תנו כבוד לבוסים / טור אישי

אחת הבעיות הגדולות של הכדורגל הישראלי היא הפער העצום בין בעלי הקבוצות בליגה לבין אלה שנמצאים תחתם בפירמידה. זה כולל את כולם, שחקנים, מאמנים, פרשנים ואוהדים. מי שחושב אחרת שיקום.

ראש וראשון לכולם הוא ללא ספק יעקב שחר, שלא שכח אף פעם מאיפה התחיל - קרי, מהבלם הגבוה של ס.כ נס ציונה ועד לרכישה הראשונה בכדורגל. הוא לקח את מכבי חיפה כקבוצה ללא תארים והפך אותה לזוללת הצלחות. את עצמו הוא מיקם כ"וולבו" של הבעלים.

יעקב שחר(צילום: שי מוגילבסקי)

אלונה ברקת תסכים שלמרות הצלחתה הפנומנלית, היא רק שנייה בסולם הזה מיד אחרי שחר, מה שלא מוריד כהוא זה מהיותה חלוצה אמיתית, ולו רק בשל העובדה שבמקום לשבת בבית קפה בצהלה בחרה להפריח את השממה של באר-שבע, תרתי משמע. המעשה שלה ראוי לכל שבח, בעיקר בנושא המקצועי שהצטיינותה בו הפתיעה את כולם.

היא לא נבהלה מהכישלונות בהתחלה, והתנהלה משל הייתה עשרות שנים בענף. היא כבר יקירת הנגב, וכולם שם יזכרו אותה לעד. אם מפעל פרס ישראל מתנהל כהלכה, הגברת ברקת תשב בבנייני האומה על הבמה. יחד איתה יהיו שם שחר ואיזי שרצקי, גם הוא חלוץ לא קטן. שרצקי הפך את קריית שמונה לאימפריה בקנה מידה ישראלי, וזו לא התרומה היחידה שהעניק לעיר.

אלונה ברקת(צילום: אורן אהרוני)

לעתים קרובות, חכמולוגים רבים מנסים להטיל ספק בהבנה המקצועית של ה"בלבתים". אבל אני בטוח שהם מבינים לא פחות מכל מבקריהם. דוגמה למי שאוכל הרבה מרור הוא אלי טביב. כל דבר שהוא עושה לא מתקבל בפרגון. פעם הוא לקח את הפועל ת"א מהמקום האחרון לדאבל. בירושלים הפך את בית"ר מפאזל מרוסק לקבוצה מרשימה, עם שילוב אולטימטיבי של שחקנים שהפכו להרכב מדויק.

וכמובן לא שכחנו את האחים לוזון, שלקחו את מכבי פ"ת ששהתה תקופה ארוכה בצילה של הפועל פ"ת, והפכו אותה לקבוצה לגיטימית בליגה ולמפעל לגידול כישרונות צעירים ורווחיים. הבוס הטירון הטרי ביותר הוא ללא ספק אמיר כבירי, שלא התרגש משגיאות שנעשו, בעיקר ברכש, ומההפסדים הכספיים. אין ספק שבהתנהלותו הטובה בינואר הוא הראה שיש להפועל ת"א בוס מבטיח.

אשר אלון(צילום: ראובן שוורץ)

שני בעלים בווליום נמוך יותר יחסית לגדולות, הם אשר אלון, שהפתיע בתשואה גדולה יותר מהעלות, והאיש שמצליח להחזיק את הפועל חיפה, וגם מספק לנו אתנחתות קומיות, יואב כץ.

עכשיו תשאלו איפה מיץ' גולדהאר, שהוביל את מכבי ת"א מבצורת לשלוש אליפויות? אמנם מבחינה מקצועית נטו הצלחתו גדולה. אבל חייבים לקחת בחשבון את התמונה כולה, שבה יושב המיליארדר הקנדי בפסגה, מנהל עסקים חובקי עולם וחי כמו מלך. זו זכותו המלאה. אבל לעומתו אלונה נוסעת בחמסין לבאר שבע בכבישים דפוקים, ואיזי מתרוצץ עם "מיני מטוס" שבקושי נושא אותו. בקיצור, אם גולדהאר יקפץ לעיתים קרובות יותר בביצה שלנו הוא יזכה לנקודות רבות יותר.