"תל אביב רק הולכת והופכת יקרה יותר"
בגיל 35 ואחרי יותר מעשר שנים כחלק מלהקת זבולון, גילי יאלו יוצא לבד לדרך חדשה. בשיר החדש שלו "City Life" הוא מדבר על השינוי שעברה תל אביב והקושי לגור בעיר הגדולה. "לא קל לעשות פה אמנות", הוא אומר. האזינו לשיר
"התחלתי לכתוב את השירים לפני שנתיים, הרגשתי שאני בשל לכתוב את האלבום הראשון שלי", מספר גילי יאלו על "City Life", סינגל שני מתוך אלבום הסולו שלו.
את יאלו אתם מכירים כאיש להקת זבולון דאב סיסטם, הרכב רוטס רגאיי שהוקם ב-2006. אבל היום, כשהוא בן 35, יאלו יוצא לדרך חדשה, שכוללת גם כיוון מוזיקלי טרי, תוצר שיתוף פעולה בינו לבין אורי בראונר כינרות (UBK) ובנו הנדלר.
"העבודה עם בנו הנדלר הולידה שיתוף פעולה מרתק ובתקופת העבודה איתו למדתי המון דברים חדשים", הוא מספר. "הוא פתח לי את הראש לרעיונות וכיוונים במוזיקה שלא חשבתי עליהם. העבודה עם אורי באה ממקום מאוד טבעי. הטעם המוזיקלי שלנו דומה. מעבר לזה, הוא הפתיע אותי בידע ובהבנה שיש לו במוזיקה האתיופית".
השיר החדש שלך מדבר על הקושי בחיי העיר הגדולה. איך אתה חווה את השינויים שתל אביב עוברת? נראה שהיא כבר לא העיר מקבלת האמנים שהיתה פעם.
"לפי מה שאני רואה, לא קל לעשות פה אמנות. העיר הולכת והופכת יקרה יותר, אבל אני משתדל להסתכל על הצד החיובי. אני בחרתי במקצוע שאני אוהב, ולא כולם בני מזל להצליח לעסוק במקצוע שהם אוהבים".
זו בעצם הפעם הראשונה שאתה יוצא כיוצר עצמאי. יש הבדל משמעותי מהעבודה בלהקה?
"זבולון זו להקת רגאיי. בפרוייקט שלי יש יותר סגנונות של גרוב שחור שהשפיעו עליי במהלך חיי. בזבולון כולם כתבו את השירים, ופה בפרויקט שלי אני כותב את רוב השירים. אני גם מרגיש הרבה יותר חשוף ויש עליי הרבה יותר אחריות".
אתה חושב שהיצירה שלך תמיד תהיה פוליטית, מתוקף עניינים של עדה וצבע? במובן מסוים תמיד יהיה לך עוד ממד ליצירה, מעבר לתוכן שהיא עוסקת בו.
"אני חושב שכל יצירה, במידה כזו או אחרת, היא פוליטית, וכן אני כותב גם על עניינים של עדה וצבע כי זה חלק ממני. אבל עם זאת אני מאמין שההתמקדות אמורה להיות סביב המוזיקה ולא מאיפה אני בא או איך אני נראה".
גילי יאלו יופיע ב-3 במרץ בפסאז' בתל אביב.
