למחות או לא להיות / מליניאק ברביעי
האוהדים בכל הענפים הפכו למתוחכמים וכך גם המחאה שלהם. הנהלות שיתעלמו מהם ימצאו את עצמן מול הקיצוניים שבטריבונה
לא הבנתי בשביל מה התמרונים, הרי מספיק לא לעודד ולמחות בשקט. הרעיון הוא להפגין שליטה בקהל, כי ככל שההפקה מסובכת זה מוכיח שהאוהדים מאורגנים יותר והשביתה רצינית יותר. אם לא ידברו איתנו, ננקוט אמצעים. אילו אמצעים? לאוהדים אמיתיים אין הרבה כלים למחאה. הם יעשו רעש ויקנו את המנויים, אבל חשוב שמנהלים ובעלי קבוצות יבינו, שאוהד מודל 2016 שונה מאוהד של לפני ארבע שנים.
הטכנולוגיה שינתה את כללי המשחק. בלוב ובמצרים ניצלו את הפייסבוק בשביל לחולל הפיכות. בישראל משתמשים בוואטסאפ כדי לארגן אסיפת הורים בגן. אוהדים בכל העולם משתמשים בטכנולוגיה כדי לארגן מחאה נגד הנהלות המועדונים. זה משאיר את המנהלים ובעלי הקבוצות מבולבלים. מאיפה צצו לנו פתאום החוצפנים?
האוהד החדש לא מצוי בכיסו של אף אחד. הוא מרגיש שהקבוצה שייכת לו לא פחות מאשר לבעלים, הוא לא מוכן לקנות כרטיס בכל מחיר. יש לו יכולת להתארגן ולהכריז על סנקציות. יש לו דרישות, אבל אין לו חובות חוץ מרכישת כרטיס. האוהד האנונימי מצוי בעמדת יתרון על הבעלים שהוא גלוי וחשוף.
בעלי הבית הפכו למטרה
מחאת אוהדים זה לא סיפור שהתחיל אתמול. כשאוהדי הפועל ת"א ניהלו קמפיין לגירוש אלי טביב, ישבתי בשער 1 בבלומפילד ואחד האדומים ביציע שאל אותי: "איזה שיר אתה רוצה שישירו עכשיו בשער 7 ממול?". אמרתי לו שיפסיק לבלבל את המוח וניפנפתי אותו. תוך כמה שניות והודעת טקסט אחת, כל הטריבונה ממול קפצה ושרה.
לא חסרות דוגמאות לאוהדים שגירשו מאמן, שחקנים, וגם את בעל הקבוצה. אבל מחאה גורפת מאורגנת של אוהדי כל קבוצות הכדורגל בישראל, החלה רק בעונה שעברה. הם הצליחו להוריד את מחירי הכרטיסים במשחקים סטנדרטיים ל־50 שקל.
זו לא המצאה ישראלית מקורית. אוהדי מנצ'סטר יונייטד מפגינים קבוע נגד בעלי הקבוצה האחים גלייזר. חברי מועדון ברצלונה הדיחו בבחירות את ז'ואן לאפורטה. בגרמניה האוהדים מנהלים מאבק בבעלי הקבוצות, שהוציאו לא מזמן תקנות חדשות נגד אלימות במגרשים. 55 אלף איש ישבו בדממה במשחק של המבורג בדיסלדורף. האוהדים בגרמניה לא מתנגדים למאבק באלימות, אבל מוחים נגד פוליטיקאים שתופסים טרמפ על הפופולריות של הכדורגל כדי לקדם את עצמם. נשמע מוכר?
לכל קבוצה יש יותר מחוג אוהדים אחד, לכן קשה להגיע איתם להסכמות. תמיד יהיה מי שישבור שביתה ויקצין את דרישותיו. כל אחד יכול לקנות כרטיס ולקלל את המאמן והשחקנים, אבל בשנים האחרונות גם בעלי הבית הפכו למטרה. האוהדים דורשים מהם להחתים שחקנים, לפטר מאמן, להוריד או לא להעלות את מחירי הכרטיסים והמנויים. בסוף בעלי הקבוצות הם שחותמים על חוזים וערבויות, ולאוהדים אין שום מחויבות.
