רוצים לייצר שוויון? הטילו מס שווה על כולם

כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם: (יג) זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה':

• לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית
  

בניית המשכן, כליו ובגדי הכהן שקראנו בפרשות תרומה ותצווה נבנו מתרומות הציבור, איש אשר ידבנו לבו, ואילו כאן – כאשר פוקדים את העם, כאשר סופרים ראשים – משתמשים בתשלום אחיד לכולם – מחצית השקל. מס אחיד, מס רגרסיבי שממשיכה התורה לתאר בכלל מאד חשוב: הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל. אין הנחות לעניים ואין אפשרות לעשירים לתרום יותר – כולם ישלמו מס שווה.

על מנת להבין לאן הכסף הולך, רש"י כותב על הפסוק: וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד - הן אדנים שנעשו בו. כלומר, עם הכסף האחיד שלקחו מכולם בנו את האדנים של המשכן.

הסתכלות שטחית על הפרשות תביא אותנו למסקנה כי ההבדל בין המס הפרוגרסיבי (מס שונה לעשירים ולעניים) שהושת בבניית המשכן וכליו היה כתוצאה מתפיסה בה כל אחד נותן כמה שהוא יכול וכמה שהוא רוצה וכיוון שיש צורך בסוגים שונים של תרומות - יש מקום להשית מס שונה על כל אדם. אלה בעלי האפשרויות לתרום זהב - יתנו זהב, ואלה את הארגמן והמשי, עצי השטים וכיו"ב.

לעומת זאת, המס האחיד מושת לטובת ספירת הראשים - וכיוון שטכנית, קל יותר לספור לפי מטבעות, כל אחד מביא מחצית השקל - וכך בקלות רבה מרשם האוכלוסין יכול לדעת כמה אנשים נמצאים. בהסתכלות עמוקה יותר על סוגי המסים, אנו רואים הבדל יסודי בין שני הסוגים.

בנייה של חברה קפיטליסטית מתחילה דווקא בהבנה שלכולם יש הזדמנות שווה. מתוך תפיסה זו, כל אחד יש לו את היכולת לצמוח בתוך החברה. כאשר כל התשתיות נתונות לכולם, מערכות החינוך, הבריאות, התעשייה - ניתן יהיה לפתח חברה תחרותית, בעלת משק פתוח שמפתח ומתפתח.

נתניהו וכחלון(צילום: עמית שאבי)

השוויון והקפיטליזם כגורמים משלימים ולא נוגדים

המס האחיד, הרגרסיבי (מס המוטל באופן שוויוני עשירים ועניים), המושת על עם ישראל נועד לבניית האדנים. לבניית היסודות של המשכן. בניין היסוד חייב להיות בעל מאפיין של שוויון, של אחידות ושל אחדות. הבסיס האיתן הזה מאפשר להצמיח מעליו משכן שבנוי מתרומות הציבור - מהתפיסה הקפיטליסטית של "כל המרבה - הרי זה משובח", של שוק שאין בו התערבות של הממשל. יש ניתוב של הכספים לבנייה נכונה לפי הכללים והצרכים, אבל התרומות באות - כל אחד אשר ידבנו לבו.

האם התורה חותרת לתפיסה סוציאלית או קפיטליסטית? נראה כי התשובה לשאלה זו אינה חד ערכית, וכי התורה רואה ביתרונות ובחסרונות של שתי שיטות אלו ויודעת לשלב על פי הגיון החוסן החברתי ביניהן. שוויוניות כבסיס להזדמנות לכולם ומשם צמיחה אישית ללא התערבות אבל עם הכוונה של דרך.

במבט נוקב על החברה בה אנו נמצאים היום, נראה שהפערים בחברה הינם עצומים, ומכיוון שאין באמת מערכת שוויונית לכל ילד שנולד במדינה, ממילא הפער לא יחדל ואולי אף יגדל בתחומים שונים.

הסתכלות על מערכות הממשל באזורים הפריפריאליים אל מול המטרופולין מראה לנו כמה הפערים גדולים. כך זה משפיע באופן ישיר על המערכת הכלכלית. מחקרים רבים אשר נעשו בתחום הכלכלה החברתית מראים כי ערך הכסף במקום מסוים או בזמן מסוים אינם בהכרח שווים. שקל בדרום הארץ לא תמיד יכול לקנות את מה ששקל במרכז הארץ יכול לקנות. בנוסף לכך "אשליית הכסף" ע"פ קיינס מאפיינת את כוחו של הכסף בעיני הנותן והמקבל ובכך נותן יחסיות שונה לאותו סכום כסף עצמו.

כאשר האדנים אינם שווים, כאשר אין מערכת שוויונית המאפשרת בניית יסודות משותפת ואחידה - הרי שבניה מעל יסודות רעועים יכולה ליצור בית רעוע שייתכן ויקרוס. חברה ששואפת לצמיחה, להתרוממות רוח, ליצירה של דברים חדשים -ברוח הקפיטליזם, מחוייבת בראש ובראשונה לאדני המשכן, לבסיס שוויוני.

הכותב הוא מנהל מחוז מרכז, ירושלים והדרום של ארגון פעמונים