולים מהמחנה שנותרו בחיים, אחד מהם מתגורר בארה"ב ואחר בשבדיה.
מותו של שמואל וילנברג, שכונה "השורד האחרון מטרבלינקה" הציף מחדש את סיפורו של ליזרוביץ, תושב חיפה. בני משפחתו חשו כל השנים שסיפור גבורתו של מייסד משפחתם זכה להתעלמות וביקשו לתקן עוולה היסטורית. "שמואל וילנברג ז"ל היה כנראה הניצול האחרון מחברי המרד שהצליחו לברוח, אבל סבי הצליח לברוח מהמחנה לבד", הסבירה נכדתו יפעת שאול בת ה-27. "חשוב לנו מאוד שהסיפור של סבא יסופר. כבר בשנה שעברה פניתי ל-'יד ושם' וניסיתי לקדם את זה, אבל כנראה שהעדות של סבי נפלה בין הכיסאות".
בשנת 1942, לאחר תפילת יום הכיפורים בבית הכנסת, רוכזו יהודי צ'נסטוחובה בכיכר העיר. ליזרוביץ, שהיה אז רק בן 13, הבין שככל הנראה מדובר בסלקציה האחרונה לטרבלינקה ובסופה ככל הנראה לא יהיה בן החיים. "אמא נפרדה מאיתנו ואמרה שהיא מקווה שאחרי המלחמה עוד נפגש כולנו", סיפר. "חשבנו בהתחלה שהולכים לעבוד, למרות שכבר הגיעו שמועות שמי שנכנס לטרבלינקה לא יוצא משם".
לאחר יומיים ברכבת, הגיע לטרבלינקה, ושם בזכות אלבום בולים קטן שנשא בכיסו נשלח לעבוד ברישום של פריטים שהוצאו מתרמילי היהודים שהגיעו למחנה. "התפקיד שלי היה למיין את הדברים לערימות. הייתה ערימה ענקית של שעונים, נעליים, משקפיים ועוד. כששמעתי זעקות של נשים מהקרמטוריום, ואחרי זה דממה מוחלטת, ידעתי ששם גומרים אותן".
הגשם הכבד, הוביל לכך שבמחנה שרר חושך כבד. לאחר ריצה לכיוון הגדר החשמלית, מצא עצמו ליזרוביץ מתחת למגדל השמירה כשהוא בחיים. "חתכתי את גדר התיל עם הפלאייר, ומיד זינקתי החוצה. הכובע שלי עם הכסף נתקע בגדר, אבל לא היה אכפת לי והמשכתי לרוץ. אחרי כמה שעות של ריצה הסתבר לי שרצתי לכיוון לא נכון, והייתי במרחק של רק שני קילומטרים מהמחנה".
לאחר הבריחה התחבא ליזרוביץ בכפר סמוך, ובעזרת פולנים הצליח לרכוש כרטיס לרכבת לוורשה. משם הוא לקח רכבת לעיירה צ'נסטוחובה, שם התחבא עד לסיום המלחמה.
לארץ עלה ליזרוביץ בשנת 1946, והכיר את יהודית שהפכה לאשתו. הם קבעו את משכנם בעיר חיפה והולידו את דור ההמשך שכולל שני ילדים, שישה נכדים ונינים.
לפנייה לכתב/ת 
