חכמים על חזקים / "הכל מקצועי"
למה בית"ר ירושלים טובה יותר דווקא מול קבוצות הצמרת, למה קלטינס הוא הבורג המרכזי בקישור, ומה בכל זאת חסר כדי לזכות באליפות. אורי קופר על העונה המדהימה של הקבוצה מהבירה
נגד מי יותר פשוט לשחק כדורגל? מול יריבה שנמצאת בצמרת, שיש לה שחקנים טובים יותר ושמסובך להכניע אותה; או מול קבוצה קטנה, שרק רוצה להישאר בליגה ושהפרש השערים שלה הוא מינוס הרבה?
התשובה, לפחות עבור רוב אוהדי הכדורגל בעולם, ברורה: יריבה חלשה היא קלה יותר לפיצוח, הרי יש סיבה לכך שהיא נמצאת איפה שהיא נמצאת בטבלה. אבל המציאות הזו אינה הסיפור של בית"ר ירושלים מודל 2015/16, שמעדיפה אתגרים ומרגישה הרבה יותר נוח דווקא מול הקבוצות המצליחות של הליגה, והדבר קשור ישירות לסגנון המשחק שלה.
התוצאות שמשיגה העונה בית"ר הן לא פחות ממופלאות. כשהיא פוגשת את הקבוצות מהחלק העליון של הטבלה בית"ר מצליחה יותר, הרבה יותר. שימו לב לטבלה המצורפת: נגד הקבוצות הטובות של הליגה בית"ר השיגה יותר נקודות, יותר ניצחונות והרבה יותר שערים מאשר במשחקים שלה מול קבוצות החצי התחתון. אנחנו לא בתחילת העונה, הליגה הסדירה על סף סיום, והמספרים לא יתיישרו. מדובר בנתון נדיר: בית"ר מצליחה יותר כשקשה. חכמה על חזקים.
העובדה הזו לא באה להוריד ממה שבית"ר משיגה העונה, הרי בקיץ אף אחד לא חשב שהיא תהיה יותר קרובה למכבי ת"א מאשר לפלייאוף התחתון, אלא להסביר איך סלובודן דראפיץ', לדעת רבים מאמן העונה, הצליח לפתח בקבוצה סגנון שמביא תוצאות שלא חשבנו שנראה ממנה. בשבוע שעבר, לאחר השלישייה לרשת של מכבי חיפה, השווה דראפיץ' את בית"ר ללסטר ולאתלטיקו מדריד, ואכן, הקבוצה שלו מרגישה הרבה יותר בנוח כשהיא משתמשת בעקרונות המשחק של השתיים האלה.
הקו המחבר בין לסטר ואתלטיקו הוא ריצה בצמרת למרות שהן מחזיקות בכדור בממוצע פחות מהיריבות. גם בית"ר טובה יותר כשהיא נותנת ליריב לשלוט ואז מנצלת את השחקנים המהירים בהתקפה כדי לצאת בזריזות קדימה. שימו לב, בניצחונות של בית"ר היא מחזיקה בכדור רק 48 אחוז מהזמן. במשחקים שבהם היא אינה מצליחה לנצח המספר מזנק משמעותית – יותר מ-55 אחוז.
זה ההסבר הפשוט לכך שבית"ר מצליחה יותר מול קבוצות החלק העליון של הטבלה.
האיכות של רוב שחקני ההתקפה שלה – ניקיטה רוקאביציה, לידור כהן וגם איתי שכטר וארסניו ולפורט שהצטרפו לאחרונה – באה לידי ביטוי כשיש שטח לרוץ אליו. כשקבוצות תוקפות את בית"ר ומחזיקות הרבה בכדור, היא מנצלת את השטחים הפתוחים הנוצרים בהגנת היריב ועוקצת. קצת כמו אתלטיקו, בעיקר כמו לסטר.
משולש הזהב
רוקאביציה ושחקני ההתקפה המהירים האחרים מקבלים את הקרדיט על יישום סגנון המשחק, אבל מי שאחראים לו על המגרש הם קודם כל הקשרים – דוד קלטינס, קלאודמיר ודן איינבינדר. משולש הזהב הזה שונה מאוד מזה של מכבי ת"א או לבאר-שבע. השלישייה אוגו-הובאן-ראדי של המוליכה מחזיקה הרבה בכדור ומחלקת 162 מסירות למשחק. אלברמן-איגיבור-מדוניאנין של מכבי רושמת 199 מסירות בערב. והטריו של בית"ר? רק 120.
