זיהום אוויר הורג: דרושה אכיפה בלתי מתפשרת
נדמה שמדינת ישראל, בהובלת המשרד להגנת הסביבה ובשילוב משרד הבריאות, החלה סוף סוף להפנים שיש בעיה של זיהום אוויר במפרץ חיפה ובמקומות נוספים בארץ, ושצריך ואפילו ניתן לפתור אותה
למי שעוד לא הבין והפנים, זיהום האוויר גורם למחלות והורג. שבץ, מחלות לב, מחלות נשימה וריאה וסרטן, הם רק חלק מהמחלות שקשורות בזיהום האוויר. על פי ארגון הבריאות העולמי, זיהום האוויר החיצוני, כלומר זה שמחוץ לבית ולמשרד, אחראי למוות בטרם עת של כ-3.5 מיליון אנשים בכל שנה, כאשר כ-15% מהמתים הם ממדינות מפותחות, כלומר כחצי מיליון אנשים. לפי נתוני ה-OECD משנת 2010, בכל שנה מתים בישראל בטרם עת כתוצאה מזיהום אוויר כ-2,500 אנשים.
למי שעוד לא הבין והפנים, זיהום האוויר במדינת ישראל גבוה מאוד יחסית למדינות המפותחות. הגורמים העיקריים לזיהום האוויר החיצוני הם חלקיקים נשימים ונשימים עדינים, כלומר חלקיקים שהקוטר האווירודינמי שלהם קטן מ-10 מיקרומטר (PM10) או מ-2.5 מיקרומטר (PM2.5) בהתאמה, לצד גזים שונים, וביניהם חד תחמוצת הפחמן, אוזון, תחמוצות חנקן וגופרית ותרכובות אורגאניות נדיפות.
בדו"ח איכות האוויר של ה-OECD, שבו נמדד זיהום האוויר על פי הריכוז של חלקיקים מסוג PM10 בערים שבהן יש יותר מ-100,000 איש, מדינת ישראל מדורגת במקום ה-25 מתוך 36, כלומר בשליש התחתון. זאת ועוד, על פי מדד איכות האוויר שמפרסמת כבר שנים רבות אוניברסיטת ייל, כחלק ממד ביצועים סביבתיים של מדינות שונות, מדינת ישראל מדורגת במקום ה-136 מתוך 180 מדינות. במדד זה זיהום האוויר החיצוני נקבע על פי השקלול של החשיפה לחלקיקים בגודל של PM2.5 (הדירוג שלנו הוא 154) והחשיפה לתחמוצות חנקן (אנחנו מדורגים במקום ה-132). דרך אגב, אם זה מנחם אתכם, אז על פי אותו המדד, דירוג זיהום האוויר הפנימי במדינת ישראל, כלומר זה שבבית ובמשרד, הוא 20 מתוך 180.
המקור המרכזי לפליטת חלקיקים ותחמוצות פחמן, חנקן וגופרית לאטמוספרה הוא שריפה של דלקים אורגאניים שונים, הן בתחנות כוח והן בכלי תחבורה. אולם כשמדובר בפליטות של תרכובות אורגניות שונות לאוויר, שרבות מהן מסרטנות, חשודות ככאלה או מתפרקות לחומרים מסרטנים, אחד מהמגזרים המרכזיים שאחראי לפליטות הוא מגזר התעשייה. בהקשר זה מדובר על פליטות מוקדיות, כלומר פליטות מהארובות, ופליטות לא מוקדיות, דהיינו כאלה שמקורן בדליפות מהצנרת במתקנים או ממקורות שטח שונים במפעל, למשל ממתקן לטיפול בשפכים או מאתר לאחסון כימיקלים. בעוד שאת הפליטות המוקדיות והקבועות מהארובה אפשר לנטר באופן רציף ואף לבקר, האיתור של פליטות בלתי מוקדיות מורכב יותר. אחת השיטות המקובלות היא לעבור על כל האביזרים לאורך הצנרת עם גלאים מתאימים ולמדוד את ריכוז החומרים הנדיפים בכל אחד מהם על מנת לזהות דליפה. אולם מכיוון שמדובר בדליפות אקראיות, חייבים לבצע את מהלך הבדיקה באופן מתמיד ומתמשך. לבסוף, על אף שלא פעם מדובר בכמות קטנה של חומר שדולפת בכל נקודה, החיבור של כלל הפליטות הבלתי מוקדיות יכול להניב כמות משמעותית ומדאיגה.
רק השבוע התבשרנו, שבמסגרת המאמצים להפחית את זיהום האוויר במפרץ חיפה, המשרד להגנת הסביבה בוחן את הפעילות במפעל כרמל אוליפינים מקבוצת בז"ן, שפועל במתחם בתי הזיקוק בחיפה.
הסיבה לכך היא שבמהלך השנה שעברה נמדדה עלייה משמעותית בכמות החומרים האורגנים הנדיפים שנפלטו מפליטות לא מוקדיות ברחבי המפעל, לרבות בנזן, שהוא חומר מסרטן.
נדמה שמדינת ישראל, בהובלת המשרד להגנת הסביבה ובשילוב משרד הבריאות, החלה סוף סוף להפנים שיש בעיה של זיהום אוויר במפרץ חיפה ובמקומות נוספים בארץ, ושצריך ואפילו ניתן לפתור אותה. גם מפעלי התעשייה משקיעים תקציבים רבים לאיתור, הפחתה ומניעה של הפליטות המוקדיות והלא מוקדיות. אבל השקעות ודיבורים לא מצילים ממוות. רק מדיניות ברורה ואחראית של תכנון אזורי תעשייה, לרבות התחשבות באופי ובכמות המפעלים בכל אזור ואזור, תפעול סביבתי מתאים של המפעלים, פיקוח על התעשייה ואכיפה בלתי מתפשרת נגד מפעלים שלא עומדים בדרישות ומסכנים את הציבור, תוכל לאפשר לכולנו לנשום לרווחה.
לפנייה לכתב/ת 
