התנגדה למצלמת אבטחה במשרד - ופוטרה

עובדת "פולימרים" ביקשה להסיר מצלמה שהותקנה מעליה אחרי פריצה. השופטת קבעה שהמחאה על הפגיעה בפרטיות מובנת. הפיצוי: 42 אלף שקל

עו"ד ערן לאופמןפורסם: 28.02.16 , 09:02

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעת פיצויים של עובדת שטענה כי פוטרה לאחר שהתלוננה על התקנת מצלמת אבטחה במשרדה בחברת "פולימרים" באשקלון. המעסיק טען שההתקנה הייתה הכרחית, אך השופטת יעל אנגלברג קבעה שהמחאה על הפגיעה בפרטיות מובנת, ופסקה שהעובדת תפוצה בכ-42 אלף שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

התובעת עבדה בחברה כמנהלת חשבונות בחברת במשך כשבע שנים ומשרדה היה ממוקם במבואה סמוכה למשרד המנהל. כחודשיים לפני מועד סיום עבודתה נעשה ניסיון פריצה למשרדים ולכן הותקנו במשרד מצלמות אבטחה – אחת מהן במשרדה של התובעת. לטענתה היא התלוננה בפני מנהליה על התקנת המצלמה ומיד לאחר מכן פוטרה מבלי שנערך לה שימוע או הזדמנות להשמיע טענותיה.

תביעה

מזכירה ניסתה לגרום לפיטורי קולגה - ונתבעה

עו"ד איילה תל-פז

עובדת לשעבר בחברה לצנרת תעשייתית שלחה מכתב משמיץ על המעסיק שלה ורואה החשבון שלו. ביהמ"ש קבע שמדובר בלשון הרע. כמה היא תשלם?

מזכירה ניסתה לגרום לפיטורי קולגה - ונתבעה

לדבריה, בעקבות הפיטורים היא חלתה ולא הצליחה למצוא עבודה אחרת, ולכן דרשה פיצויים בסך כ-150 אלף שקל על פיטורים שלא כדין, הלנת פיצויי פיטורים, אפליה, הפרשי שכר ופדיון ימי חופשה.

מנגד טענה החברה שלאחר ניסיון הפריצה סיירו במקום נציגי חברת האבטחה והתקינו את מצלמות במקומות אסטרטגים ועל פי שיקול דעתם. אחרי שהתובעת התלוננה על מיקום המצלמה במבואה נבחנו חלופות אך הן נדחו – חלקן על ידי פולימרים וחלקן בשל צורכי האבטחה.

לטענת מנהל פולימרים הוא שאל את התובעת אם תסכים להמשיך לעבוד כל עוד המצלמה מותקנת והיא השיבה בשלילה. בשל כך הוא שוחח עמה על תנאי סיום עבודתה ואף "הלך לקראתה" ומסר לה מכתב פיטורים תוך שחרור פיצויי הפיטורים שנצברו לזכותה.

הזדמנות הוגנת

השופטת יעל אנגלברג שהם הדגישה כי השימוע הוא זכות יסוד של עובד המחייבת מתן הזדמנות הוגנת לעובד להשמיע טענות בפני מעסיקו. מכתב הפיטורים, ציינה, נמסר לתובעת מבלי שנעשה מאמץ ראוי לפתור את מצוקתה.

"מחאת התובעת על עצם התקנת המצלמות ועל הפגיעה בפרטיותה, כאשר נאלצה לעבוד כשהיא מצולמת במצלמת האבטחה בכל רגע נתון, היא מובנת", כתבה השופטת, והוסיפה כי ניסיונה של התובעת להפעיל לחץ על מנהלהּ כדי שהמצלמה תוסר אינם מעידים על החלטתה לסיים את עבודתה.

עם זאת, מכיוון שטענת החברה שלפיה העובדת התבטאה כמי שאינה מעוניינת להמשיך את עבודתה לא נסתרה, הפחיתה השופטת את סכום הפיצויים.

בסיכומו של דבר התביעה התקבלה. נקבע כי התובעת זכאית לפיצוי על פיטורים שלא כדין בסך 42 אלף שקל, בתוספת הפרשי שכר בגובה של כ-700 שקל. בנוסף נפסקו לטובת התובעת הוצאות משפט של 4,000 שקל.