אם לילדת אומנה: "מעולם לא ויתרתי על בתי"

כששמעתי על חוק האומנה החדש שעבר אתמול בכנסת (חוק הקובע צורך בקבלת רישיון אומנה, מנגנונים לפיקוח, מגדיר את מעמד האומן, סמכויותיו וחובותיו, והוראות בנוגע לזכויות ההורים הביולוגיים וילדיהם), נזכרתי ביום שבו פגשתי בפעם הראשונה את בני הזוג שלימים הפכו להיות הורי האומנה של הבת שלי. באותו יום לא הצלחתי להביא את עצמי להיכנס אפילו לבניין שבו הם ישבו וחיכו לי. עמדתי בחוץ ואמרתי לעצמי 'מה אני עושה כאן? אין סיכוי שאני נכנסת. זה שיגעון מוחלט'.

עוד בערוץ הורים:

- פורים 2016: התחפושות הכי פופולריות

- צפו: ההורות של שבע בערב

- "מרגישה בהריון סקסית כמו נהג משאית"

סערת רגשות

בשלב מסוים, פקידת הסעד שלי, איתה אני דווקא ביחסים טובים מאוד, התקשרה אליי. כששמעה שאני עומדת מחוץ לבניין וכולי נסערת, יצאה אליי ודיברה איתי. לאחר זמן קצר, יצאו אחריה גם גבר ואישה. האישה התקרבה אליי בזהירות. "לא יכולנו להישאר בפנים בזמן שאת פה בסערת רגשות", היא אמרה לי. ואז, כששמה לב לדמעות שלי, בשיא הטבעיות (מבחינתה) ובהפתעה גמורה (מבחינתי), היא פשוט חיבקה אותי. "זה בסדר", היא אמרה לי. "גם אנחנו לא ישנו כל הלילה. גם אנחנו חוששים ומתרגשים ולא יודעים מה יהיה. זה בסדר. נעבור את זה יחד". פרצנו בבכי.

זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי אותם, את הזוג שמגדל מזה שמונה שנים את בתי הקטנה. החיבוק הזה, כל כך מיידי וחם, כל כך מזדהה, הוא זה שכבש אותי. הוא זה שאיפשר לי להאמין, בפעם הראשונה, שיכול לצאת טוב מהמצב הזה שנקלעתי לתוכו. כך, כשאני מחובקת עם האם האומנת, כשכולנו בדמעות, הסכמתי להיכנס לבניין ולעלות במדרגות.

(צילום: shutterstock )

לילות שלמים ללא שינה

לפני עשר שנים נפטר בני ממחלה קשה ואני נכנסתי למשבר קשה מאוד. התפרקתי לרסיסים והתנתקתי מהמציאות. רציתי לא להיות, לא להרגיש. ראיתי שהבת הקטנה שלי בת השנתיים סובלת אבל לא היה בי את הכוח לעצור ולשנות. בשלב מסוים נכנסו לתמונה שירותי הרווחה. בפעם הראשונה שפקידת הסעד שלי הוציאה מהפה את המילים "משפחת אומנה", רציתי לקום וללכת. שאני אוותר על הבת שלי? שאני אתן לאנשים אחרים לגדל אותה? לזרים שאני בכלל לא מכירה? נפלתם על הראש.

אבל לאט לאט חלחלה בי ההבנה שאין ברירה. אני לא מצליחה לתת לילדה את מה שהיא זקוקה לו. אין מישהו אחר שיטפל בה. מה עושים? עברתי שבועות ארוכים של חשבון נפש. מה שהכריע בסוף היו המילים "טובת הילדה", מהן לא יכולתי להימלט.

לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

אני אסירת תודה למשפחת האומנה של בתי אבל רוצה שתבינו שזה בלתי נסבל לא לדעת מה נעשה וקורה עם הילדה שלך, איפה היא נמצאת בכל רגע, מה היא מרגישה, האם טוב לה, האם יש לה סיוטים בלילה, האם היא מפחדת, בוכה, מתגעגעת אליי, האם ניגשים אליה ומי ניגש אליה והאם אוהבים אותה ומחבקים אותה. בהתחלה, תחושת החרדה הייתה היסטרית. לא ישנתי לילות שלמים.

למזלי, כבר מהחיבוק הראשון שנתנה לי האם האומנת הבנתי שמדובר באנשים נדירים, עם יכולת אמפטיה והזדהות שהיא פשוט מעוררת פליאה. הם מגדלים את בתי כאילו הייתה בתם שלהם, אבל לזכותם ייאמר, שהם נותנים לי את המקום שלי כאמא. הם מעדכנים אותי כמעט על כל צעד ושעל, שולחים לי תמונות של הילדה ומספרים על מה שעובר עליה ואיך היא מסתדרת. עם הזמן ראיתי שהילדה שלי שמחה ופורחת, משתלבת מצוין במשפחה שלהםותחושת החרדה שככה.

האם היא תמשיך לאהוב אותי?

ובכל זאת, האתגרים לא הפסיקו, רק השתנו. ככל שבתי גדלה והתחילה להבין מה קורה סביבה, התחלתי לתהות: האם היא מבינה שאני אמא שלה? האם היא תמשיך לאהוב אותי? האם היא תרצה להמשיך לפגוש אותי? האם היא תמשיך לקרוא לי אמא? כך התחיל המאבק שלי להישאר רלוונטית בחיים של הבת שלי, למרות שהיא גדלה רחוק ממני.

רציתי שהיא תספר לי על החיים שלה ותתייעץ איתי. רציתי שההורים האומנים ישתפו אותי בקבלת ההחלטות לגביה, כמו באיזה סוג של בית ספר היא לומדת ומה היא לובשת ומתי היא תעשה חורים באוזניים. אחרת, אני אהפוך להיות רק דמות שהיא פוגשת אחת לשבועיים כי היא חייבת. זו הרגשה לא פשוטה להיות אסירת תודה למשפחה האומנת, ומצד שני, למרות שהם מעולם לא נתנו לי סימנים שכך הם מרגישים, להרגיש שאני באיזשהו מקום "נדחפת" לחיים שלהם. אבל אין לי ברירה.

אני רוצה שתבינו, מעולם לא ויתרתי על הבת שלי. אני לא מוותרת וגם לא אוותר. אני פשוט לא יכולה לגדל אותה כרגע. אני קוראת למשפחת האומנה שלה "המלאכים של חיי". הם נתנו לי את האפשרות והשקט הנפשי לטפל בנפש ובנשמה שלי, בגלל שאני יודעת שהבת שלי מטופלת ונמצאת במקום טוב, אוהב ומסור.

חשוב לי שלא ישכחו את הזכויות שלי כאם הביולוגית שחייבת להיות נוכחת ומשמעותית בחיים של הבת שלה. כששמעתי שחוק האומנה החדש מסדיר בחוק גם את הזכויות של ההורים הביולוגים, שמחתי מאוד. זו הדרך היחידה שתגרום לאומנה להצליח.

עמותת אור שלום מחפשת בימים אלה משפחות אומנה ל-50 ילדים. משפחות המעוניינות מוזמנות לפנות בטלפון 03-5417000 או במייל Omna@Orr-Shalom.co.il