"מה עם המשפחה?" ספקות של מחבל מתאבד
סרט תיעודי מלווה פעילים של ג'בהת א-נוסרה בתקופת ההמתנה הארוכה למוות בסוריה. חלק בטוחים בבחירתם, אחרים מתמלאים ספקות. אחד מהם, בנו של אמריקני שעבד בהוליווד, מרגיש אשמה אחרי שאשתו נכנסה להריון
הראשון הוא סעודי אדוק וחייכן. השני הוא בריטי שהתאסלם והתחיל להטיל ספק במשימה. השלישי הוא סורי שההבטחה ל-72 בתולות מרתקת אותו. השלושה מופיעים בסרט תיעודי חדש, שחושף את העולם האפל של מי שעתידים להיות מחבלים מתאבדים בסוריה.
בהצצה נדירה וחושפנית לשורות ג'בהת א-נוסרה, השלוחה של אל-קאעידה בסוריה, חושף הסרט את האמונה והספקות של אלו שמוכנים להפוך לשהידים. "אמצעי הלחימה של המסכנים", כמו שמתאר זאת יוצר הסרט, העיתונאי הנורבגי פל רפסדל. הסרט עוקב אחר שלושת המחבלים בתקופת ההמתנה למשימות ההתאבדות שלהם.
רשימת המתנה: בין שנה לשנתיים
"כשאני אתקרב ליעד אני אשלוף את הנצרה הראשונה, ואז אמשיך לנסוע עד שאני נמצא במרחק של מטרים בודדים מהיעד. אז אשלוף את הנצרה השנייה", מספר אבו קסווארה הסעודי ברכב עמוס חומרי נפץ.
"זה הכפתור. אני אלחץ עליו ובעזרת אללה אשלח את כולם לגיהנום", הוא אומר בחיוך נטול דאגה. אבו קסווארה היה בן 32 כשהסרט צולם, אבא לילדה קטנה שאותה לא ראה מעולם. הוא נמצא ב"רשימה" של המתנדבים שמוכנים לפוצץ את עצמם כדי לנטרל עמדה של הצבא הסורי.
לדברי רפסדל, ששהה יותר משישה חודשים עם החבורה בסוף שנת 2014 ובאמצע 2015 בצפון-מזרח סוריה, זמן ההמתנה לפיגוע ההתאבדות בדרך כלל ארוך. בין שנה לשנתיים. אנשי ג'בהת א-נוסרה משתדלים לחסוך כשזה נוגע למחבלים מתאבדים.
"יכולים לחלוף כמה שבועות בין פעולה לפעולה", סיפר יוצר הסרט. "זה לא כמו דאעש, ששולח מכוניות תופת אחת אחרי השנייה עם נהגים צעירים מאוד שמתים בהמוניהם". בזמן שהם ממתינים לבחירת היעד, שתמיד יהיה מטרה צבאית מובהקת, נמצאים המחבלים המתאבדים לעתיד בשגרה יומית שהיא חלק ממלחמה אינסופית - הסכנה שהם יתחילו להטיל ספק במשימת ההתאבדות.
"ללחוץ על הכפתור זה קל"
אבו באשיר אל-בריטני ("הבריטי") נולד בשם לוקאס קיני להורים קתולים. אמו ממוצא בריטי ואביו האמריקני, פטריק קיני, עבד בהפקת שוברי קופות הוליוודיים כמו "לב אמיץ", "רמבו 2" ו"אינדיאנה ג'ונס".
תחושת השליחות והאמונה האדוקה של "הבריטי", שהתאסלם ב-2013, נסדקה אחרי שאשתו נכנסה להריון. "עכשיו אני לא יכול לעשות את זה למשפחה שלי", הוא מודה בקול חנוק. "הפעולה מאוד פשוטה. אתה נוסע ולוחץ על הכפתור", הוא מספר על פיגוע ההתאבדות. "אבל כמה באמת לוחצים על הכפתור בידיעה שהם בדרך לפגוש את אללה? זה משהו מאוד קשה".
בסרט יש גם רגעים קלילים יותר. באחד מהם שואל הסורי, אבו לג'מאן, איפה נמצא מד המהירות ברכב המשוריין שאבו קסווארה מלמד אותו לנהוג עליו. "אתה בדרך למות מות קדושים. אתה באמת דואג לגבי המהירות?", שואל אותו הסעודי בהשתאות. בקטע אחר ננזף אבו לג'מאן בעדינות כשהוא מדבר על 72 הבתולות שמובטחות לשהיד.
"הופתעתי מקלילות היחסים ביניהם, מהצד הנינוח", אומר רפסדל, שהתאסלם אחרי שהוחזק בידי הטליבאן באפגניסטן ב-2009. "לא ידעתי שהם מאל-קאעידה. לא הייתי מנחש בחיים רק מתחושת הבטן שלי".
אבל האם הסרט שלו, שמצולם אחרי שאנשי ג'בהת א-נוסרה נתנו לו גישה חופשית, לא מעניק במה לחברים בארגוני טרור? "אני מבין שעלולים להיות אנשים שלא מסכימים עם העיקרון הזה וטוענים שאל-קאעידה תקפו את ניו יורק ב-2001, את מדריד ב-2004, את לונדון ב-2005, את פריז ב'שארלי הבדו'", הוא אומר.
"אבל הסרט לא מנסה לומר לאנשים מה לחשוב, הוא רק מתאר את החיים היום-יומיים שלהם ואז זה תלוי באנשים שיחשבו מה שהם רוצים אחרי הצפייה", הוא מוסיף.
ל-PST, שירות המודיעין הנורבגי, אין בעיה עם הזמן שהבמאי העביר בחברת המחבלים המתאבדים. "מה שלא חוקי זה לתמוך בג'בהת א-נוסרה או בדאעש ולהצטרף אליהם", אמר דובר שירות המודיעין מרטין ברנסן. "לעשות סרט תיעודי עליהם לא יכול להיחשב תמיכה או השתתפות". הסרט "Dugma, the Button" נמכר לארבע תחנות טלוויזיה וישודר בנורבגיה בתחילת מרס.
לפנייה לכתב/ת 