הגיע הזמן להשלים עם קיומה של הבעיה – זה שלב ראשון בפתרון. מי שלא רואה את האוהדים ממטר ויתעלם מהם, ימצא את עצמו מול הקיצוניים שביניהם. ההוראה של דייויד פדרמן לשחקנים לא לעלות ליציעים לחגוג עם האוהדים בתום משחק גמר הגביע פתחה איתם חשבון. יחסית לקבוצות אחרות הבעיה במכבי ת"א היא עדיין מינורית, כי הגרעין הקשה קונה את המנויים היקרים ולא שותף למחאה וגם לא לעידוד. את הרעש במנורה מבטחים ימשיך לעשות הסינטיסייזר, שמרעיש עולמות גם אם האולם יהיה ריק.
את הרעש בארנה, בחולון ובהיכל שלמה, עושים אלפי נערים, וההנהלות דואגות לשמור איתם על קשר.
בהפועל ת"א יש בעיה כי זו קבוצת אוהדים וקשה להרגיע אנשים שקנו כרטיסים, גם כאשר הם גורמים למועדון נזקים. אמיר כבירי יכול להכחיש, אבל הוא ויתר על אלישע לוי וגילי ורמוט בלחץ האוהדים, וגם ההחלטה לשלם מיליון יורו עבור בן רייכרט היא החלטה של אוהד. אשר אלון לא פחות אוהד מכבירי, ומגיע עם רעננה להישג הרבה יותר טוב בשליש תקציב מהפועל ת"א, כי הוא לא צריך להתחשב בגחמות של קומץ אוהדים.
אוהדים הם לא בעיה אלא ברכה, בתנאי שהם לא חוצים קווים אדומים. זכותם לדעת למה הם צריכים לשלם יותר על טעויות של בעלי הקבוצה, אבל האמת שהניזוקים הראשונים הם הבעלים שצריכים לסגור את המינוס בבנק. נכון שאף אוהד מכבי ת"א לא קיבל החזר כספי על הכישלון ביורוליג, אבל הם גם לא נדרשו לשלם תוספת אחרי הזכייה בגביע אירופה.
בכסף מיותר עושים שטויות
כסף חשוב, אבל לפני שמעלים מחירי מנויים, צריך לבדוק אם אפשר לעשות יותר בתקציב הקיים. בניגוד למה שמקובל לחשוב, הבעיה של מכבי ת"א היא לא מחסור בכסף אלא עודף. אם למכבי ת"א היה פחות כסף, היא לא הייתה מנחיתה פה רכבת אווירית של שחקנים, שפעם לא היו חולמים ללבוש את הגופייה הצהובה.
כשאין כסף לא מחתימים שחקנים שלא חייבים (דגן יבזורי). לא כל מנהל מחתים שחקנים שהוא חושב לראויים, לא מחתימים שחקנים שאינם בריאים במאה אחוז (ויטור פבראני, בראיין רנדל, דווין סמית'), לא מביאים שחקנים למבחן לשבועיים (סדריק סימונס), לא מבזבזים דקות משחק והרבה כסף על פיתוח דראגן בנדר (מספיק לחתום איתו על חוזה, ולהשאיר אותו להתפתח עם מאמנים יוגוסלביים בקבוצה אדריאטית). קורה שטועים, מה שמרגיז את האוהדים שאת החשבון מגישים להם. אוהדים הם לא שותפים.
הבעיה של מכבי ת"א בכדורסל והפועל ת"א בכדורגל היא שיש להם יותר מדי כסף. בכסף מיותר עושים שטויות. מבזבזים ומכניסים את המערכת ללחץ, מייצרים אצל האוהדים ציפיות ואחר כך מאכזבים אותם. תודה לאל שכסף לא מבטיח הישגים בספורט, בדרך כלל זה עובד הפוך. קבוצות שהולכות בגדול מצליחות בקטן, למשל, הפועל ת"א ומכבי חיפה בכדורגל. קבוצות שהולכות בקטן מצליחות בגדול, לדוגמה: מכבי חיפה, אשדוד, נהריה, הרצליה בכדורסל, רעננה בכדורגל. אז למה קבוצות הולכות בגדול "על בטוח"? כי, כמו שאמרו הגששים ב"שוק הספרים", זה זול מדי בשביל מתנה.
לפנייה לכתב/ת 
