על בושה ודעה קדומה

מלאת 15 שנה לתוכנית אקדמית היא על פי רוב סיבה למסיבה. תוכניות אקדמיות שמאריכות שנים משביחות, מעמיקות שורשים ומרבות פירות. ואכן התוכנית הייחודית שפיתחנו בקרייה האקדמית אונו ופתחנו בשנת 2001 לקידום סטודנטים יוצאי אתיופיה באמצעות הקניית השכלה גבוהה במקצועות יוקרתיים - הניבה פירות מרשימים בכל קנה מידה.

עוד בערוץ הדעות:

על מה השמאל משפיע בשטחים?

קונצרט הצדק המוחלט

רוצחים להם את הילדות

המועצה להשכלה גבוהה: הניתוח הצליח, החולה מת

תומכים ב"אגורה", חרדים לישראל

הצורך בתוכנית ייחודית אז היה ברור: אפילו מבט שטחי באליטות הישראליות של תחילת המילניום, היה מגלה כי יוצאי אתיופיה מודרים מהן כמעט לחלוטין. בעצם למה כמעט? לחלוטין. לא היה רואה חשבון אחד מבני העדה, לא יועצת משפטית, שום קצין או קצינה בכירים, אף דיפלומט. אף לא אחד. אחת הסיבות לכך הייתה מבנה ההזדמנויות שבני העדה הוסללו אליו. מבנה שכלל קבלת חינוך ברמה לא גבוהה שבוגריו יכלו להשתלב רק בעבודות עם פוטנציאל השתכרות נמוך.

העיסוקים מניבי המשכורות הגבוהות - לימודי משפטים, ראיית חשבון, מנהל עסקים - היו חסומים בפניהם. מפני שעיסוקים אלה מהווים את כרטיס הכניסה הטוב ביותר לאליטות לא נותרה לנו ברירה ופתחנו תוכנית ייחודית שלא רק פותחת בפניהם את השערים שהיו נעולים, אלא גם תומכת ומלווה אותם במהלך הלימודים ולא פחות חשוב - בשלבי ההשמה וההתקדמות בקריירה שלאחריהם.

התוצאה כאמור מרגשת עד מאוד. קרוב ל-330 בוגרים ובוגרות שזכו להתקבל לתוכנית, אשר מנוהלת על ידי סגל מקצועי ותיק בראשות עו"ד זאב קסו, השתלבו בצמרת החברה הישראלית: רואה החשבון הראשון; חברת הכנסת הראשונה; המג"ד והסמח"ט הראשונים בצה"ל; הדיפלומט הראשון; קציני וקצינות משטרה בכירים; יועצות משפטיות בחברות מובילות בארץ; סמנ"כלי שיווק ומכירות בחברות בינלאומיות, פקידות בכירה במשרדי ממשלה ואיפה לא?

סוף סוף, אחרי שנים רבות (מדי) בארץ, הגיעו בני העדה (שחלקם כבר נולדו בארץ) למקומות הראויים להם. למקומות שראויים לנו כחברה ישראלית רבת פנים ותרבויות. אבל למרות גאוותנו בתכנית אנחנו לא באמת שמחים בה היום. להיפך – זה מבייש ומקומם שישראלים ברוכי כישורים וכישרונות שחיים פה עדיין זקוקים לתכנית מיוחדת כזו רק משום שצבע עורם שונה.

והם זקוקים לזה משום שהחברה הישראלית עדיין מפלה אותם לרעה ורוויה בדעות קדומות לגביהם. אנחנו עדיין נתקלים במשרדים שלא מקבלים מתמחים בני העדה משום ש"הלקוחות לא יסכימו שייצג אותם

 עורך דין כזה... זה נתפס כייצוג פחות טוב. אתה מבין את זה , נכון? זה לא אנחנו, אלה הלקוחות" (טענה ששמעתי באוזני שלי) ובמוסדות אקדמיים שמסרבים לקבל מרצים "משום שקשה לסטודנט הישראלי להבין את הדיבור שלהם..." (כך במקור). על בושה ודעה קדומה.

אז אפשר שזה נשמע מוזר, אבל אנחנו בקריה אקדמית אונו יותר מנשמח לא לחגוג יותר "ימי הולדת" מיוחדים כאלה לתוכנית ואנחנו תפילה שיום אחד התוכנית הזו תיסגר, פשוט כי לא היה בה צורך עוד, שעה שבני העדה יקבלו את ההזדמנויות שהם ראויים להן כמו שאר הישראלים שחיים פה. אבל האמת היא שהדרך להגעה לשם נראית עדיין ארוכה למדי. ארוכה מדי. לחרפת כולנו.

פרופ' יובל אלבשן, הדקן לפיתוח חברתי, הקריה האקדמית אונו