אבל כמות המסירות לא מספרת הכל. אם מסתכלים על סוגן, התמונה אפילו מתחדדת. קצת יותר מרבע מהמסירות של באר-שבע ומכבי ת"א הן לאחור או לצדדים. בבית"ר, לעומת זאת, פחות מ-20 אחוז מהמסירות הן לא קדימה. בניגוד לקבוצות הצמרת האחרות, תפקיד הקשרים בבית"ר הוא לעזור בהגנה ולאחר השתלטות על כדור לנסות להוציאו להתקפה במהירות.
קלאודמיר ואיינבינדר עושים את זה מצוין, אבל מי שמתאים לסגנון יותר מכל הוא קלטינס. בגיל 20, ובעונתו הראשונה בליגת העל, קלטינס הפך להיות כל מה שדראפיץ' חיפש, חתיכת הפאזל המושלמת לסגנון שבנה. שימו לב לטבלת מלך החטיפות של הליגה: קלטינס חוטף למעלה מתשע פעמים בממוצע למשחק, במקום הראשון ובהפרש לא קטן מזה שמגיע אחריו, חסוס רואדה, עוד שחקן של בית"ר. ובכלל, אם מסתכלים רק על העמדה הספיציפית שלו, קשר אחורי, לקלטינס יש חטיפה וחצי יותר מאשר לבא אחריו ברשימה, נטע לביא ממכבי חיפה, ו-2.5 חטיפות יותר מהשלישי ברשימה, ג'ון אוגו.
שחקן קישור שחוטף הוא מסוכן יותר מבלם, כיוון שמיקומו במגרש גבוה יותר והדרך לשער היריב קצרה יותר. לחטיפה יש גם יתרון גדול על פני ניצחון בתאקל כיוון שהשחקן משיג את הכדור כשהוא בדרך ליריב ומגיע אליו עם הפנים לשער. כך הוא יכול לשחרר מסירה מהירה לשחקני ההתקפה, וזה בדיוק מה שקלטינס עושה, כמו שראינו למשל מול עכו ומכבי חיפה.
משחקי השף
הסגנון של בית"ר יכול להיות מהנה לצפייה – משחק מהיר, ללא התמזמזות יתרה עם הכדור – אבל לא בכל שבוע דראפיץ' פוגש יריבה שיוצאת קדימה ומאפשרת לשחק. בהרבה משחקים מול קבוצות תחתית שמצופפות ומוותרות על שליטה בכדור, לבית"ר יש קשיים. מול קבוצות מתגוננות צריכים להיות סבלניים, לשלוט בהנעת הכדור ולקבל מכמה שחקנים רגעי יצירתיות שמאפשרים לפרוץ שטח צפוף. בתחום הזה בית"ר פחות טובה, והדבר מתבטא בתוצאות. מול קבוצות מתגוננות, ובניגוד למשחקים האחרים, בית"ר תלויה כמעט אך ורק באיש אחד, וקוראים לו עומר אצילי.
מול עכו רשם אצילי את הבישול התשיעי שלו העונה, הכי הרבה בליגה. הוא מהיר, מתאים לסגנון המשחק המדובר של בית"ר, מתוחכם, יכול לשחק בצפיפות בשטח קטן ולתת את המסירה המפתיעה שתשבור את הבונקר. בכלל, הוא אחד הכישרונות הכי גדולים שיש כאן.
נגענו בתוצאות של בית"ר מול קבוצות החלק התחתון, אז שימו לב איך הן מתפלגות לפי מה שעושה אצילי. בשישה משחקים מול קבוצות התחתית אצילי כבש או בישל, ובית"ר השיגה 16 נקודות מ-18 אפשריות.
בששת המשחקים בהם לא רשם תפוקה התקפית, בית"ר השיגה ארבעה תיקו והפסידה פעמיים. פער בלתי נתפס.
לאחרונה עלתה השאלה מה חסר לבית"ר כדי להתמודד בשנה הבאה גם על תואר. אין ספק שדראפיץ' חייב להישאר ולהמשיך באותה דרך. בנוסף, ברור שהיא זקוקה לעוד שחקן יצירתי, שגם יהיה מסוגל להרים את הקבוצה כשאצילי לא עושה זאת וגם ייתן אפשרות לשנות מערך לכזה שמתאים להתמודדות מול הגנה מעובה.
אתלטיקו שדראפיץ' דיבר עליה כבר זכתה באליפות מפתיעה לא מזמן, לסטר נמצאת אולי בדרך לאליפות כזו. בית"ר עדיין לא שם. היא זקוקה לעוד איזה אצילי שיעזור לה להיות חכמה גם על חלשים.
לפנייה לכתב/ת 
