הכירו את הקצינות הקרביות החדשות: "עניין של עצמאות ובגרות"
בין 360 החיילים שסיימו את קורס הקצינים, יש גם 20 נשים, שש מהן לוחמות ו-14 תצפיתניות. הן מספרות שלא קיבלו יחס שונה מהמפקדים והחיילים ("אולי הם היו יכולים לסחוב טיפה יותר"), וממליצות לכל צעירה ללכת בדרכן
360 חיילים קרביים צעדו היום בהתרגשות על מגרש המסדרים של בה"ד 1, ובתום שמונה חודשי קורס קיבלו את דרגות הקצונה שיהפכו אותם למפקדי מחלקות בחילות השדה השונים בצה"ל. בין מאות הצוערים בלטו פניהן של 20 נשים, מהן שש לוחמות ו-14 תצפיתניות.
מספרן המועט מעיד שגם כיום, יותר מ-20 שנה אחרי אותה החלטת בג"ץ מפורסמת בעתירתה של אליס מילר, השתלבותן של נשים, במיוחד קצינות, בחילות השדה בצה"ל עדיין לא מובנת מאליה. בשנים האחרונות יש עלייה במספר הנשים שבוחרות להתגייס לשירות קרבי, למרות שהדבר מחייב אותן לשירות שווה באורכו לזה של הגברים. אחרי "קרקל", גדוד החי"ר המעורב הראשון שהוקם לפני כעשור, הוקמו שלושה נוספים. האחרון ביניהם הוא "ברדלס", לפני כחצי שנה, ונראה שהכוונה היא להמשיך ולהקים עוד יחידות שדה שבהן ישרתו לוחמים ולוחמות בצוותא.
מיד בתום הטקס, פגשנו שלוש מתוך שש הלוחמות שסיימו את הקורס. סג"מ אופיר אייל היא הראשונה שתהפוך להיות מפקדת צוות במערך המזל"טים "רוכב שמיים" של חיל התותחנים, והיא תפקד על הצוות הראשון שיורכב מנשים בלבד. אופיר הייתה מדריכה בעבר ועברה הסבה לתפקיד של לוחמת כדי שתוכל לצאת לקורס הקצינים, והייתה הבחורה היחידה בקורס מחיל התותחנים. סג"מ נוי מגנזי הייתה לוחמת ב"קרקל" שמיועדת להיות מפקדת מחלקה בגדוד החדש "ברדלס" ויחד איתה היו בקורס עוד שתי חיילות מהגדוד. סג"מ מאי כהן היא לוחמת איסוף קרבי, אחת משתי לוחמות מהחיל שסיימו היום את הקורס.
לשאלה אם הרגישו שהמפקדים התייחסו אליהן באופן שונה מאשר לחיילים בקורס, שלושתן מיד ענו ללא כל היסוס ב"חד-משמעית לא". לאחר מחשבה נוספת, אופיר סייגה ואמרה ש"הדבר היחיד שהיה בו הבדל הוא שאולי הם היו יכולים לסחוב טיפה יותר. אצלנו אמורים לסחוב את המזל"ט על הגב, אבל נשים לא מסוגלות כי הוא מגיע כמעט למשקל שלהן. הדברים היחידים ששונים הם דברים שפיזיולוגית לא ניתן לעשות".
והלוחמים בצוות, הם התייחסו אליכם אחרת?
נוי: "אצלנו הם לא היו רגילים שיש איתם נשים בצוות, אז בהתחלה הם לא ידעו כל כך מה לעשות איתנו, היה להם קשה עם זה. הם הסתכלו בעין בוחנת לבדוק מה אנחנו כן יכולות ומה לא, אבל עם הזמן הם הבינו שאנחנו יכולות לעשות בדיוק כמוהם, לא מקצרים לנו הליכות ולא מפחיתים משקלים. פשוט לקח להם קצת זמן להבין את זה".
הרגשתן שאתן צריכות להוכיח את עצמכן יותר בגלל שאתן נשים?
מאי: "כן, הרגשתי שאני צריכה להוכיח שאני יכולה לעשות דברים כמו החיילים. למשל, אם יש משהו ששוקל הרבה, אז ישר אומרים 'את לא יכולה לסחוב אותו', ואז את צריכה להוכיח את עצמך בדברים אחרים. הרגשתי שווה לצוות שלי בקורס, אבל עדיין הרגשתי צורך לתת יותר".
אופיר, שכאמור הייתה האישה היחידה בקורס שלה, סיפרה כי הרגישה לפעמים בדידות. "זה התבטא למשל בשינה בשטח. הגברים היו ישנים יחד ב'כפיות' בשקי שינה, ואני הייתי בצד עם שק השינה שלי. או כשאנחנו חוזרים לבסיס וכולם כזה בכיף ביחד ביום שישי, ואחר כך הם חוזרים ועושים צחוקים בחדר, אני חוזרת לבד לחדר ריק. אבל שום דבר בהרגשה שהם נתנו לי לא גרם לי להרגיש בודדה. הם מבחינתם באמת נתנו לי הרגשה שאני חלק מהם, לא הרגשתי שאני מחוץ למעגל שלהם".
למה עדיין יש כל כך מעט קצינות?
אופיר: "זה פשוט עניין של זמן. יש עכשיו יותר מודעות לאיסוף קרבי, פותחים עוד גדודים בחי"ר, גם בתוך התותחנים נפתחים עוד תפקידים. הרבה נשים עוברות איזשהו תהליך וזו החלטה לא פשוטה. שלושתנו יכולות להגיד שהמסלול הזה מאתגר אותך ולוקח אותך הכי לקיצון".
מה תגידו לצעירות לפני גיוס שמתלבטות אם להיות קרביות?
מאי: "כל תפקיד הוא חשוב וכל תפקיד תורם למערכת הזו שנקראת צה"ל. אבל מי שמעניין אותה השטח ורוצה לחוות משהו שהוא קצת אחר מהשגרה, זה המקום שלה". אופיר: "אני חושבת שאם את לא כל כך סגורה על עצמך, זה יעשה לך טוב, כי כל המסלולים הקרביים ממש בונים אישיות של עצמאות ובגרות. הקושי הפיזי והמנטלי שחווים פה משפיע לטובה ומשנה את החיים בהמשך". מאי: "רואים את זה גם בבית, כשיש לך חברות שמשרתות בתפקידים של תומכי לחימה ומקטרות על כל מיני דברים, את אומרת 'יאללה, זה בקטנה'".
לפנייה לכתב/ת 
